גומרים ובוכים: הדור שתוקף מינית נשים אבל לא שוכח להתנצל על כך

"פנייתכם אליי גרמה לי טלטלה רבה עד אין סוף. בשל קוצר הזמן אין לי יכולת להתייחס לדברים לגופם. עם זאת, אני מכבד ומוקיר בני אדם, את כולם. ככל שהתנהגותי כלפי אשה כלשהי התפרשה על ידה או על ידי אחרים כבלתי ראויה הרי אני מתנצל על כך מאוד, שכן אין ולא היתה לי מעולם כל כוונה רעה. כמו כן, אני מבקש סליחה מעומק לבי אם פגעתי במישהי".

כך הגיב יזם הנדלן ואיש חיי הלילה, אלון קסטיאל, לעדויות המזעזעות שנחשפו ב'מקום הכי חם בגיהנום" לפיהן תקף מינית נשים, לכאורה, באופן סדרתי.

אם יש משהו שכולנו חייבים לשים אליו לב הוא השינוי המדהים בטרמינולוגיה של המואשם (רשמית ולא רשמית) בהטרדות, התקפות ואונס: לא עוד מכחיש מכל וכל וטוען שעשו לו עוול אלא רגיש ומתחשב, קשוב וכואב, פתוח לביקורת, חש בכל נימי נפשו את כאבן של המתלוננות.

חברות וחברים, משה קצב כבר איננו איתנו, קבלו את הגבר החדש של ימינו- הגבר המתנצל. הוא כבר לא מכחיש מכל וכל את האשמות נגדו, הוא לא פותח פה מטונף על הנשים שהעזו להתלונן, הוא לא צועק "רגע! אני פה בכלל הקרבן" בצורה ישירה ובוטה אלא מגיש לנו את הקרבנות שלו בצורה הרבה יותר מתוחכמת. והוא בעיקר מבקש סליחה. הוא מצטער אם פגע. הוא לא התכוון, לא הבין, לא קרא נכון, לא פירש נכון. הוא בסך הכל היה ידידותי או אבהי או חם ומחבק או נעים וטוב לבב. הוא היה הכל חוץ ממניאק. והוא מתנצל.

המתנצל פרץ לעולמינו הצר בתגובתו של הח"כ לשעבר ינון מגל לפוסט הפייסבוק של רחלי רוטנר בו תיארה את התנהגותו במסיבת הפרידה שלו מאתר וואלה:

"ישנם דברים שנאמרו בין ידידים לפני הפיכתי לחבר כנסת ולא הייתי חוזר עליהם כיום, ואני מבקש סליחתו של כל מי שנפגע. עם זאת, הייתי מצפה מידיד שנפגע ממני להגיד לי זאת ולא לפנות למחוזות השיימינג ברשתות החברתיות".

זו הייתה אחת ההתנצלויות המבריקות, האינטליגנטיות והמכעיסות ביותר שידענו. בשניים וחצי משפטים מגל הספיק גם להודות בפרטי האירוע, גם לבקש סליחה וגם להפוך את הקערה על פיה באלגנטיות ולהציג את עצמו כקרבן. האיש גאון, אין ספק. אבל מעבר לגאונות, מגל הוא פשוט גבר שהפנים היטב את חוקי המשחק. הוא הבין שהכחשה גורפת של האירוע היא טמטום גמור ושהניסיון למזער את הטיעונים נגדו או לחבל באמינות המתלוננת הוא מיותר. במקום זה הוא הודה ש"יש דברים שנאמרו בין ידידים" וביקש סליחה "ממי שנפגע". ההתנצלות הזו סללה את דרכם של הבאים אחריו.

הפנים היטב את חוקי המשחק. ינון מגל

העיתונאי לוחם זכויות האדם, ארי שביט, שהואשם על ידי העיתונאית דניאל ברין בהטרדה מינית מיהר אף הוא להתנצל. בהודעה הראשונית שפרסם הוא הודה מיד באירועים (אולם טען שלא פירש נכון את הסיטואציה), ציין את סלידתו מהטרדות מיניות וכמובן- התנצל. מגל התנצל בפני "מי שנפגע". שביט התנצל "על אי ההבנה":

"לפני יותר משנתיים וחצי, בפברואר 2014, פגשתי את גברת דניאל ברין לשיחה בלוס אנג'לס. היום אני מבין, בצער, שפירשתי באופן שגוי לחלוטין את האינטראקציה בינינו באותה פגישה. עד שקראתי השבוע את המאמר אותו פרסמה, חשתי שהיה לנו מפגש ידידותי שכלל, בין היתר, גם יסודות של חיזור. לרגע לא חשבתי שמדובר בהטרדה מינית. אבל את מה שאני ראיתי כחיזור, ברין ראתה כהתנהגות לא הולמת ואף מטרידה מצדי.

"כמי שמכבד כל אשה וכל אדם, וכמי שסולד מהטרדות מיניות, אני מתנצל מעומק לבי על אי-הבנה זו. לא התכוונתי לעשות דבר שאינו מקובל על גברת ברין ובוודאי שלא הייתה לי כל כוונה לגרום לה לתחושת אי נוחות או לפגוע ברגשותיה".

