התקיפות המיניות שהמגזר החרדי רוצה להשתיק

זעקת ילדים אשר נפגעים מינית, נשמעת ממקומות רבים. ואני תמיד מקפידה לטפל בכל סיפור כזה שנקרה על דרכי. אבל זעקת הילדים שיוצאת מהעיר בני ברק, היא חרישית, מטלטלת ומחויבת טיפול דחוף.

בשבועות האחרונים, הגיעו לידי המשטרה דיווחים על חמישה אירועים שונים בהם הותקפו מינית ילדות וגם ילדים, בני חמש, המתגוררים בבני ברק. אני אומרת "הותקפו מינית" ויכולה גם להגיד "נאנסו". אלה ילדים קטנים רכים שיצאו לשחק ברחוב, ובן בליעל פיתה אותם , לקח אותם לפינה חשוכה ושם ביצע בגופם הרך את זממו.

בשבוע שעבר עצרה המשטרה פח אדם כזה. זהו אדם שנחשד בפגיעה בילדה בת 4 (אתם קולטים? בת 4!) שגרה בבני ברק. נכון לעכשיו, המשטרה בודקת חשדד לפגיעה בילדים אחרים, בין היתר גם בעיר אלעד, שגם היא עיר חרדית. אבל, מה שמביא אותי לכתוב שורות אלו ולזעוק את זעקת הילדים המחרישים (או יותר נכון, בני משפחתם) – זו השתיקה. ההסתרה. הפחד פן זה יוודע ויתגלה לבני הקהילה.

"את חייבת לספר מה קורה אצלנו, אנחנו מפחדים"

הכל התחיל מבחינתי לפני למעלה משנה. יום אחד יצר איתי קשר בחור צעיר, חייל בצה"ל, וסיפר לי מה עשו בו צעירים בעת שהיה במקווה. הוא היה אז ילד בן שבע בלבד. הוא המשיך וסיפר איך הותקף על ידי אדם בעת שהיה בבריכה, משכשך בג'קוזי עם כמה צעירים חרדיים. היום כשהוא צעיר גאה, הוא רוצה לספר על זה. הוא מבקש להציל ילדים אחרים, כמוהו, שאולי נפגעים ממש עכשיו. הוא סיפר לי איך ביקשו מממנו הוריו שלא לספר על המעשים. להחריש, לשתוק, שרק לא ישמעו אנשים אחרים. היום הוא כבר לא צריך להחריש והוא דיבר, והרבה.

אחריו התחילו להגיע אליי סיפורים נוספים. אנשים יראי שמים שרואים , שומעים ויודעים, פונים אליי היום ומבקשים "דברי על זה. ספרי את סיפורם של הילדים האלה. הילדים והילדות מחרישים ומישהו צריך לשמש להם לפה."

אחד מהפונים אליי סיפר לי את סיפורה של ילדה שנפלה קרבן בשבוע שעבר. הילדה הקטנה הותקפה מינית בעת שהיתה בגינה והגיעה לטיפול בבית החולים. "המשטרה מעורבת בסיפור", הוא אמר לי, "אבל במקרים אחרים – לא. את לא מבינה מה קורה פה. תעזרי, פרסמי".

אדם אחר כתב לי: "גברת שטייף, במקווה שבשכונת מגוריי, נאלצים ילדים קטנים להתמודד עם כמה בוגרים שפוגעים בהם. בבקשה,  תספרי את הסיפור הזה" ואז הוסיף "בן אחי הקטן הגיע בוכה מהמקווה. הוא סיפר מה עשה לו אחד הבוגרים, גבר בן 40. הוא בכה ואמר שהוא לא רוצה ללכת יותר למקווה, שמכאיבים לו. אבל אחי לא רוצה ללכת למשטרה. האיש שפגע בבנו, הוא תלמיד חכם מוכר, והוא מפחד. תעזרי, "כתב לי.

והמתקיפים? מקבלים צ'ופר לנסוע לניו יורק

במגזר החרדי, אני חושבת, מתחילים להבין שצריך להילחם בתופעה. הם מבינים שצריך להפסיק לשתוק ולהסתיר. יש לא מעט רבנים שמשתפים פעולה עם המשטרה. אבל עדיין קיימים אחרים שמעדיפים לסגור עניינים בתוך הבית פנימה.  רק לאחרונה נשלח "לגלות" אברך שפגע מינית בילד. הגלות, אם רציתם לדעת, היא ניו יורק הגדולה. ושם? מה שם? שם אין ילדים? שם לא ייפגעו ילדים?

עוד סיפור: הורים לילדה בת 7  מבני ברק סיפרו לי שלא רק בתם הקטנה הותקפה מינית בשכונתם, אלא עוד לפחות שלוש ילדות אחרות. "אנחנו לא יודעים מה לעשות?" הם אמרו לי, "אנחנו פוחדים ללכת למשטרה . יחרימו אותנו, נסבול" חזרו אמרו לי בכל פעם כשדיברנו. כששאלתי למה הם אוזרים אומץ לצלצל אלי ולספר לי, אמרו "כדי שתכתבי, כדי שתזהירי, כדי שתעזרי."

אז הנה אני מפרסמת. מנסה להילחם בדרך שלי, להביא למודעות.

אם נספר, זה יפגע בשידוך של הילדה

בשיחה שקיימתי עם כמה קצינים בכירים במחוז תל אביב ובהם מפקד המחוז  ניצב בנצי סאו , הבנתי עד כמה המשטרה מתקשה להילחם בתופעה. חוקר ותיק במשטרה סיפר שההורים שותקים. ההורים לא משתפים פעולה, דבר שמקשה מאוד על עזרה. הפחד העיקרי, הוא סיפר, הוא החשש מהחרמת המשפחה ופגיעה ביכולת השידוך לקטנות בהגיען לבגרותן.

מפקד מחוז תל אביב, ניצב בנצי סאו אמר לי שהאפקטיביות בטיפול בתופעה תהיה אך ורק אם המנהיגות תוקיע את התוקף, ולא את המותקף. "אני מאמין ביכולת של הקהילה. ביכולת של המנהיגות במגזר החרדי. הם יכולים לעשות הרבה יותר מאשר המשטרה, ובשיתוף פעולה עם המשטרה. אני מאמין בשיתוף הפעולה שלנו ושלהם. אני ממאמין שעידוד להגיש תלונות נגד תוקפים, הסברה בבתי הספר, בבתי הכנסת, פתיחות וחיבוק של הקורבן ומשפחתו, בידי הקהילה, הרבנים והמנהיגים, תביא את השינוי."

ואני מקווה שיתנו לילדים לגדול בשקט. גם לבנים וגם לבנות.