שיימינג: הפתרון החדש להטרדות מיניות

הרשתות החברתיות הביאו עמן סוג חדש של תקשורת בין בני אדם, והמטרידנים מיהרו להשתמש בהן כדי לשכלל את שיטותיהם. מנגד, התופעה ההולכת וגדלה של שיימינג מעל דפי הפייסבוק מראה את הצד המעצים שיכול להיות בפלטפורמות החדשות.

דניאל כלב (21) מספרת כי עשתה שיימינג בפעם הראשונה בשבוע שעבר לבחור שפנה אליה בפייסבוק וטען שהם מכירים. "הבהרתי לו בפירוש ובנימוס ככל הניתן שאני לא מעוניינת בקשר מכל סוג איתו, אבל הוא התעלם ממני באופן גורף ואף הצהיר שהוא 'לא מוותר בקלות'. בסופו של דבר נמאס לי להיות נחמדה. שאלתי אותו אם תוכן השיחה עד כה לגיטימי בעיניו, הוא אמר שלא. הודעתי לו שאני מעלה את השיחה לקיר שלי. הוא לא האמין לי ואפילו צחק על זה, עד שנוכח לגלות שהייתי רצינית".

היא מספרת שהתחושה העיקרית שלה הייתה ניקיון ושחרור. "הבושה עליו ולא להפך". התוקפים צריכים להבין, לטענתה, כי להטרדה יש מחיר חברתי, ולחשוב פעמיים על האופן בו הם פונים לנשים. אך גם כאשר לכלב כבר היה ברור שהיא הפכה את הקערה על פיה והציגה את פרצופו האמיתי של התוקף לעיני כל, התגובות המזועזעות מהמעשה שלה לא איחרו לבוא. "אנשים הביעו דאגה לשמו הטוב של המטרידן המסכן והציעו שלל פתרונות אחרים. לכבד סירוב בפעם הראשונה, אגב, לא היה אחד מהם". עם זאת, כלב מספרת כי מרבית התגובות היו תומכות ומחזקות, והיא שאבה מהן הרבה כוח.

כלב חששה כי המשטרה לא תדע כיצד להתמודד עם הטרדות פייסבוק. "תלונה במשטרה אפשר להגיש על מעשים פליליים בלבד. להיות דושבג ולהציק לנשים ברשת זה אמנם לא פלילי, אבל זה לא עושה את זה בסדר או מתקבל על הדעת. במצב כזה המוטרדת נותרת חסרת אונים, ושיימינג הוא דרך להחזיר את השליטה לידיים שלך".

צילום מסך שווה אלף מילים

גם עדי (18), תלמידת י"ב ושחקנית, לא שתקה לאחר שהוטרדה בפייסבוק. "כמה ימים אחרי שיצאתי מהארון בתור טרנסית, קיבלתי הודעה בפייסבוק עם הערות טרנסופובית. המטריד החליט לבחור את המגדר שלי, ולומר לי שאני לא אישה. אחרי שחסמתי אותו, העליתי פוסט על מה שהוא כתב לי עם תמונה של הצ'אט". צילומי המסך נפוצים ביותר בקרב הנשים שמבצעות שיימינג, שכן הם מציגים את שמו של התוקף, מהווים מקור מהימן, ותפוצתם גבוהה יחסית.

 

אני גבר שמפחד משיימינג בפייסבוק

"אני מת מפחד מהנשים הנוכחיות בחיי ומאלו שהיו בחיי בעבר. אני מת מפחד שמא יחפרו מספיק ואולי ימצאו איזה משפט או מחווה לא נכונים שאולי הייתה מנת חלקי לפני שנה או שנתיים או שתיים-עשרה. ויש לי סיבה טובה. כי הרי באמצעות מקלדת אחת וקצת טינה אפשר לצרוב גם על ראשי אות קין"

לטור המלא

 

