קצב ובוכריס: הקצין שניצח והנשיא שהפסיד

"תודה, זה כדאי לך", בוודאי אמרו עורכי דינו של תא"ל אופק בוכריס למי שבקרוב יירד לדרגת אל?מ במיל. תודה, זו עסקה טובה, תגיד שזה היה בהסכמה. אם לא תודה, הם בוודאי אמרו לו, אתה עלול להיגרר למשפט ארוך, עוד עדויות עלולות לצוץ בדרך, תיאלץ לשבת על ספסל הנאשמים ולקבל תמצית תמונת ראי של עצמך: יהיר, כוחני, שוביניסט, שלא רואה את החיילות שלצידו ממטר. תודה, הם יעצו לו, כי אחרת אתה עלול להיות מורשע, חלילה באונס, עבירה שעליה אתה יכול להיזרק לכלא לכמה שנים טובות.

תודה, הם אמרו לו, כי במהלך הדרך גם המשפחה שלך תיאלץ להתמודד עם העדויות, והעובדות שיועלו שם, והסיפורים, והדברים שלא בהכרח רצית לחשוף את אשתך וילדיך אליהם.

תודה, כי זו עסקה מצוינת.

תודה, כי אחרת התקשורת תמשיך לרדוף אחריך ולחטט בעברך, ביחסים שלך עם חיילים וחיילות.

תודה, כי אתה לא רוצה להיות משה קצב, הם בטח המשיכו וייעצו לו.

כן, אופק בוכריס קיבל עסקת טיעון מצוינת. הוא אומנם ייאלץ להודות במה שעד לאחרונה עוד טען בתוקף שלא היה ולא נברא, אבל בכמה מילים מנוסחות בקפידה בכתב אישום משוכתב ומסורס הוא יקנה את חירותו, את הפנסיה הצבאית שלו, ואולי אפילו את שלמות משפחתו. במחיר ההודאה הזאת הוא יוכל אולי אפילו למצוא את עצמו בקרוב יועץ בטחוני, או משהו דומה ולחזור לחיים.

כן, בוכריס, הקצין העשוי ללא חת לא יצטרך לשבת יום אחד בכלא, למרות שיודה ב?בעילה אסורה בהסכמה?. למרות המעשים החמורים שעשה, למרות שהודאתו מהווה חותמת לכך שדבריהן של שתי החיילות שהתלוננו נגדו היו אמת לאמיתה, בכל זאת לא יצטרך לשאת בעונש כלשהו. כמעט. אם לוקחים בחשבון שכל מה שיוטל עליו הוא מאסר על תנאי

אין ספק שהלקח נלמד.

הלקח מאחד, משה קצב, פעם נשיא מדינה, והיום עבריין מין מורשע. כי משה קצב, שהחליט בנסיבות דומות להמשיך לדבוק ב?אמת שלו? ולדחות בצורה אגרסיבית ותקדימית את עסקת הטיעון המצוינת שבישלו פרקליטיו, הוא ממשיך לדבוק ב?אמת שלו? עד היום, ממשיך להכחיש שהיו דברים מעולם, ממשיך לספר לעצמו ולמקורביו שהפרקליטות והציבור והמתלוננות והמשטרה וכל העולם תפרו לו תיק, שמעולם לא נגע לרעה באישה, שלא תקף ולא הכריח ולא כפה עצמו על אף אחת.

אותו משה קצב שעד היום לא מודה, מרצה ארבע וחצי שנות מאסר בפועל, בקשתו לשחרור מוקדם בפעם הראשונה נדחתה על ידי ועדת השחרורים. ציבור רחב ממשיך עד היום לדרוש ממנו להודות במעשיו.

אז מה אנחנו לומדים מכך? דבר פשוט: עסקת הטיעון משרתת באופן מובהק את בעל השררה, את בעל הסמכות שעשה שימוש לרעה בסמכותו, את האדם בעל הכוח שהשתמש לרעה בכוחו. עסקת הטיעון משרתת את העבריין ומעניקה לו סולם מרופד לרדת מעץ ההכחשה תמורת עבירה מופחתת לעיתים קרובות מדי באופן שערורייתי. וגם מספקת מסר מעוות לציבור, בוודאי לציבור הנשים.

כי הדעת נותנת שכשאדם מודה במעשים כל כך חמורים, הוא צריך להיענש על מעשיו, גם כדי להרתיע אחרים

אבל אסור לשכוח כאן את המתלוננות. כי בסופו של דבר זה הסיפור שלהן, וזו האמת שלהן, אמת שהן נאבקו שתקבל הכרה. ואם העסקה הזאת תאפשר לשתי החיילות שהעזו לעמוד נגד תא?ל מצטיין להמשיך בחייהן ולחזור ולהרגיש טוב עם עצמן, הרי שהיא הייתה כדאית, לפחות ברמה האישית.

ועם זאת, עדיף היה שהפרקליטות הצבאית במקרה הזה, או כל פרקליטות באשר היא, תיקח בחשבון גם את התמונה הגדולה. את השפעת עסקת הטיעון הזאת על הנורמות, על המסר שהיא שולחת, על ההשפעה שלה על כלל הנשים, על החיילות, על המפקדים, על הצבא ועלינו כחברה שיש בה ברוב המקרים גברים במעמד גבוה ונשים כפופות להם.