הפתרון לאונס: אקדח בקופסת תכשיטים

לאחר שנה של מחאות, גינויים וסיקור נרחב על האלימות המינית בהודו, נראה כי הנושא לא הולך להתאייד בקרוב מסדר היום הציבורי. ממשלת הודו הודתה שהיא חייבת לנקוט בצעדים אגרסיביים יותר כדי להגן על נשים ולהעמיד לדין אנסים. בתחילת החודש קברניטי הממשל שלפו את השפן מהכובע והשיקו את הכלי החדש שלהם  לצמצום האלימות המינית- אקדח המותאם ספציפית לנשים שאמור לסייע להן לשמור על ביטחונן.

האקדח זכה לשם נירבהיק, מעין מחווה לנירבהאיה, השם הבדוי שהוענק לצעירה ההודית שנאנסה ונרצחה באוטובוס על ידי כנופיה בשנה שעברה. ולמה מתכוונים כשאומרים "מותאם במיוחד לנשים"? ובכן, מעבר לגודלו הזעיר יחסית של האקדח הוא נמכר ללקוחותיו בקופסת תכשיטים מהודרת. עבדול חמיד, מנכ"ל החברה שמייצרת את האקדח סיפר ל-BBC שהאקדח נמכר כך כיוון ש"נשים הודיות אוהבות את התכשיטים שלהן".

אוהבות תכשיטים או לא, מחיר האקדח הוא 122,360 רופי שהם כ-1,900 דולרים. לא ברור כמה נשים בהודו בכלל יכולות לאפשר לעצמן לרכוש כלי הגנה במחיר כזה. עד כה, כמה לא מפתיע, נמכרו 10 יחידות בלבד.

לצד האקדח החדש, הגדילה הממשלה את כוחות המשטרה שיעסקו במניעת אלימות מינית. אולם נשים הודיות לא ממש מתכוונות לסמוך כל אלה וכבר נקטו צעדים כדי להגן על עצמן . בין היתר ישנה עלייה חדה במספר הנשים שנרשמו לשיעורי הגנה עצמית וכמות תרסיס הפלפל שנרכשה בשנה האחרונה עלתה אף היא.

לרוע המזל, אף אחד בצמרת הממשל ההודי לא שאל את השאלה המתבקשת: האם יותר רובים ברחובות פירושם יותר ביטחון לנשים. מחקרים מראים כי הסיכוי של אדם להירצח בירייה גבוה פי 12 אם הוא נושא עמו אקדח בזמן התקיפה. בנוסף, בחלק מהמקומות הציבוריים בהודו כמו מרכזי קניות או בנייני משרדים, בכלל לא חוקי לשאת נשק. המשמעות היא שגם נשים שרכשו אקדחים לא תוכלנה תמיד לעשות בהן שימוש.

אולם מה שהכי לקוי ביוזמה "רובים לנשים" הוא שהיא נופלת לאותו דפוס מוכר לעייפה בו מבקשים מנשים להגן על עצמן במקום לטפל, לשנות ולתקן נורמות תרבותיות המנציחות שיעור גבוה של אלימות מינית. אם רוצים להיאבק בשיעור הגבוה של התקיפות המיניות בהודו, נסו ללמד גברים לא לאנוס. איכשהו, זה נשמע כמו קמפיין הרבה יותר הגיוני מאשר חימוש הקורבנות הפוטנציאליים של התקיפות הללו.

אין לי משהו נגד הגנה עצמית. רק שבמרבית הפעמים, העובדה שלמדת הגנה עצמית/ יש לך ספריי פלפל בתיק/ אקדח/ את יוצאת למרחב בציבורי בתוך טנק מרכבה פשוט לא רלוונטית. היא לא רלוונטית אם את מכירה את האנס, היא לא רלוונטית אם האנס חזק ממך או מהיר ממך או נושא כלי נשק, היא לא רלוונטית אם האנס דוד שלך או אח שלך או אבא שלך. היא לא רלוונטית אם מדובר באונס קבוצתי. הגנה עצמית בעיקר עשויה להעניק תחושת ביטחון לנשים שהיא דבר חשוב בפני עצמו אבל היא לא פתרון לשום בעיה.

מקרי האונס כמובן לא נולדו בהודו והניסיונות של ההודים למזער את התופעה באמצעות הצעות שונות ומשונות לנשים מזכירים יוזמות אחרות, דומות במהותן, שהגיעו דווקא מהמערב הנאור. לא מזמן סיפרנו כאן על מכנסי פטנט למניעת אונס. הקמפיין המגוחך "תשמרי על הכוס שלך" מבוסס גם הוא על אותו רעיון. לאלו תוסיפו את "תתלבשי כך וכך" או "אל תתלבשי כך וכך", לצד "אל תלכי בלילה ברחוב הזה והזה" ו"אל תפגשי גבר באזור כך וכך" ותקבלו את המדריך השלם לנאנסת הפוטנציאלית. יש רק 2 בעיות עם המדריך הזה: הראשונה היא שהוא לא מוכיח את עצמו. נשים נאנסות ומותקפות כל הזמן גם אם מילאו בדקדקנות אחר "ההוראות". השנייה היא שהוא מעביר את האחריות מהתוקף לקרבן שוב ושוב.

אם רק הייתי מקשיבה לנו, כל זה יכול היה להסתיים אחרת. אם נירבהאיה האומללה רק הייתה חמושה באקדח קטנטן בקופסת תכשיטים מהודרת היא לבטח לא הייתה עוברת אונס בלתי נתפס באכזריותו שנמשך שעות על גבי שעות והסתיים בהשלכתה מן האוטובוס לשולי הכביש ומותה ימים ספורים לאחר מכן. כי מה יעשו שבעה גברים חלאות-אדם מול אישה אחת עם אקדח-איפשהו-שם-בתיק?

אונסאור סופראקדחהודותקיפה מינית