היא מתארת כי "השיימינג נותן לה מקום לעצור רגע, לנשום ולחשוב". לא כל הנשים, היא אומרת, הן בלוגריות שיודעות לנסח כל מילה במדויק. "חלקנו פשוט רוצות שיפסיקו להתנהג אלינו כאל חפץ". כאישה שעשתה שיימינג עוד מספר פעמים בחייה, היא מספרת על הרגעים שלפני, ועל הצעד. "לפני השיימינג אני חשה לחץ, שיישלחו לי הודעות מאשימות, שיאמרו לי שאני לא הייתי בסדר, שיצדיקו את הסטטיסטיקה, שיתלהמו נגדי. צעד החשיפה הוא לא פשוט. זה מין ספוט כזה שמתרכז בך, במרכז הבמה. את חשופה, ואת נאלצת להסביר לאנשים ולענות על שאלות. כיום אני פחות לחוצה, כי עשיתי כל כך הרבה פעמים שיימינג וחסמתי את האנשים שהטרידו אותי ואת חברותיי באופן סדרתי".

זויה פושניקוב היא פובליציסטית העוסקת בפעילות פמיניסטית, וזוכה לקיתונות של ארס על כך. היא מרבה לעשות שיימינג למגיבים נבזיים במיוחד, והיא מספרת על פעם אחת שבה עברה הטרדת פייסבוק והגיבה בשיימינג. המטריד פגש אותה בפאב, והציק לה למרות שסירבה לדבר איתו במשך שעה וחצי. לאחר שחזרה הביתה, קיבלה ממנו הודעה בפייסבוק. הוא הגדיל לעשות ושילם לפייסבוק על מנת שההודעה תגיע אליה ולא תסונן. "כשקיבלתי את ההודעה שלו זה היה לא רק מטרידני, אלא גם סטוקרי. עד אותו ערב בפאב לא נפגשנו אף פעם, והנה גבר חודר ככה למרחב שלי. מאיים לכל הדעות".

פושניקוב נקטה צעד של שיימינג כדי להגן על חברותיה. "הטרדה היא לא נקודתית אף פעם, זה תמיד סדרתי אצל מי שבוחר להתנהל באופן הזה. שמרתי את השיימינג בין חברים בפייסבוק ולא פתחתי את הסטטוס לציבור הרחב. לא התאים לי לדבר על זה עם כל העולם, אבל כן הרגשתי צורך להזהיר". בשונה מהנשים האחרות, פושניקוב לא חשה הקלה לאחר הצעד. "התחושה המגעילה לא עברה ימים. זאת תחושה של הפקרות המרחב הציבורי מידייך אבל לפחות ידעתי שנשים ידעו על זה ולכן יוכלו להיזהר".

יוצרות מרחב בטוח?

רוב הנשים חשות שהמציאות משתנה בזכות השיימינג, שגברים חוששים להטריד פן שמם ייחשף, שאט-אט נשים נוטלות בחזרה את השליטה על המרחב הציבורי. אלון אוחנה (17), נער שנעשה לו שיימינג בעבר, טוען אחרת. "אני כבר התרגלתי מזמן לשיימינג מנשים שלא מרוצות מהדעה שלי", הוא אומר. "יש קבוצות אוכלוסייה מסוימות, והבולטות מביניהן אלו הפמיניסטיות, שהפתרון שלהן בדיון רציני ובשאלות כאלו ואחרות הוא לא לענות או להסביר מדוע אני טועה, אלא לפרסם תמונה שלי ולהגיד שאני מיזוגן מכוער. השיימינג נובע מחוסר יכולת של אותן נשים לנהוג בכבוד". אוחנה מכחיש את טענותיהן של מספר נשים שלפיהן הוא הטריד אותן בפייסבוק, ואומר מנגד כי השיימינג שבוצע לו היה בעקבות חילוקי דעות בינו לבין הפמיניסטיות. "בעוד הפמיניזם אומר שיש מושג בשם תרבות אונס, אני חולק על כך. להתווכח אפשר עד מחר, אבל הפתרון של פמיניסטיות זה לקלל אותי בקבוצות שלהן, כי קשה להן להתמודד עם דעה נגדית בצורה הולמת. בנוסף לכך, לא פעם דברים שאמרתי בהומור הוצאו מהקשרם באותה קבוצה בלי קשר לתגובה האמיתית שלי". אוחנה מסכם ואומר כי "אולי שיניתי את ההתנהגות שלי, אבל לא בגלל שיימינג כזה או אחר".

