כשאת אונסת את עצמך

קשה לי לשים את האצבע על הפעם הראשונה שכפיתי את עצמי לקיים יחסי מין. כל הלילות הטשטשו והתקבצו לכדור זכרונות מעורפלים שנדחק לחלק האחורי של הראש, מתחבא שם ליד מכתבים מביטוח לאומי. הכדור נשלף החוצה רק כשמגיע הזמן לשחק ב"מה עשיתי לא בסדר". אחרי שאני מחטטת בו קצת אני מנסה להבין איזה חלק יותר שובר –  הרגע שבו את מחליטה "לזרום" – מבינה מה הולך לקרות ושאת זו שבוחרת לאפשר את זה, הדקות בהן את מתנתקת ומביטה על הסיטואציה מלמעלה כדי לנסות לא להרגיש את הגוף שמתחכך בך ולהריח את הזיעה הנוטפת ממנו ומכתימה אותך בריח חמוץ, או כשזה מסתיים ואת פשוט שוכבת שם, מרוקנת. לפעמים כואבת ולפעמים סתם משומשת. מרגישה הקלה שזה נגמר, ונשטפת באשמה.

עוד באון לייף:

"את אנסת את עצמך" הוא המשפט שגרם לי לפקוח עיניים ולהישיר מבט למציאות. הוא נאמר לי לפני כמה שנים ע"י מטפלת מוסמכת אליה הגעתי במהלך פרידה קשה, לאחר ששיתפתי אותה בחוויות ממערכת היחסים שנגמרה. קשר זוגי שבמהלכו איבדתי את המשיכה המינית לבן זוגי ולמרות זאת המשכתי לקיים איתו יחסים, מונעת מהפחד לאבד אותו, מהרצון לקיים את תפקידי ולספק אותו ומחששות שמשהו בי "התקלקל". אחת הדרכים להתמודד עם החוויה הזו כשהקשר נגמר, היתה לבחור לא לקבור אותה בבושה, ולדבר. וכשדיברתי, גילתי שוב את מקור הנחמה האוניברסלי (והמצער, במקרה הזה) – צרת רבים חצי נחמה. הבנתי שאני ממש לא לבד.

יש נשים שאונסות את עצמן לקיים יחסי מין. בין אם בסוף יום ארוך כדי "להוריד אותו ממך", בתקופה מעורערת בקשר כדי לא להעמיק את הפער, אולי עוברת עלינו תקופה קשה וזה לא לגיטימי לשלוח אותו לקשר מחייב עם יד ימין, ויש גם בחורות כמוני, שעברו מקרה של תקיפה מינית, וסובלות מזכרונות שצצים לעיתים שניות לפני האקט עצמו, כשמרגיש שמאוחר מדיי להתחרט.

מאוחר מדי להתחרט. צילום: shutterstock

כשמקרים של בחורות התופסות סקס כמחיר שיש לשלם עבור זוגיות או אינטימיות אינם נדירים במחוזותינו, נשאלת השאלה – למה. למה אישה שלא רוצה לקיים יחסי מין בתקופה מסוימת נקראת פריג'ידית או נאלצת להסתיר את רגשותיה במקום לקיים שיח פתוח, למה לקראת שנת 2015 תכתיבי החברה עדיין מנתבים את תפיסת המיניות הנשית, בין אם לכיוון מספק וחסוד או "משוחרר" ותאב מין כסמל לשוויון, ולמה איבר מין גברי זקור עדיין נתפס בעיני חלק מאיתנו כמצב שמחובתנו "לטפל" בו?

"אם המצב הזה יימשך- אנחנו ניפרד"

מ', צעירה ממרכז הארץ, כפתה על עצמה קיום יחסי מין עם בן זוגה אליו לא נמשכה במשך שנה וחצי.

"היינו ביחד שנתיים. הכרנו בגיל צעיר ונשאבנו מאוד מהר לקשר אינטנסיבי – עברנו לגור ביחד תוך חודש. בחודשים הראשונים היה לנו קשר מיני מספק. אני לא יכולה לשים את האצבע על בדיוק מתי ולמה, אבל במהלך השנה הראשונה התחלנו להתרחק מאוד מהבחינה הזו, והגעתי למצב שלא נמשכתי אליו. דיברנו על זה, ולא רציתי לפגוע בו אז אמרתי לו שאין לי חשק מיני בכלל".

למרות שדיברת איתו על הנושא, הגעתם למצב שאתם שוכבים?

"כן. הוא כל הזמן היה אומר לי כמה הוא מתוסכל מהמצב, שמשהו לא בסדר איתי. הוא כעס עליי שאני פריג'ידית, הזהיר אותי שאם המצב ימשיך לא נוכל להישאר בקשר, האשים אותי שאני לא ממלאת את חובותיי כבת זוג. פעם בשבועיים בערך, כשכבר היה "מוגזם" לא לספק אותו, הייתי שוכבת איתו בכוח".

