מותר לך להתלונן על הטרדה מינית רק פעם אחת

אם בוחנים את התגובה הציבורית לפרשת השוטר שהטריד מינית לכאורה את כרמן אלמקייס-עמוס ולפרויקט אחת מתוך אחת המבורך, עולה מסקנה אחת ברורה – יש דרך נכונה ודרך לא נכונה להיות מוטרדת מינית, והשופטים, כרגיל, הם גברים.

למי שפספס, כרמן אלמקייס-עמוס, יחד עם ספיר סלוצקר-עמרן, טענו כי הוטרדו מינית על ידי שוטרי יס"מ במסגרת ההפגנה השבועית מול ביתו של שר האוצר, יאיר לפיד. השתיים, אקטיבסטיות ותיקות, ביקשו לבדוק שאף אחד מבאי ההפגנה לא נשאר מאחור ועברו לשם כך בחורשה מאחורי ביתו של השר, שם זכו לשלל ברכות כגון "את רוצה בולבול?" ושורות חיזור לגיטימיות אחרות, כי הרי הרומנטיקה לא מתה. על פי טענתן, כשתיעדה כרמן את ניסיונות החיזור הנמרצים של השוטר, סהר בצ'י, המסכן נעלב, לקח לה את הטלפון הנייד מהיד וזרק אותו הרחק ממנה. כשניסתה להשיב את רכושה, תפס השוטר את כרמן, הכה אותה במספר מקומות ולבסוף אזק אותה ועצר את השתיים באשמת חוסר חוש הומור והעדר יצר רומנטי. אה, כלומר, תקיפת שוטר.

למחרת היום התמלא פייסבוק בתמונתו של בצ'י בליווי שורות החיזור שלו, וקמה סערה רבתי. היו שאמרו שזו בכלל לא הטרדה מינית (או חיזור), אלא עבודת שיטור בתנאים קשים, והרי אין ספק שבחורה מזרחית רזה מהווה איום ברור ומיידי לחייהם של עשרה יס"מניקים, וכי "רוצה בולבול" היא שורה שנאמרה לאלפרון בכל הזדמנות.

יש לך רק הזדמנות אחת להתלונן, אז תשמרי אותה למשהו טוב

לא עבר לו יום וקרוב משפחה של בצ'י העלה לפייסבוק סרטון מהפשיטה על בית "אחותי" באירועי לילה שחור שנערכו ביום חמישי שעבר. שם, הפלא ופלא, נראתה אותה אקטיביסטית מרושעת כשהיא מתעקשת להפריע לשוטר במילוי תפקידו החשוב בעזרת הגוף שלה. כלומר, הוא הודף אותה ולטענתה הוא נגע לה בחזה. אותו קרוב משפחה אז צהל בקול גדול והכריז שלמתלוננת בכלל אין אמינות, מאחר שהיא התלוננה על הטרדה מינית מצד שוטרים פעמיים, ועוד באותו השבוע, ועוד העזה לצאת למסיבת רחוב עם ציצים ולא לברוח ולהתחבא מפני השוטרים. אין ספק, מדובר באישה שהיא מטרד ציבורי. או ליתר דיוק, אישה במרחב הציבורי.

מכאן אנחנו למדים שאם את כבר מתלוננת על הטרדה מינית, כדאי שההטרדה המינית הזו תהיה ממש עסיסית וטובה – כי מותר לך להתלונן רק פעם אחת. כי הרי כל כך לא סביר סטטיסטית שאישה תוטרד מינית יותר מפעם אחת בחייה.

