לחכות שנה שלמה במדינה זרה כדי לראות את מי שאנס אותך נכנס לכלא

תארו לעצמכן שאתן מטיילות לבד במדינה זרה, כשחבורה של גברים חוטפת אתכן, אונסת אתכן ומשאירה אתכן חבולות ומדממות למות בשולי הדרך. מה הייתן עושות אחרי התקיפה? עד כמה רחוק הייתן מוכנות ומסוגלות ללכת כדי לדרוש צדק, כדי לוודא שהתוקפים מהמדינה הזרה ייענשו ולא ייפגעו שוב באף אישה אחרת?

תקיפה מזעזעת עברה וסיליסה קומרובה, בת 37, כתיירת במהלך מסע על אופנוע בבוליביה. במצב הזה, כנפגעת, כמעט כל תגובה שלה הייתה לגיטימית ומובנת – מלעזוב את המדינה ולהשאיר מאחור את התוקפים ועד להתלונן ולדרוש שהתוקפים יעמדו לדין. ואמנם, מה שקומרובה בחרה לעשות במקרה שלה הוביל לסיפור מעורר השתאות ואפילו הערצה.

ב-4.6.2017 קומרובה, אזרחית בריטית שעברה בצעירותה ממוסקבה לאנגליה, הותקפה על ידי שלושה גברים כשיצאה מהאוהל בו לנה במהלך מסע אופנוע שערכה לבדה ברחבי דרום אמריקה, כדי לצלם תמונה של הלגונה בה שהתה, עליה המליצו לה לקמפינג. "הגברים האלו, שנראו כמו דייגים, הציעו לי ללכת עמם", סיפרה. "אמרתי שאני לא מעוניינת, וניסיתי לקצר את השיחה למינימום כי הייתי קצת מודאגת. חזרתי לאוהל שלי לישון. התעוררתי לצליל שיצר מישהו שהזיז את האופנוע שלי, שהיה בצידו של האוהל שלי, ואז ראיתי את צילו של אדם עם מאצ'טה. בשלב הזה הכל נעשה מלוכלך כי הם משכו אותי החוצה מהאוהל".

שלושת הגברים הללו היו חוזה גונגורה (26), ירי יומקלה (24) ופאביו בזן (30). גונגורה אנס אותה בשעה ששני הגברים האחרים חנקו אותה והצמידו אותה לרצפה באכזריות. לאחר האונס הם חתכו את הכבלים של האופנוע שלה, כדי שלא תוכל לברוח מהמקום, שדדו את כל כספה, מצלמתה והמכשיר הנייד שלה והשאירו אותה למות שם במתחם הקמפינג הפסטורלי.

צילום: וסיליסה קומרובה

"הם נראו כאילו הם שונאים נשים", סיפרה קומרובה בראיון לעיתון ה-Independent. "אני משוכנעת לחלוטין שהם באו בשביל לאנוס אותי. הם לא באו כדי לשדוד אותי, כי הם אמרו שהם באו בשביל מסיבה ושהם חיפשו כלבה ליהנות איתה. אבל אני נאבקתי כדי שלא להיאנס, אז רק אחד מהם הצליח, ואני חושבת שהם התעייפו ממני כי לא שיתפתי פעולה. הם לא חתכו אותי עם המאצ'טות אבל הם שרטו אותי איתן. איבדתי הכרה לאחר שהם חנקו אותי ממושכות. לא יכולתי לזוז והם הכו אותי ואיבדתי חלק משן. זה כאב מאוד וחלק מהעצמות שלי יצאו ממקומן". עוד סבלה קומרובה משפשופים, מסימני נשיכה ומפציעות פנימיות קשות.

