מדינת ישראל השתתפה באונס הקבוצתי באיה נאפה

ישבתי מול הטלוויזיה, צפיתי בתחקיר המשובח של אורלי וגיא עם פ' , הצעירה הבריטית, נפגעת האונס הקבוצתי מאיה נאפה והעיניים שלי דמעו. קודם התלחלחו אט אט ואז הדמעות החלו לזלוג מטה. חשבתי שאני כבר מחוסנת. הרי את הפרשה אני מכירה. גם הייתי בקפריסין ונחשפתי מקרוב לעיוות האיום, נסעתי עם 60 אקטיביסטיות מהארץ להפגין ולמחות על חוסר הצדק המשווע. אני גם יודעת איך הסיפור הסתיים, לפחות בינתיים, הפתעות לא היו לי, אבל כאב אדיר הלך והתגבש לי בלב.

לצפות ממרחק של כמה חודשים בהשתלשלות הפרשה, לראות איך כוחות אדירים התאחדו כדי לרמוס את הצעירה הבריטית, זה פשוט בלתי נתפס. הפרשה הזו תיזכר לעד כעיוות בלתי נסבל של מערכת המשפט. מה שרואים בברור הוא רמיסה אכזרית של גופה ונפשה של צעירה בריטית, שהגיעה לבלות באי, ויצאה ממנו מצולקת עמוקות, כנראה לעוד שנים ארוכות. מה שרואים הוא כיצד מערכות של פוליטיקה ואינטרסים הופכות את הקערה על פיה וגורמות להרשעת בחורה שעברה אונס קבוצתי בעדות שקר כדי לא לפגוע ביחסים הדיפלומטים בין קפריסין לישראל ואולי גם כדי לא לפגוע בשם של איה נאפה כאתר תיירותי נחשק.

וכל הביזיון הזה נעשה על גבה של נערה דקת גוף, בעלת שיער בהיר, הכוססת ציפורניים ושורטת את צווארה העדין המאדים מכאב, תוך כדי הראיון, סימנים ברורים לפוסט טראומה. איך אפשר לשרוד טראומה כזאת, איך אפשר לעמוד על הרגלים אחרי אונס קבוצתי, איך אפשר להכיל את האמירה שאת היא הפושעת והשקרנית, איך מישהי כה צעירה יכולה להתמודד עם כלי התקשורת העולמיים והלחץ הנפשי העצום ועדיין להיאבק על הצדק?

אין ספק שהעיוות שהתרחש בפרשה זו הוא בלתי יאמן. בחורה צעירה הופכת לאביזר שעשוע עבור קבוצת צעירים. היא שראתה בשחקן הכדורגל הישראלי המכונה סם, רומן קיץ קליל, מצאה את עצמה ללא ידיעתה במרכז של מה שהם כינו "אורגיה" ותכלס תכנון לבצע בה אונס קבוצתי. אותו סם נאלח תיאם ללא ידיעתה עם חבריו שיבואו לחדר כשהוא מקיים איתה יחסי מין ויצטרפו ל"אורגיה". את המיטות בחדר הכינו הצעירים מבעוד מועד והצעירה אף מספרת שכשנכנסה לחדר הבינה שמשהו בו לא מאורגן בצורה סטנדרטית. במשך כחצי שעה בחדר – חדרו לגופה בזה אחרי זה הצעירים, ואז ברגע אחד, בכוחותיה האחרונים, היא הצליחה לזחול החוצה. הם מנסים לשכנעה לחזור אבל היא מושכת את מכנסיה למעלה, נועלת את האול-סטאר שהם זרקו אליה מחוץ לחדר וגוררת את עצמה אט אט באמצע הלילה אל הרופא במלון. היא לא מרשה לו לגעת בה, בוכה, מתעלפת פעמיים תוך התקף חרדה ואז הוא מזמין משטרה ומבקש שתגיע חוקרת-אשה. יש צילומים פורנזיים של החבלות על גופה ושל הידיים שאחזו ברגליה בחוזקה, יש קונדומים רבים על הרצפה, היא בוכה ורועדת.

