הגברים שנפגעו מתנועת MeToo דורשים שתתנו להם לדבר

בשבוע שעבר הגיש הארווי ויינשטיין באמצעות עורך דינו בקשה לבית המשפט במנהטן, ניו יורק, לבטל את ההאשמות העומדות נגדו מצד אחת מתוך שלוש הנשים שתבעו אותו על שורה של עבירות מין. הבקשה בת ה-159 עמודים שהוגשה לבית המשפט מגובה בתכתובות מייל שהמתלוננת, שבחרה להישאר אנונימית, שלחה לו לאורך ארבע השנים לאחר האונס שביצע בה, לכאורה. ההודעות החמימות והאוהבות ששלחה לו, לטענתו, מוכיחות שהיחסים ביניהם היו בהסכמה. ויינשטיין גם התלונן על כך שהתכתובות לא הופיעו בכתב ההגנה שהוגש לחבר המושבעים שקבע שיש להעמידו לדין, העיד שיש לבטל מספר האשמות נגדו משום שהתובע המחוזי לא הודיע לו עליהן מראש, וטען שיש מחסור בפרטים לגביי אונס שביצע באחת המתלוננות בשנת 2004 ועל כן יש לבטל גם את התלונה הזו. תהליך הפיכתו של ויינשטיין מאנס ותוקף סדרתי לגיבור טראגי בעיניי עצמו הוא עבודת אומן שרק מוחו ההוזה של מפיק על כמוהו יכול לה.

חשוב לציין שויינשטיין כפר בכל ההאשמות שעמדו מולו בבית המשפט והכחיש את כל ההאשמות בתקשורת. הוא מעולם לא התנצל בפניי עשרות הנשים שתקף, גם מול אלה שלא העמידו אותו בסכנה משפטית. הוא שכר סוכני מודיעין ישראליים לשעבר מחברת "בלאק קיוב", כך דווח, כדי לרדוף את הנשים שהעזו לעמוד מולו. בהינף יד שילם מיליון דולר ערבות ויצא הביתה מהכלא, פריווילגיה ששמורה רק למיליונרים, ומאז מסתתר בבית היפה שלו במנהטן. לא יהיה מופרך לומר שהארווי ויינשטיין חי בהכחשה מוחלטת, או שהוא נשלט על-ידי האגו שלו, כי אחרת, אין שום דרך להסביר את הפער העצום בין המציאות האובייקטיבית לבין המציאות שהוא צייר לעצמו.

תסביך הקורבן של גברים אלימים הוא פרקטיקה ידועה של הפטריארכיה להתמודד עם האמת. במקום לעשות מאמץ לפתח אינטליגנציה רגשית וללמוד לקחת אחריות, פשוט משכתבים מחדש את עולם הפסיכולוגיה, את האמת ואת ההיגיון הבריא. הלוא ויינשטיין האומלל היה מוקף כל חייו בשחקניות יפהפיות, שרק רצו בקרבתו, פלירטטו איתו, וודאי, אהבו אותו, הודו לו על הקריירה שלהן, ושמחו להיפגש איתו. כשרוז מקגוון הגיעה לפגישה איתו בסוויטה שלו ב-1997 כדי לדבר על תסריט, איך הוא היה אמור להבין שהיא לא רוצה לשכב איתו? זה לא מה שהן רוצות תמיד?

וקווין ספייסי, מה איתו? שאיננו אלא אומלל שחי כל חייו בארון ולא ידע כיצד להשלים עם המיניות שלו, אז תקף מינית שחקנים ואנשים צוות שהיו צעירים ממנו בעשורים שלמים, משוללי כוח מול הכוכב הבלתי מעורער, עד כדי כך שהפקה שלקח בה חלק הושבתה ליומיים כי הוא תקף איש צוות. מסכן, בטח לא הייתה לו שום דרך אחרת לממש את הנטייה המינית שלו, זה ברור לכולם. וביל קוסבי, עוד קורבן של הפמיניזם הרדיקלי, קומיקאי מחונן שפשוט לא ידע, כנראה, איך להתחיל עם נשים, אז סימם אותן כדי שכאשר יתעוררו כבר יהיו מאוהבות בו. ולארי נסאר, רופא נבחרת ההתעמלות האולימפית של ארה"ב, שהואשם בתקיפה מינית של 156 נערות ונשים צעירות, ועל אף בקשתו נאלץ בהוראת השופטת האכזרית להישאר באולם הדיונים ולשמוע מפי קרבנותיו פירוט של כל מעלליו. ונשיא ארה"ב, האיש שהופך את אמריקה לגדולה שוב, מה יהיה עליו? על האיש-החזק-בעולם-האומלל-בעולם, שהוקלט ללא ידיעתו מתרברב על חפינת איבריהן של נשים, שנגדו עומדות מספר מתלוננות שטוענות לנגיעות ולאמירות מיניות בלתי רצויות?