אחרי התקיפה, קומרובה פחדה מכדי למצוא עזרה בשטח בשעות החושך. היא חיכתה עד הבוקר, כשאנשים החלו לגשת למי האגם כדי לכבס בגדים. היא הצליחה למצוא עזרה ולהישלח לבית חולים – ולהתעקש לקבל טיפול למרות שלא הייתה לה דרך לשלם להם. במזל, התוקפים לא מצאו את המחשב שלה שהוסתר מתחת לשק השינה, דרכו היא הצליחה ליצור קשר עם נציג של השגרירות הרוסית שפגשה במהלך המסע שלה בבוליביה במקרה. יומיים אחרי התקיפה, שלושת התוקפים נעצרו וקומרובה נתבקשה לזהותם במעצר.

"בגלל הגברים האלו, אני יודעת איך זה מרגיש להיאנס", קומרובה אמרה. "אני יודעת איך זה מרגיש לחשוב שאת לא הולכת לראות את השמש זורחת שוב".

צילום: וסיליסה קומרובה

אבל וסיליסה כן חזתה בזריחה של היום למחרת. למעשה, מהבוקר שאחרי התקיפה, היא חזתה בשנה שלמה של זריחות בבוליביה. בהחלטה יוצאת דופן, היא התעקשה להישאר במדינה הזרה ולהשהות את המסע שלה (ואת החיים עצמם) לשנה שלמה, כדי לראות את התוקפים שלה נעצרים, מורשעים ונשלחים לכלא.

"ייעצו לי לעזוב את בוליביה, כי אף אחד לא חשב שאנצח בתיק הזה", סיפרה בראיון ל-Mirror. "אבל הייתי חייבת להמשיך ולהילחם. לא יכולתי לחיות בידיעה ששרדתי אבל לא עשיתי דבר כדי למנוע מזה לקרות שוב".

אולם מה שקומרובה עברה בשנה שאחרי שהותקפה לא היה קל בכלל. תארו לעצמכן שאם להתלונן על תקיפה מינית במדינות המפותחות (בריטניה בה היא מתגוררת למשל) זה לא פשוט, אז על אחת כמה וכמה במדינה זרה, מדינת עולם שלישי.

"המקרה שלי עבר מידי המשטרה לתביעה לכלא וכל אחד מהם היה ממוקם במרחק של 100 ק"מ הרחק זה מזה. היו מקרים בהם נסעתי שעתיים כדי לראות את התובעת, ואז היא לא הייתה שם. היא לא הייתה מוכנה לדבר איתי או לתת לי מסמכים בלי עורך דין – אבל אני לא ידעתי איך להשיג עורך דין כי היא לא עזרה לי. אף אחד לא לקח את זה ברצינות. אמרו לי שזה עלול לקחת חודשים, אולי אפילו שנה".

זה לא הפחיד אותה. היא נשארה בבוליביה עם חברה ועבדה כמאמנת אישית כדי להמשיך ולשהות במדינה עד למשפט. רק כשיצרה קשר עם השגרירות הבריטית, הסכימו להקשיב לה. היא עדיין נאלצה ללוות כספים כדי להגיע לפגישות משפטיות, ונעקצה ב-1,500 ליש"ט נוספים כשניגשה למה שחשבה שהוא 'סיוע משפטי ללא תשלום'. אין לה משפחה מלבד אימה, שאינה נמצאת בקו הבריאות. הדבר היחיד שעזר לה בשנת ההתמודדות הזו היה ליצור אומנות, מה שלדבריה הפך לתרפיה שלה.

לחמה לבדה. צילום: וסיליסה קומרובה

אחרי שנה בדיוק קומרובה פגשה את התוקפים שלה שוב בבית המשפט. "הם לא הביטו לי בעיניים. רציתי שיביטו, רציתי לשרוף אותם עם העיניים שלי", היא אמרה. "הם הגיעו לבית המשפט והם צחקו".

"ביקשו ממני להצביע על כל אחד מהם ולהגיד בדיוק מה האדם הזה עשה לי", קומרובה מספרת. "כשהצבעתי, אמרתי 'אפילו עכשיו אתם לא מסתכלים לי בעיניים'. רק אז אחד מהם, יומקלה, יצר קשר עין איתי. ואז הוא חייך. אלו לא היו פנים של מישהו שחש אשמה".

