הנוכחות שלי בצעדת השרמוטות היא לא בשבילי, היא בשביל הבת שלי

קוראים לי מורן ואני משתתפת השנה בהפקה של צעדת השרמוטות, אני בת 35 ואמא לילדה בת 3 וחצי.

כשגדלתי מיהרו לסמן כל התנהגות שלי כנשית, סקסית ופאם פאפטאל. אני חושבת שלמדתי פשוט לחקות את הסביבה מאד מהר ומאד בקלות, וככה חברה היפר סקסואלית נראית על ילדות קטנות שמחקות אותה. אבל מה הילדות האלה באמת ידעו על סקס אפיל? מה אני ידעתי על סקס אפיל? שלא נאמר על סקס? לא הרבה.

אבל ככה גידלו אותי וזה היה עבורי להיות מוצלחת, להיות סקסית. למרות זאת לא הייתה לי שום בעלות על המיניות שלי, הייתי צריכה להיות יפה ומושכת אבל אסור היה לי לרצות מין, לבקש אותו או לחשוק בו. זה כבר לא נחשב כהתנהגות נשית, זו התנהגות של גבר, או נורא מזה, התנהגות של שרמוטה. אבל אני הייתי צעירה, ורציתי מין, ובאיזה גיל עוד רוצים מין אם לא בגילאי העשרה כשההורמונים משתוללים? בטח לא בגיל 30 עם תינוקת קטנה בבית ולילות לבנים, תהיו בטוחות.

לפני כמה חודשים הייתה לי ולברכה ברד (שמפיקה את הצעדה) שיחה על צעדת השרמוטות. התווכחנו על השם ועל התגובות ובעיקר ניסינו לחשוב על אסטרטגיה נכונה להתייחס לזה. בשיחה הזאת אמרתי לה "ברכה, הצעדה הזאת היא לא בשבילי ולא בשבילך. לנו כבר אף אחד לא יכול לקרוא שרמוטות. כלומר יכולים אבל למי אכפת? וגם מי שיקרא לי שרמוטה, סיכוי טוב שאצחק לו בפרצוף. המיניות שלי היא כבר מזמן שלי, ואף אחד לא יכול לקחת לי אותה. אחרי שנים של עבודה וחפירה בתוך נבכי נשמתי אין לאף אחד בעלות יותר על המיניות שלי. אבל זה לא המצב לגבי הילדה שלי ולא המצב לגבי ילדות אחרות. הן עדיין בסיכון, הן עדיין מפחדות מהמילה הזאת, מהאשמה הזאת ומהגניבה הזאת של המיניות שלנו. שעבורן אנחנו הנשים הבוגרות והזקנות, עבורן אנחנו צריכות לצעוד, והן יבואו איתנו כי אנחנו ניתן להן גב. את העבר שלנו לא נצליח לשנות, אבל זה הסיכוי היחיד שלנו לשנות את העתיד".

את העבר לא נצליח לשנות אבל אולי את העתיד כן. מורן נאור ובתה. צילום: נעה מכבי

כשאנחנו אומרות שאחת ממטרות הצעדה היא לקחת בעלות על המיניות שלנו זו בדיוק הכוונה. הכוונה היא לאפשר לילדות שלנו להיות מיניות בלי להיות אשמות בזה, להיות מיניות בלי להיות בסכנה מניצול ואונס. אני שומעת תמיד איך פמיניסטיות הרסו את הרומנטיקה ואני חושבת מה יותר רומנטי מלרצות להציל את אותה מיניות נשית אבודה שנחטפה על ידי תרבות אונס לפני כל כך הרבה שנים ומאז לא הוחזרה לנו? אנחנו רוצות להיות מיניות, נחשקות, אהובות ומושכות. אנחנו רוצות לעשות סקס (חלקנו). אבל אין שום רומנטיקה בפגיעות מיניות, במניפולציות, בלחץ לעשות מין, בהעדר רצון.

אני רוצה שהילדה שלי תגדל בעולם בו המיניות שלה תהיה חופשיה, פשוטה ונטולת רגשות אשמה כמו אהבה לשוקולד. אני רוצה שהילדה שלי לא תהיה בסיכון שיקראו לה שרמוטה כי מין ומיניות לא יהיו דבר שאפשר לאיים בעזרתו אלא מין יהיה דבר שאנשים עושים כדי לאהוב, ולפרוק וליצור חיבור אינטימי ופיזי. אני לא רוצה שהבת שלי תצטרך לעבור 30 ומשהו שנה וטיפול פסיכולוגי כדי להגיע למקום הזה. אני רוצה שזה יהיה המובן מאליו עבורה ואני אהיה האמא המוזרה הזאת שפעם הלכה להפגנות עם חזייה וצעקה על סקס והסכמה ורצון.

 

 

*צילום תמונה ראשית: לובה פיין

*צעדת השרמוטות ת"א-יפו תתקיים השנה בארבעה במאי- הצטרפו אלינו במחאת ענק נגד אלימות מינית והאשמת הקורבן.

**רוצות לתמוך בהפקת הצעדה? מופע ההתרמה שלנו "רוצה להיות חופשיה" יתקיים ביום שישי הקרוב- כל ההכנסות יוקדשו להפקת הצעדה ולעשיה הפמיניסטית של "כולן".

אלימות מיניתמיניותצעדת השרמוטותשרמוטה