הדס שטייף: "עכשיו כבר כולם מודים שסיפרתי את האמת על אונס בת החמש"

בפברואר 2013 פרסמתי את סיפורה של ילדה בת חמש ממודיעין עילית. היא הלכה ברחוב, בין בתים, ומישהו משך אותה ואנס אותה. עוד פרסמתי שמסתירים את הסיפור, והמשטרה שהחלה בחקירה לא מצליחה להגיע לילדה.

מי שדיווחה על הארוע הייתה מפקחת על הגנים. היא סיפרה שפגשה את הילדה אחרי או בסמוך לאונס, ואף דיברה עם ההורים. היא סיפרה שדיווחה לעיריה ולגורמים נוספים שלא עשו דבר, רק סתמו את פיה. אבל אני החלטתי שלא להמשיך את קשר השתיקה ופרסמתי את פרטי המקרה.

הסערה בעקבות הפרסום הייתה גדולה. כשהמשטרה, שכבר גבתה עדות מהמפקחת, ביקשה לגבות ממנה עדות נוספת, נמנעה המפקחת מלעשות זאת. בחלוף שלושה ימי חיפושים אחריה, הגיעו שלושה עורכי דין למשטרה, כשבידיהם תצהיר מהמפקחת ובו היא חוזרת בה מעדותה. לטענתה היא בדתה את הסיפור. למה? כי היא עצמה נפגעה בילדותה ורצתה להתריע על התופעה.

כמובן שלא האמנתי לה. הבנתי שעברה מכבש לחצים כדי לחזור בה מההודעה הראשונית וכדי לפרסם את הגרסה החדשה. גם המשטרה לא האמינה לה, אבל התיק נסגר מחוסר ראיות. והמפקחת? מי יודע מה עלה בגורלה.

מאותו הרגע נאלצתי להתמודד עם איומים על חיי. פוסטים משמיצים, ניקוב גלגלי מכוניתי, טלפונים מאימים הביתה, כשבכולם מסר והאשמה אחת: אני השקרנית. אני הממציאה. אני הורסת ומשמיצה את המגזר החרדי.

לבסוף הגיעה משלחת נציגי הקהילה החרדית, לא רק ממודיעין עילית, לשיחה עם מפקד גל"צ ואיתי. המטרה היתה "לברר" לגבי הסיפור השיקרי שפרסמתי. רק להבהיר שבעת ההיא עדיין התנהלה חקירת משטרה על המקרה ועל החזרה מהעדות של המפקחת. ישבתי מול עשרה גברים לערך. הם אמנם היו מנומסים אך הם נזפו בי והטיחו בי דברים קשה. הבטתי בהם ואמרתי "אותי לא יזיזו מהאמת שלי ומהאמת העיתונאית שלי". הם בקשו שאתנצל אבל אני עניתי להם "לא יהיה". אני לא אתנצל על כך ששידרתי אמת. על כך ששמעתי את מה שספרה לי המפקחת בעדות הראשונה ועל כך שבחרתי להאמין לגרסה הזו שלה. 

שבע שנים חלפו מאז. חיפוש בגוגל עדיין יגלה את המודעות בגנותי. אמש הייתי בכנס עליו עוד אספר רבות. זו היתה התארגנות מדהימה – הקמת מרכז שמטרתו להציל ילדים ומשפחות מפגיעות מיניות. בין הרבנים שהיו בכנס היה רב שהסתבר כי היה אחד האישיים שהגיעו לגלי צה"ל אחרי הפרסום ודרש ממני להתנצל. להפתעתי הרבה, בעודו עומד לפני הקהל המכובד, הוא הודה: הייתה ילדה. היה אונס. ההורים היו בהסטריה שיגלו את זהותם. "זה היה אונס נוראי", אמר לי. "אמרת אמת". הוא הוסיף וסיפר איך עמדתי מול כל תוקפי בשקט, בלי לזוז ואמרתי "יש אמת אחת והיא תנצח". עכשיו הרב המכובד הזה בצד שלנו, מסייע לחשוף עבריני מין. כמעט חיבקתי אותו מאושר, אבל הסתפקתי בזה שהוא חלק חשוב מהמרכז שעוד נדבר עליו.

אז עברו כמעט שבע שנים. האמת שלי ניצחה ועכשיו מותר לבכות – לא עלי, על הילדה בת החמש שנאנסה. על הילדה שהיום בת 12 שאיש לא שמע, וצעקתה אשר נחנקה. על הילדה שנרצחה, ועדיין נושמת. והיא לא היחידה.

עכשיו מותר לבכות.

אונסאונס ילדיםהדס שטייףחרדיםשיחת היום