"גונגורה ובזן לא הביטו עליי", היא ממשיכה. "היה נדמה שהם סוף סוף הבינו שהם לא יצליחו להתחמק עם המעשה שלהם. אני מאמינה שהם ציפו לצאת כאנשים חופשיים. האנשים האלו לא נראו כאילו הם חשו אשמים, הם פשוט חשבו 'איזו כלבה, למה היא עושה לנו את זה? היא רק גוף שאפשר לנצל'".

אבל הפעם, קומרובה ניצחה. השלושה הורשעו, וקיבלו 42 שנות מאסר יחדיו – גונגורה, האנס, נאסר ל-25 שנים על אונס ושוד מזוין; יומקלה נאסר ל-10 שנים על סיוע לאונס ועל שוד; ובזן נאסר ל-7.5 שנים על סיוע לאונס. כל השלושה מתכננים לערער על החלטת בית המשפט.

"אני כל כך מאושרת שהם לעולם לא יגעו שוב באף אישה אחרת", קומרובה אמרה בעקבות נצחונה. "אנשים כאלו לא צריכים להסתובב ברחובות ולא צריכים להיות בקרבת ילדות ונשים".

כעת, היא מתכננת להמשיך במסע, לעבור בפרו ולסיים באלסקה. "זה החלום הגדול של חיי, ואני לא מתכוונת למחוק אותו בגלל שלושה גברים שיכורים – הם לא שווים את זה", אמרה.

עוד סיפרה על תוכניותיה להמשך: "אני מקווה ליצור פורום עבור נפגעות אחרות שייקרא 'אחיות הפיניקס'. אנחנו בדיוק כמו עוף חול, כי שורפים אותנו אבל אנחנו חוזרות לחיים שוב, ואנחנו חוזרות חזקות יותר".

כמו עוף חול. צילום: וסיליסה קומרובה

אבל לא כל הנפגעות חוזרות חזקות יותר מהתקיפה שלהן. יש כאלו שלא חוזרות בכלל. כשכל כך הרבה נשים בעולם מותקפות מינית, ברור שיש נשים שעושות את הבלתי יאומן כמו קומרובה ונאבקות עבור נשים אחרות בכל מחיר. אבל יש גם נפגעות שדרך ההתמודדות שלהן היא אחרת, והיא לא עוברת בבתי משפט, בהתקלות מחודשת בתוקפים, או אפילו בכל אדם אחר. כשבוחנים את הסיפור של קומרובה, לרגע אסור לחשוב שהבחירה שלה אמורה להוות דוגמא ומופת לאף נפגעת אחרת – שכן האחריות היא לא עליהן. האחריות היחידה שמוטלת עליהן לאחר שהותקפו היא לעצמן.

ובכל זאת, הבחירה של קומרובה היא לא פחות ממדהימה ואמיצה. במקום לחזור לארץ מולדתה ולהקדיש זמן כדי לטפל בעצמה, היא הבינה שלא תוכל לחיות עם עצמה בשלום לולא תדרוש צדק.

ומה זה בדיוק אומר, לדרוש צדק? למי מועיל הצדק בסיפור כמו של קומרובה? במרדף שלה אחרי התוקפים, היא לא עזרה לאף אישה אחרת שהיא מכירה, ובטח שלא לעצמה כמי שכנראה היתה מעבירה חיים שלמים מבלי להיתקל בהם שוב. הדבר היחיד שהיא השיגה ממרדף הצדק העיקש הזה, שגבה ממנה מחיר כבד מאוד הוא סגירת מעגל, וידיעה שהתוקפים האלו לא יפגעו באף אישה אחרת. היא בילתה שנה שלמה מחייה בלדאוג לחייהן של נשים שמעולם לא הכירה, אזרחיות של מדינה בה עברה רק כאורחת.

"אנשים לא יכולים לעשות דברים כאלה. אני שמחה ומרוצה. היו כל כך הרבה דברים שהלכו כנגדי בניצחון בתיק הזה. לא בזבזתי את השנה הזו".

מלכה. צילום: וסיליסה קומרובה

אונסאמריקהבית משפט