החיפוש אחרי ההטרדה המינית הכי נכונה

כאן אנחנו חוזרות לתגובה הציבורית לפרויקט אחת מתוך אחת. לא פעם קוראי העדויות מחליטים לשמש כקהל אקטיבי ולשפוט על דעת עצמם עד כמה חמורה ההטרדה. שרקו לך ברחוב? 3 מתוך 10 ככה, זה לא ממש רציני. תפסו לך את הציצי באוטובוס "בטעות"? 5-6, אבל לא יותר. הותקפת במועדון? אולי 7, אבל רק אם היית בתולה ורק אם זה כלל משמושים מתחת לחגורה. כך ממשיך לו קהל השופטים הגברי, משתף עדויות ומנסה לגבש (לבד, בטח שלבד, נשים רק מפריעות לדיון האינטלקטואלי החשוב הזה) את ההטרדה המינית המושלמת, ה"הטרדה הלגיטימית", זו שהיא באמת הטרדה ולא סתם חוסר חוש הומור או ניסיונות חיזור כושלים או טעות-מה-את-כועסת, או הכי חמור – הגזמה של מתלוננת סדרתית.

רשימת ההטרדות המיניות שלי. מגיל 5 ועד היום

 

מגיל 5 מאיה מוטרדת מינית. על ידי השכן במעלית, על ידי החברים מהכיתה, על ידי גברים שחושפים את איברם בפניה, על ידי גברים ברחוב ובאוטובוס. רשימת ההטרדות המלאה שפרסמה בקבוצת "אחת מתוך אחת"

 

לסיפור המלא

הטרדה לגיטימית כזו, של מישהי שבכלל לא הזמינה את זה בשום דרך ולמעשה שהתה בעליית גג נעולה עד אותו הרגע, לא באה כל יום, ואולי אפילו רק פעם אחת בחיים – כי הרי אחרי הפעם הראשונה את כבר יודעת איך זה נראה ומה זו הטרדה ושכל הגברים זאבים וצריך להיזהר. אחרי פעם אחת לא יכול להיות שתתני למישהו לתפוס לך את התחת באוטובוס שוב או לצעוק לך גסויות מקטנוע עובר, מה זה חוסר האחריות הזה?

כמובן, כל זה בא בניגוד גמור לשגרת הטרדות ופחד יומיומית שעוברת על רוב הנשים, אלו שנכנסות למרחב הציבורי ומאבדות את הזכות לגופן וכבודן. מסתבר שכדי לשמר אמינות, מותר לנשים להתלונן רק פעם אחת על הטרדה מינית וזהו, אחרת זה כבר לא סביר סטטיסטית ואת הופכת למתלוננת סדרתית, כלומר למישהי שכנראה מזמינה את זה.

יש לך כרטיס אחד, הזדמנות אחת להתלונן, אז עדיף שתנצלי את זה על משהו טוב, עסיסי, "חמור באמת", כמו נגיד אונס על ידי זר בשיחים. אחרת אפשר יהיה לבדוק ולומר – הו, הרי כבר התלוננת שאיזה סוטה נגע בך באוטובוס, אז איך יתכן שידיד שלך אנס אותך? כאילו מדובר בבדיקת אליבי ואת יכולה להיות קורבן רק פעם אחת בחיים ואחר כך להתאייד. להתלונן פעמיים, ובשתי הפעמים להתלונן על ההתנהלות של המשטרה מול מפגינות? לא גברת, את סדרתית. את, ולא השוטרים שפועלים פעם אחר פעם באותה הצורה.

אבל למה לא אמרת משהו קודם?

מסתבר שאם מוכיחים שיש פה נורמות חברתיות רקובות מהיסוד ודפוס התנהגות דפוק ופוגעני, האשמה היא בנו שחוות את זה שוב ושוב, ולא מוצאות דרך יותר טובה להתגונן מול הדפוס הזה. הבעיה היא שאנחנו מסרבות לעבור אבולוציה מזורזת ולהתרגל לתנאים האלו, ולא שכל אישה תוטרד מינית הרבה יותר מפעם אחת בחייה. ולא, רובן לא יספרו. ברור שהן לא יספרו. הרי אם הן יספרו, איך יאמינו להן אם זה יקרה עוד פעם?

ואז, כרגיל, יוכח שמישהו הטריד סדרתית מישהי ושהיא שתקה ושתקה, ואחרי הרבה שנים הפרשה תתפוצץ ויבואו כל שוחרי טובתה וישאלו, תמהים וגוערים: "אבל למה לא אמרת משהו קודם?".