הצעירים החשודים בפרשת האונס בקפריסין. צילום מסך יוטיוב

בהתחלה זה ברור לקפריסאים שמדובר באונס וכל הישראלים בחדר נעצרים. אחר כך היא מספרת כיצד זומנה למשטרה, ישבה שם שעות, ופתאום הבינה שהחוקר התהפך עליה, והפעיל עליה לחץ לחתום על הודאה כי בדתה את האונס. החוקר איים שאם לא תחתום יעצרו את החברים שלה והיא אומרת בפירוש שחתמה כי האמינה בכל לבה שאם לא תחתום היא לא תצא משם בחיים. לאחר שחתמה נלקחה בניגוד להבטחותיו למאסר.

למרות ממצאי הדנא שנמצאו בזירה ונלקחו מגופה, אף אחד מהצעירים לא נחקר, אף אחד מהם לא עבר מסדר זיהוי או עימות – הם הוטסו הביתה מהר ככל האפשר והתקבלו בארץ כאילו היו גיבורים.

כאשר נשאל בכיר במשטרת קפריסין האם הופעל עליהם לחץ פוליטי – סרב לתת תשובה. מנכ"ל משרד החוץ לשעבר, ד"ר אלון ליאל, אומר באומץ וביושר כי אם המקרה הזה היה מתרחש בתורכיה, סביר מאוד להניח שלא היה מסתיים כך. לא היה למי להרים טלפון ולהפעיל ולבקש טובה בנוסח – תשחרר אותם הביתה. הם קטינים, לא הבינו מה עשו, אוטוטו הם צריכים להתגייס ואסור להרוס להם את העתיד.

ואם כל זה לא הספיק, הצעירה לא רק נאנסה אלא הסרטים שהראו אותה מקיימת יחסי מין הופצו לכל עבר. ומשטרת ישראל שיודעת ללכוד עבריינים כשהיא רוצה, נצמדה במקרה הזה לחוק היבש ולא יזמה בדיקה מעמיקה (המותרת לה בחוק!) כדי לאתר מי הפיץ אותם. "אין מתלוננת," התעקשו שם. 

אני חושבת על הצעירים הישראלים שחלקם אולי כבר לא קטינים, שברחו לתוך האלמוניות שמגינה עליהם מפני זעם ציבורי. אני חושבת על הלחץ הקבוצתי בארץ להוכיח שאתה גבר, שמסוגל בקלי קלות "לפרק" – כן זה המונח שנאמר בסרט, בחורה. לא לאהוב, לא לקיים יחסי מין, לא לענג – אלא לפרק. במשימה זו הצליחה חבורת הצעירים באופן יוצא מן הכלל, הם פרקו את גופה, הם פרקו את נפשה, אבל הם לא פרקו את רוחה האיתנה. הצעירה בתמיכת אמה תעתור לבית המשפט העליון בקפריסין, ואנחנו בישראל לא נשכח, לא נסלח, ולא ניתן למקרה הזה לרדת מסדר היום הציבורי.

את התחקיר הזה צריך להקרין בכל בית ספר ולפני כל כיתת בנים מתבגרים ולדון איתם בנושא הסכמה חופשית, התנהגות מכבדה לעומת התנהגות מבזה, כיצד להתייחס לנשים, מהי מיניות בריאה ומה זה ניצול ופגיעה מינית.

 

ישראליות מפגינות למען הצעירה הבריטית בקפריסין. צילום באדיבות "כולן"

הייתי שם מחוץ לאולם שבו ניתן גזר הדין על ההרשעה הבלתי נתפסת הזאת. צעקתי ממעמקי גרוני – 'את לא לבד, אנחנו מאמינות לך'. הייתי שם אז, ואמשיך יחד עם חברותי ממרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית ונשים רבות בישראל להאמין לכל מי שעברה פגיעה. חשוב שהסרט הזה יצא ונתן לצעירה פיתחון פה ומקווה בכל לבי שבסופו של המאבק יגיע גם הצדק והצעירה וגם כולנו נוכל לנשום לרווחה.

לצפייה בסרט המלא ברשת 13: איה נאפה – הצד שלה. סרטם של אורלי וילנאי וגיא מרוז.

***

יש לא מעטות שעבורן הימים האלה הן גיהינום.  כשכולם בבית וגם האלימות נוכחת ביתר שאת. חיה בזוגיות אלימה? מחפשת אזן קשבת? התקשרי עכשיו לקו החירום של ל.א לאלימות ואון לייף 6724* 24/7 בכל השפות. אנונימיות מובטחת 

 

#מאמינות לךאלימות מיניתפרשת האונס בקפריסיןתרבות האונס