נתן אשל: ר' שילמה את המחיר במקומו

למעלה משנה לאחר שהוגשה ע"י שלושה בכירים בלשכת רה"מ תלונה ליועץ המשפטי בדבר הטרדתו של נתן אשל את ר', היא עוזבת את הלשכה. הידיעה שפורסמה ב-nrg חושפת כי ר' עוברת לעבוד בארגון נוצרי-אוונגליסטי תומך ישראל. הידיעה מדגישה כי ר' עסקה רבות בארגונים כאלה. לכאורה, המעבר הזה טבעי.

מעבר טבעי, שלא בטוח שהיה מתרחש לו אשל לא היה מצלם אותה באופן לא מקובל, ונכנס למחשב שלה ללא ידיעתה ומוסר מידע אודותיה. ניתן להניח, שלו כל אלה לא היו קורים, אז ר' היתה ממשיכה לצבור ותק בלשכת רה"מ, היתה מתקדמת בלשכת ראש הממשלה, לא היתה נדרשת לעזוב את לשכת ראש הממשלה.

ניתן להניח שלו הבכירים שפנו ליועץ המשפטי לא היו עושים זאת, אז גם אז ר' עדין היתה עובדת בלשכה. עובדת ומוטרדת. ככלות הכל, כשאת עוברת הטרדה בעבודתך, בעיקר על ידי דמות בכירה כאשל, אפשרויותיך נעות על הציר שבין המשך עבודה תחת הטרדה, או עזיבת העבודה – אם כי ההטרדה נמשכת, או אם התלוננת.

המציאות מעוותת: המוטרדת אמורה להמשיך לעבוד

מה שאמור לקרות במצבים הללו אינו קורה: לו נמצא עובד אשם בהטרדתה של עובדת  – כמו במקרה אשל – העובדת אמורה להמשיך לעבוד במקום עבודתה בנחת, שכן עליה לחוש מוגנת לאחר שהאמת שלה זכתה.

העובדה שרוב מקומות העבודה הם עדין גבריים, בעיקר בדרגות הגבוהות, מייצרת מציאות בה המתלוננת היא זו שנדחקת החוצה, שנתפסת כמי שפגעה בסדר הקיים. ניתן לראות זאת גם בעובדה שראש עיריית קריית מלאכי מוטי מלכה, גם אחרי שהואשם בעסקת טיעון שהפחיתה ממעשיו, ממשיך להיות זה שמוזמן כאורח כבוד. הוא ולא הנשים שהוטרדו והותקפו על ידו מוזמן לאירוע מיוחד לציון יום האישה.

כך גם בלשכת רה"מ, עת נתניהו לא יצא ולו פעם אחת כנגד אשל ואף ניסה להכניסו חזרה לשירות הציבורי, בעוד ר' הייתה זו שתפקידה צומצם, כך שנותרה ללא תעסוקה מרובה, ולא מבחירה. ניתן להניח שלהגיע בוקר אחר בוקר ללשכת רה"מ, גם לאחר שאשל סולק מהשירות הציבורי, היתה רחוקה מלהיות חוויה נעימה. מה שהיה יכול להיות קבוע, הפך לעניין זמני, למקום שממנו על ר' לחפש דרך מוצא, על עבר משרה אחרת.

מקומות העבודה אינם בטוחים לנשים

העובדה שר' נאלצה לקטוע את עבודתה בלשכה,  מבהירה את הקשר בין מצבן הכלכלי של נשים לבין האימה שמרחפת מעל ראשנו בכל הנוגע לביטחוננו האישי. אם לא די בכך שנשים מתקשות לשמור על רצף בעבודתן מפאת האמהות, לעובדה זו מתווספת מציאות שבה מקומות העבודה הם לא פעם מקומות לא בטוחים. וכשאישה עוברת הטרדה או תקיפה, סיכוי טוב שתמצא עצמה ללא עבודה, בין אם התלוננה ובין אם לא.

אנחנו עדין נתפסות כגורם המפריע, בעצם האמירה, בעצם העובדה שלא נעים לנו להיות אובייקט, מעצם זה שאנחנו לא אוהבות ליטופים אגביים ונגיעות סחבקיות. אנחנו נתפסות ככאלה שלא מבינות טוב מספיק את כללי המשחק. והדבר נכון לנשים מכל המעמדות, בכל סוגי העבודות. שכן אין משרד יוקרתי מגן עליך יותר.

למה ר' נאלצה לשלם את המחיר?

לו את נמצאת בעמדה מוחלשת, תתקשי יותר לעזוב את מקום עבודתך, ולהתנייד, אך גם אם האפשרות הזו עומדת לפתחך, כפי שהיא עמדה לפתחה של ר', אי אפשר שלא לתהות מדוע היא  נאלצה לשלם את המחיר.

העזיבה את מקום העבודה מסיבות אלה, של הקושי ליצור רצף, של העובדה שמקום העבודה אינו מקום בטוח, קושרת בין כל הפשעים שמבוצעים נגד נשים. כי בסופו של יום, בין אם הטרדת מילולית, ביצעת מעשה מגונה וחטפת מחיילת נשיקה, ואו אנסת את העובדות, התוצאה היא אחת: כל אחד ואחד מאלה הפכו את מקום העבודה למקום שבו לנשים אין ביטחון. ומסיבה זו דין עבריין מין אחד כדין עבריין מין אחר.