מקהלת עברייני המין (לכאורה, חוץ מאשר במקרים של נסאר וקוסבי שכבר הורשעו) היא לא אלא אסופת קורבנות הפמיניזם, כך הם מאמינים. והם לא לבד.

צ'ארלי רוז, איש הטלוויזיה שהנחה את תכנית הבוקר של רשת CBS, והואשם בהטרדה מינית על ידי שמונה נשים שעבדו תחתיו או שקיוו לעבוד עמו, חשף באפריל האחרון שהוא מעוניין להפיק תכנית טוק-שואו שתראיין גברים שהואשמו בעבירות מין. לא נרשם אף קונה מעוניין לתכנית, ורוז בעיקר הושם ללעג ברשתות החברתיות על חוסר הרגישות וחוסר היכולת להשלים עם המציאות. אך נראה שהמלחמה הזו עוד רחוקה מלהסתיים.

הואשם בהטרדה מינית של 8 נשים. צ'ארלי רוז

בין אם המרואיינים בתכנית ההזויה הזו יבכו על מר גורלם או יכו על חטא, חשוב להבין שיש ניסיון ליצור קליקה חדשה, מלאכותית, של גברים שמעוניינים להמשיך ולחיות בתוך בועה אלטרנטיבית. בספירה החולה הזו, האשמת קורבן היא לגיטימית וזכותם להישמע גוברת על הזכות לביטחון ולשיקום של השורדות והשורדים שגופם חולל על ידי אותם בעלי ממון וכוח. בין מקבץ הגברים שהואשמו בעבירות מין עם עלייתן של התנועות ME TOO ו- Time’s up יש מאות מיליוני דולרים. אם אף אחד לא יסכים לאכלס את מופע התירוצים הגרוטסקי הזה, הם יקנו ערוץ טלוויזיה או אתר אינטרנט וישדרו לבד. מחוץ לגבולות הוליווד ישנם תועפות של גברים שלא מעוניינים בשינוי שמתחולל השנה בתפיסת היחסים בין גברים לנשים, כי הוא נוח להם. מחוץ לרדאר הליברלי של התקשורת, ואולי הרחק מעיניהם של גברים ונשים שמברכים על השינוי, ישנם מי שרק מחפשים מפלט מגל ההעצמה הנשית המדכא הזה. השינוי הזה כואב ומבלבל אבל הוא נחוץ כדי ליצור סביבה בטוחה לכולם ולכולן.

את מפולת הענקים שחווינו החל מסוף שנת 2017 קל היה להניע, בזכות אדרנלין. השאלה היא אם נקבל את הדרך שבה יבחרו להשתקם. לכל עבריין, גם הנורא שבהם, יש זכות להשתקם ולהמשיך את חייו לאחר ששילם את חובו לחברה. עם זאת, האם ניתנת זכות לעברייני מין לחזור לעמדות כוח, לעמדות ניהול, או לעמדות משפיעות מול המצלמות? נראה שרווחת הדעה שלא. אבל מעבר להבעת דעה יש צורך לשמור על עירנות תמידית, כדי שלא נמצא את עצמנו מושכים בכתפיים בעוד כמה שנים, כשאחד מהענקים שהופלו בגל האקטיביזם הנוכחים יבקש סימפתיה וחמלה כדי לשוב ולהתברג בעמדות מפתח בהן יוכל להטיל שוב אימה על אנשים ונשים חדשים בתעשייה. היום זו התנועה הפמיניסטית שמבקשת נקמה, מחר אלו יכולים להיות הם.

ביל קוסביהארווי ויינשטייןלארי נסארעברייני מיןקווין ספייסיקמפיין MeeToo#קמפיין TimesUp