נפיצותה של הזירה הוירטואלית הביאה גם לחקיקה בתחום, ורק השנה בעקבות מספר מקרים הורחב החוק למניעת הטרדה מינית ואסר על הפצת תמונות וסרטונים בעלי תכנים מיניים ברשת ללא הסכמה. "חשוב להבין כי פגיעה מינית ברשת היא פגיעה מינית לכל דבר", מדגישה אורית סוליציאנו, מנכ"לית איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית. "באיגוד מרכזי הסיוע אנו סבורות כי הרשתות החברתיות הן זירה בעייתית לניהול קרבות משפטיים, בין היתר משום שחשיפה שכזו עלולה להיות בעצמה הרסנית כלפי מי שבחר לחשוף את סיפור הפגיעה ואת התוקף. עם זאת, פעמים רבות לנשים וגברים שנפגעו יש צורך אמיתי לחשוף את דבר הפגיעה ולהתמודד עמה. מערכת אכיפת החוק במדינת ישראל והחברה הישראלית בכללותה עדיין לא  נותנים לגיטימציה אמיתית לכך. נשים אשר בוחרות לפנות להליך הפלילי נתקלות בקשיים רבים שמערימה עליהן המערכת המשפטית, והדבר מקבל ביטוי ברור בנתוני איגוד מרכזי הסיוע: מתוך 40,000 הפניות שהיו בשנת 2013 למרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, רק 15% מכלל הפונות/ים בחרו להתלונן במשטרה. כמו כן, לאחרונה חשפנו כי רק בשמינית מתוך תיקי עבירות המין אשר טופלו בפרקליטות בשנת 2013, הוגש כתב אישום. נתונים אלו מעידים על מגמה ברורה, לפיה מערכת אכיפת החוק אינה מספקת מענה אמיתי לנפגעות ולנפגעים אשר מעוניינים לחשוף את סיפור הפגיעה ולתבוע צדק. במציאות שכזו, לא מפתיע כי נפגעות תקיפה מינית מחפשות זירות אחרות לחשוף בהן את דבר הפגיעה".

לא נמצא קונצנזוס, אם כן, בדבר יעילותו של השיימינג. פושניקוב מצטרפת לביקורת על הרשויות וקוראת לנקוט צעדים ישירים יותר. "אני בעד הפרקטיקה הזאת במציאות החיים הנוכחית, בה אנחנו נאלצות למצוא דרכים אחרות שלא דרך הרשות המחוקקת והמבצעת, אבל יש לזה השלכות מאוד חמורות על נשים, לעתים", אומרת פושניקוב. "מנגד, זה לקחת את הפגיעה בך בידיים שלך. אני רואה בזה העצמה, אבל ברור שמדובר בהעצמת-דמה לרוב. עם זאת, זה גם מעלה את השיח של נשים לגבי הפוגעים בהן ולגבי הפגיעות שהן חוו, וזה מאוד חשוב ומשנה מציאות".

השינוי בא לידי ביטוי, לדבריה, בסביבה שלה. "אני רואה חשש גדול מצד גברים, ובמקביל גם יצירת מציאות בה הגבר בטוח יותר. שמעתי כמה הצעות בהקשר הזה מפי גברים, לדברים שעליהם לעשות. אזכיר כאן שתיים:  האחת – ברגע שהאישה שאיתך אומרת 'לא' – לקום וללכת. זהו. לא להישאר, לא לדבר, לא כלום. לקום וללכת. השנייה – מראש לא להיכנס למערכת יחסים עם נשים שיעדיפו שימוש בפרקטיקה הזאת, כמו פמיניסטיות מוצהרות למשל. בשני המקרים, אני בעד. זה לחלוטין משרת אותי".