רק בהמשך פרסם שביט התנצלות ארוכה ומפורטת יותר בה לקח אחריות על מעשיו ועל השלכותיהם.

גם משה איבגי, שנחשד ב-15 מקרים של הטרדה מינית, התנצל. הוא אמנם לא שחרר הודעה מנומקת ומנוסחת היטב על ידי סוללת עורכי דין אבל ציין בפני מקורביו כי אם מעשיו הובנו שלא כהלכה ומישהי מהנשים ששיחקו לצידו נפגעו הוא מתנצל.

מעשיו הובנו שלא כהלכה. משה איבגי

ועכשיו הגיע גם מר קסטיאל, שמעשיו, כך עולה מעדויות הנשים, חמורים עשרות מונים מקודמיו וגם הוא "מתנצל מאוד". עוד בטרם הבנו כולנו את חומרת והיקף המעשים של קסטיאל ובמקביל לעדויות הנשים שהולכות ונערמות ומציירות תמונה מבהילה ממש, קסטיאל כבר מתנצל. מעולם לא הייתה לו כוונה רעה והוא מבקש "סליחה מעומק לבי אם פגעתי במישהי".

למה זה טוב? ראשית, מבחינה משפטית, זוהי בחירה חכמה יותר. כל בר דעת מבין מיד שהודעות ההתנצלות הללו הן מלאכת מחשבת, פרי ידיהן של כותבים מסורים וחכמים שיודעים היטב שהכחשה גורפת איננה מהלך חכם. שנית, המתנצל גורף מיד נקודות זכות על ההתנצלות שלו כי מה תאמר לאדם שמביט בך בעיני עגל מצועפות וממלמל "סליחה טעיתי" מלבד "מודה ועוזב ירוחם"? האיש ביקש סליחה. מה עכשיו? תהרוג אותו? וכמובן, העובדה שהוא משלם איזשהו תשלום על מעשיו (מגל פרש מהכנסת, שביט התפטר, איבגי לקח פסק זמן מהמשחק) הופכת אותו עוד יותר לקרבן של הפרשה, משהו בנוסח "מסכן, ברגע אחד התהפך עליו העולם". ההתנצלות מכוונת את זרקור הרחמים של המביטים מהצד למתנצל ולא לקרבנות.

שלישית, מתקיים כאן פער דורות עצום בכל הנוגע ליחס לתקיפות מיניות. הגברים שנולדו בסמוך להקמת המדינה הזו, בני גילו של קצב, אנשים שגילם היום בני 60 ו-70, נולדו לתוך עולם בו חפינת ישבן של אישה ומתן הערה בוטה על גודל החזה שלה היו דבר שבשגרה. הפעולות הללו לא הפכו אותם לעבריינים. הן הפכו אותם לגברים. הדור הזה נולד לתוך עולם בו הטרדה מינית בכלל לא הייתה סעיף בחוק. מול אלה ניצב דור הגברים החדש- זה שנולד לתוך עולם בו הטרדה מינית היא מונח מוכר, עולם בו לרשתות החברתיות יש משקל עצום, בו גם אם וכאשר המשטרה לא עושה את עבודתה, ייתכן שתועמד לדין מוסרי גם אם לא תועמד לדין פלילי לעולם. בני הדור הזה מבינים את חומרתה של תקיפה מינית או לכל הפחות, מבינים שהיא לא ממש משתלמת.

יורים ובוכים. אלון קסטיאל

ובין הדור ההוא לדור הזה יש דור נוסף. דור של גברים מבולבלים שלא יודעים את נפשם. מצד אחד, הם נאורים, מתקדמים, מאמינים בשוויון זכויות בין גברים לנשים ורואים את עצמם כמי שמעניקים כבוד לכל אדם באשר הוא. מצד שני, אותותיו של הדור הקודם עדיין ניכרים במעשיהם. בניגוד לאבותיהם שהתנהגו כמו חלאות אדם אבל לא הבינו שזה מה שהם עושים, הדור הזה דווקא כן מבין אבל עדיין המום מההשלכות ועל הדרך גם קצת נגעל מעצמו כי "היי! אני לא כזה! אני מוקיר נשים".

כמובן, זוהי חלוקה גסה מאוד של הדורות. מן הסתם, יש אנשים בני 65 שמעולם לא הטרידו מינית אף אישה ויש צעירים בני 20 שהשתתפו שלשום באונס קבוצתי, אולם בראייה רחבה, ניתן להבחין בנקל בפערים הגדולים בתפיסות העולם. אלון קסטיאל, כמו אלה שבאו לפניו וכמו אלה שיבואו אחריו, הוא נצר נוסף של הדור הזה. קסטיאל הוא מה שנקרא יורים ובוכים, גרסת 2016. קודם פוגע, אחר כך מתנצל. קודם תוקף, אחר כך מבקש סליחה. בכלל לא הייתה לו כוונה רעה אבל הוא גבר מתקדם, נאור ופמיניסט ולכן הוא יבקש סליחה מעומק לבו. מעניין איפה היה הלב הזה בשעות הקטנות של הלילה בתל אביב, כשהדרינקים זרמו בעורקים, העולם נראה מבטיח והנשים סירבו.

אור סופראלון קסטיאלארי שביטהטרדה מיניתינון מגלעברייני מין