תובעת את מעסיקיה לשעבר על יצירת סביבת עבודה מינית ומשפילה עבור נשים

UploadVR, חברת סטארט-אפ למציאות וירטואלית, נתבעת על ידי מנהלת המדיה הדיגיטלית והחברתית לשעבר של החברה על הטרדה מינית, אפליה מגדרית וסיום בלתי חוקי של העסקה.

המשרדים הראשיים של החברה נמצאים בסן פרנסיסקו ובלוס אנג'לס. מדובר בחללי עבודה משותפים בהם מועברים קורסי הכשרה ופרסום בתקשורת ומציאות מדומה. החברה קיבלה מימון מג'נרל קטליסט, קרן גראקרפט של GC Tracker, קולופל ועוד.

הנאשמים, כך על פי כתב התביעה, הם המייסדים של  UploadVR, וויל מייסון וטיילור פרימן, שניהם בני 26 בלבד. פרימן מכהן כמנכ"ל החברה ומייסון שכיהן בעבר כעורך הראשי של התוכן הפרסומי ומחזיק כיום בתפקיד נשיא החברה. השניים זכו לאחרונה להיכנס לרשימה היוקרתית "30 מתחת ל-30" של המגזין פורבס המורכבת מ-30 צעירים וצעירות מתחת לגיל 30 שהצליחו בצורה יוצאת דופן.

חשודים ביצירת סביבת עבודה עוינת. וויל מייסון וטיילור פרימן

התביעה טוענת כי המייסדים של UploadVR ביקשו ליצור סביבה של "מועדון גברים" ושהמשרד של חברת הסטארט-אפ למציאות וירטואלית הפך במציאות עצמה לסביבה עוינת עבור עובדות.

האווירה ב- UploadVR הייתה רוויה וממוקדת בהתנהגות מינית פרועה שיצרה סביבת עבודה בלתי נסבלת עבור התובעת ועובדות אחרות."הנתבעים יצרו בכוונת תחילה ובמפורש את "מועדון הגברים" במקום העבודה שהתמקד במין ובהשפלה וביזוי של נשים בכלל ושל עובדות החברה בפרט".

UploadVR אירחה מספר מסיבות במשרדיה ובמקומות אחרים במהלך כנסים שונים. הסטארט-אפ שיתף פעולה עם מספר חברות היי-טק ישראליות שאירחו גם הם מסיבות כאלה.

התובעת טוענת כי המייסדים נהגו לדון בשאלה "עם כמה בנות הם הולכים לעשות סקס" במסיבות של החברה ושבמשרדים הוקצה חדר מיוחד לעובדים שרצו לקיים יחסי מין.

"במשרד, במהלך יום עבודה שגרתי, הנאשמים נהגו לדבר לעתים קרובות על כמה סקס הם הולכים "לקבל" במסיבה הבאה, ואילו בנות הם הולכים להשכיב. UploadVR אף הקימה חדר לעידוד יחסי מין במקום העבודה. החדר נקרא "חדר סטיות" והכיל מיטה זוגית. העובדים הגברים השתמשו בחדר לקיום יחסים אינטימיים בצורה לא הולמת. ניתן היה למצוא בחדר לעתים קרובות תחתונים ועטיפות קונדומים משומשים.

יש חדר סטיות מיוחד לעובדים. המשרדים של UploadVR

התביעה מתארת אירוע ספציפי בו שכרה החברה בית לעובדיה ללילה במהלך ועידה בלוס אנג'לס. באותה מסיבה, אחד העובדים הזמין חשפניות ונערות ליווי לבית.

"כל העובדים הגברים, כולל מייסון ופרימן, דיברו בצורה  מינית על נשים שעבדו במשרד, ממש בפניהן. לדוגמה, הם טרחו לציין כיצד הנשים שעובדות לצדם מעוררות אותם מינית וכיצד קשה להם להתרכז ולהיות פרודוקטיביים כשכל מה שהם מסוגלים לחשוב עליו זה שהם מתים להיכנס איתן למיטה".

מלבד ההאשמות כי המייסדים הקימו סביבת עבודה "ממוקדת-מינית", טוענת התביעה גם כי נשים הופלו במשרדים באופן קבוע: ניתנו להן משימות זניחות ולא קיבלו החזר הוצאות. התביעה גם טוענת שהחברה שילמה לעובדים גברים יותר, באותם התפקידים שדרשו אותה רמה של אחריות בדיוק.

נוסף על כל אלה, טוענת התובעת כי עבודתה הופסקה שלא בצדק ותובעת פיצויים ממעסיקה לשעבר.

תגובתם מייסון ופרימן לאישומים:

"אנחנו לא יכולים להגיב ישירות על כל התדיינות משפטית שתלויה ועומדת בבית המשפט. כן חשוב לנו לציין כי העובדים שלנו הם הנכס הגדול ביותר שלנו והסיבה היחידה להצלחתה של החברה. אנו מחויבים ליצירת קהילה חיובית ותרבות עבודה הוגנת בחברה שלנו ונמשיך לפתח את הסביבה הזו בעתיד. אנו בטוחים שהאמת על האופן שבו אנו מתייחסים לעובדינו וכיצד אנו פועלים כמנהלים יבוא לידי ביטוי דרך המצב המצער הזה ויבהיר כי אין בסיס לטענות הללו".

אור סופראלימות מיניתסביבת עבודהתרבות האונס