קיר הבושה של עברייני המין והאלימות

הנה חידה: מה משותף לזמר זוהר ארגוב, הבדרן טוביה צפיר, פרופ' מיכאל שגיב, ראש המועצה רפיק חלבי, איש העסקים עופר גלזר  והשחקן אסי דיין? כן, כל המפורסמים הללו נמצאו אשמים בעבירות אלימות נגד נשים.

ביום חמישי האחרון הוקם בלוג חדש בישראל, ששמו ""הטובים לטייס".  רוויטל מדר, פעילה פמיניסטית מזרחית החליטה לכנס, תחת בלוג אחד, את כל הגברים שהורשעו בעבירות מין ובעבירות אלימות נגד נשים. הגברים המפורסמים לכולנו שוכנים לצד רבים "וטובים" אחרים, מופיעים בבלוג עם תמונתם וציון העבירה שביצעו.

מבחינתי כל הגברים האלה יושבים על אותה במה. רוויטל מדר 

הבלוג, או כפי שמכנה אותו מדר, קיר הבושה, שם לעצמו למטרה להותיר את הקלון על פניהם וחייהם של אלה שהורשעו בעבירות אלימות, סיפרה הבוקר מדר לאון לייף. לדבריה, הבלוג  קיים רק יומיים וכבר צבר תנועת גולשים נאה. כרגע, לדברי מדר, מופיעים בבלוג כ-40 שמות של גברים מורשעים. 40 נוספים צפויים להתפרסם בימים הקרובים.

רשימת הגברים המופיעה בבלוג רחבה ומגוונת וכוללת, בעלי משרות רמות ובעלי משרות זוטרות, אשכנזים ומזרחים, יהודים וערבים, אקדמאים ובעלי השכלה נמוכה, מבוגרים וצעירים, חיים ומתים. "הגברים מגיעים מכל שכבות החברה הישראלית", אומרת מדר, "המטרה של ציון המקצוע, לצד ציון העבירה היא, בין היתר, למסמס תפיסות ציבוריות קיימות אודות גברים אלימים ופוגעניים. לצערי, הם בכל מקום".

טובים ומוכרים: טוביה צפיר, אסי דין, זהר ארגוב ואיציק מרדכי

יש לציין שריכוז עברייני מין ברשימה אחת כוללת איננו רעיון של מדר. הוועד למלחמה באלימות המינית ובסחר בבני אדם במדינת ישראל ובלוג בשם מדיניות האונס שמו לעצמם למטרה לתעד עבירות מין ואלימות, אולם הפורמט של מדר שונה. "המטרה שלי הייתה לחבר בין הפרצוף והשם לדבר העבירה", מסבירה מדר, "חיפשתי פורמט שידגיש את הפנים שלהם ואת המקצוע שלהם. אני רוצה שבמנועי החיפוש בגוגל, העבירה שלהם תמשיך להתקיים, שאנשים יוכלו לראות אותה".

את שמות הגברים, לדבריה, אספה מחיפוש בגוגל. חברות בפייסבוק מיהרו לעזור ושלחו לה שמות של גברים שעל פי זכרונן, הורשעו בעבירות מין או בעבירות אלימות. מדר מוודאת לאחר מכן שהגבר אכן הורשע ושבמנוע החיפוש מופיע דיווח של אתר חדשות מוכר על ההרשעה.

האנשים שמופיעים כאן מורשעים בטווח רחב של עברות.

"לצערי, החברה מחזיקה בתפיסה של היררכיה בין העבירות. הדוגמה הכי טובה שיש לתפיסה הזו היא חיים רמון ונתן אשל. האחד "רק נישק", השני נחשב בעיניי רבים לעבריין מין "אמיתי". אני טוענת שעבירה זו עבירה, אלימות היא אלימות. מבחינתי, כל הגברים האלה יושבים על אותה במה וכולם עשויים מאותו החומר. אף אחד מהם לא יותר טוב מהשני. אם מישהו מהם היה מסכים לעבור סדנת שיקום והנפגעת היתה סולחת לו, הייתי מורידה את התמונה. כרגע, למיטב ידיעתי, חוץ מלנקוט בטקטיקה של הכפשת והקטנת הנפגעת, הם לא עושים דבר".

איך תדעי אם הם עברו שיקום או מתכוונים לעבור שיקום?

"תראי, אני לא חושבת שיגיע היום שמישהו מהם יתקשר ויגיד "תקשיבי, אני רוצה לכפר על חטאי, אני מבין את חומרת מעשיי ואני מבקש להודות בריש גלי בעבירה שביצעתי ובנזק שגרמתי". אני פשוט לא רואה את היום הזה מגיע. בכל המקרים שהעליתי עד כה לאתר, למעט מקרה ארז אפרתי שהתנצל, אף אחד מהם לא ממהר לקחת על עצמו את האחריות למעשים בהם הוא הורשע. כרגע, אני עדיין מבררת עם נציגה של המרכז סיוע לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית לגבי השיקום אבל אני חייבת להבהיר שהשיקום שנדרש בעיניי הוא הרבה מעבר לשיקום בתוך הכלא. יש כאן נפגעת שמגיעה לה התנצלות אמתית והכרה במשמעויות ובהשלכות של האירוע הזה".

מה תעשי אם מישהו יצור איתך קשר בדרישה להסיר את תמונתו?

"אם מבחינה משפטית אין לי מחויבות להוריד את השם והתמונה, אז אני לא רואה סיבה לעשות כן. עד כמה שאני מבינה, אם יש אזכור של הרשעה בכתבות אחרות ברשת, אין כאן עבירה פלילית. הרי אני לא חושפת מידע שלא עומד לרשות הציבור אלא רק מרכזת מידע קיים. אני פשוט מחליטה לא להתמקד בדברים אחרים שעשו הגברים האלה בחייהם אלא אך ורק בעבירה. זכותי".

אונסאור סופראלימות מיניתעברייני מיןרוויטל מדר