הסיפור של נור הוא אות קלון לחברה הישראלית

השחרור של הצעירה הבדואית נור (שם בדוי), מגיע באיחור של חמש וחצי שנים. חמש וחצי שנים בהן נמקה בכלא מי שבכל מדינה מתוקנת הייתה צריכה להיחשב קורבן סחר בבני אדם ולא להיכלא כלל. תוקפיה היו אמורים לשלם את המחיר על מעשיהם והיא הייתה אמורה לעבור טיפול נפשי כדי להתגבר על הזוועות, אבל כל זה לא קרה.

גם אחרי שקיבלה חנינה מהנשיא לפני ארבעה חודשים ויומיים (אני בטוחה שהיא ספרה את השעות, לא רק את הימים), מדינת ישראל התנגדה לשחרורה. התנגדו לכך מהשב"ס, נמצאו נימוקים ודוחות שחייבים להמציא, ושלל תירוצים רק כדי לא לאפשר לבחורה האומללה הזו לראות את השמיים מחוץ לסורגים.

צריך להבין – הילדה הזו שעכשיו היא כבר בחורה צעירה, לא ראתה אור יום שנים לפני שנכנסה לכלא. עד גיל 12 היא הייתה שפחה של הגברים במשפחתה. אחיה ואביה שהפעילו אותה כרצונם. בגיל 16 אביה מכר אותה ללא ידיעתה לאיש זקן ועיוור שאנס אותה שוב ושוב, היא ניסתה לברוח ולשים קץ לחייה אז הוא החזיר אותה לבית אביה. האב הפליא את מכותיו בה ומכר אותה שוב תמורת 5,000 דינר לאסיר משוחרר, נשוי ואב לילדים המבוגר ממנה בעשרות שנים, שאנס אותה כבר בלילה הראשון. היא פנתה לעזרת קרובות משפחה שלו ושלה אך הן סרבו לעזור. למחרת, היא דקרה אותו למוות בסכין מטבח והתקשרה מיד למשטרהרצח שהתבצע אחרי שהיא סירבה להמשיך להיות קורבן, סירבה להמשיך במסכת החיים המזעזעת הזו של מי שנמכרה בגיל כל כך צעיר פעמיים לצרכי מין של גברים זרים. נור עצמה הסבירה לימים שבשלב הזה היא הבינה שהיא צריכה לבחור בין חייה לבין חיי בעלה. ואתם זוכרים שמדובר בנערה בת 16 בלבד, מישהי שהרגישה שאין מוצא. והאמת היא שהחברה הישראלית לא השאירה לה מוצא.

רק בישראל אחרי שהסיפור הזה התרחש, (ואפשר למצוא אותו במסמכים הגלויים שעסקו בעניינה ה.ר), הוגש נגדה כתב אישום על רצח בכוונה תחילה!

רק בישראל לא רק שהפרקליטות הגישה כתב אישום כזה, גם הסנגוריה הציבורית הגנה עליה כעל רוצחת ולא כעל קרבן לסחר בבני אדם.

רק בישראל בית המשפט הרשיע אותה ורק התחשב ב"נסיבות חייה הקשות".

רק בישראל שלנו, הנשיא דחה את בקשת החנינה הראשונה שהגישה ורק אחרי קמפיין ציבורי חנן אותה. וזה כאמור היה כבר לפני ארבעה חודשים.  

אז נור הורשעה וישבה מאחורי סורג ובריח ולא היוותה יותר סכנה לאיש. מי שמכר אותה, מי שקנה אותה בפעם הראשונה, מי שלא סייע לה כשנמכרה בפעם השנייה – כל אלו היו ונותרו אזרחים רגילים מן השורה. לא הוגש נגדם כתב אישום ואיש מהם לא שילם על מעשיו. גם עכשיו אחרי ששוחררה, אין לנור לאן לחזור. לא לבית הוריה שמכרו אותה, גם לא לאף בן משפחה אחר. החיים שלה עכשיו בסכנה אולי גדולה מזו שהיו לפני שנכלאה. לא ייתכן שקרבן סחר בבני אדם, מי שעברה התעללות מתמשכת כל חייה, תמשיך ותשלם את המחיר לבדה להזנחה הפושעת שלה, של אחיותיה ושל בנות רבות במגזר הבדואי שנמכרות לכל דורש, באין מפריע ואין דין ואין דיין. לצידה של נור עמדה לאורך השנים לא קרובת משפחה או יחידת סיוע או עובדת סוציאלית. הייתה זו עורכת הדין רוני אלוני סדובניק שהתייצבה אצלה בכלא פעם אחר פעם, ובכל הדיונים כדי לשמש לה פה למרות שמזמן לא קיבלה על כך תשלום.

אני רוצה להאמין שהסיפור של נור הוא האחרון שניתקל בו. לא כי אין כמותה במגזר הבדואי ואולי גם במגזרים אחרים – הרי אין אף אחד שיושב בכלא על כך שנשא אישה שנייה, גם לא בת 16, והסחר הזה בקטינות עובר מתחת לרדאר כי "מדובר רק בבדואיות", צעירות בלי שם ובלי אף אחד שיזעק את זעקתן. אני רוצה להאמין שנור תהיה האחרונה שתעמוד מול הזוועה הזו לבד כי השבועות האחרונות הוכיחו שאנחנו הנשים יודעות להתאחד. אם מקרה דומה חלילה יחזור על עצמו, פעילות השטח של לוט"ם, זרוע השטח של קואליציית ארגוני הנשים, יתייצבו במשפט הבא כמו שהתייצבו בכנסת ויעמדו שם לצידן. יותר לא נפקיר אף אחת לאיוולת המתמשכת הזו, למחשבה הנואלת שאפשר לכלוא מאחורי סורג ובריח מי שכל חייה חיה בכלא מתמשך. ואולי בכלל, וזו כבר ממש אוטופיה, ממשלת ישראל תתעורר, תעביר את התקציבים שהיא עצמה הבטיחה, ונשים וצעירות יידעו שיש להן מוצא גם בלי לפגוע בתוקפים שלהן.

 

118 – מוקד הסיוע החדש של משרד הרווחה והרשות לקידום מעמד האישה זמין לפונות 24/7

 

אלימות נגד נשיםנורעו"ד רוני אלוני סדובניק