 

לא לבעלי לב חדש: ככה נראה ערב של אישה באתרי הכרויות

נופר שדה בילתה יומיים בשני אתרי הכרויות ו"נהנתה" מעשרות הצעות מגונות, מאות שאלות מכוונות מטרה, המון הערות סקסיסטיות ואווירה סליזית שלא הייתה מביישת את צמרת מועדוני החשפנות. ברוכים הבאים לשוק הבשר המוצלח בעולם

לטור המלא

בפעמים האלו, היית מעמידה פנים שאת רוצה?

בהתחלה כן. עבדתי אז בבר והייתי שותה הרבה וחוזרת הביתה שיכורה בכוונה כדי לזרום. לפעמים היה כואב לי מדיי אז הייתי מפסיקה אותו, לפעמים חיכיתי שהוא יגמור. בסופו של דבר הוא הבין שאני עושה לו טובה, אפילו לא ניסינו להעמיד פנים. היינו שוכבים תמיד באותה תנוחה, על הצד, לא פונים אחת אל השני, והייתי צופה בטלוויזיה תוך כדי.

לקראת סיום הקשר נסענו לחופשה באילת. גרנו אצל ההורים שלו באותה תקופה והתירוץ הקבוע שלי היה הנוכחות שלהם בחדר הסמוך. אחרי יומיים ללא מגע הוא התעמת איתי וטען שאני שקרנית, להורים שלו אין קשר, אנחנו שם לבד ואין לי שום סיבה לסרב".

ומה עשית?

"שכבתי איתו".

איך היית מרגישה במהלך האקט?

"גועל. המגע שלו צרב. לפעמים באמצע הלילה הוא היה מתעורר חרמן ומתחיל לגעת בי וזה הרגיש כמו אונס. אני יודעת שזה לא, אבל כל כך רציתי שהוא יוריד ממני את הידיים, ושנינו חשבנו שזו זכותו, אז שתקתי. הדבר החיובי היחיד שהייתי מרגישה בתקופה ההיא היה ההקלה כשהוא גמר וידעתי שזכיתי בשבועיים של שקט.

בשלב מסויים לא הצלחתי לתפקד יותר בקשר. פיתחתי כלפיו אנטגוניזם, הגוף שלו הגעיל אותי, כבר לא יכלתי להכיל, להקשיב, לשמוח בשמחתו או לחשוב עליו בלי לרצות לברוח. לאורך השנה השנייה שלנו יחד חסכתי כסף כדי שאוכל להחזיק את עצמי מחוץ לבית הוריו. כשחסכתי מספיק ברחתי משם ולא הבטתי לאחור. רק שנים אח"כ הצלחתי להסתכל על הקשר הזה כמערכת זוגית ולא כהימלטות אינסופית מניסיונות חדירה לגוף שלי".

"הוא לא ספר אותי בכלל"

בנוסף למצבים בהם נשים מאלצות את עצמן לקיים חיי מין פעילים כדי לשמר קשר או סטטוס כלשהו עם גבר ספציפי  בחייהן, ישנם מצבים קשים ודומים שמתרחשים דווקא באינטראקציה עם גברים זרים. תרבות הטינדר והפיק-אפ ברים מושתתת על ההנחה שסטוצים הם כבר מזמן לא מילה גסה או סמל למופקרות. נשים, כמו גברים, יכולות להרגיש חופשי לנסות ולהתנסות, לחקור ולחפש סיפוק מיני חד פעמי. הפתיחות הזו נעשית תחת הסיסמא "את תמיד יכולה להתחרט", אבל המציאות לא תמיד קלה לביצוע כמו דקלום סיסמאות. עבור אישה שנמצאות במקום זר, בחברת גבר לא מוכר המצפה לסקס ש"הובטח" לו עד לנקודה זו, לפעמים קל יותר לבלוע את חוסר הרצון ולזרום מאשר לעצור אקט באמצע ולהתמודד עם ההשלכות.

ז' מצפון הארץ מספרת על דייט ראשון שהותיר בה צלקת: "הכרנו ברחוב בתל אביב. בדיוק עברתי לעיר ובחור חתיך התחיל איתי, אז זרמתי. קבענו לאותו הערב. ישבנו בבר, היה נחמד. הוא הגיע לפגישה עם אוטו ובקושי שתה אבל דאג למלא את הכוס שלי כל הזמן. בסוף הערב הוא הציע שנחזור אליו והבטיח שיחזיר אותי הביתה. הייתי שיכורה, צעירה, ותמימה (קלישאתי ככל שזה ישמע), ולא חשבתי על ההמשך, אם יהיה מין או לא.

כשהיינו אצלו שתינו עוד, התנשקנו, דיברנו והוא היה מקסים. בשלב מסוים עברנו מהספה למיטה, והאווירה השתנתה. עמד לו, והוא הפך לחסר סבלנות והתחיל להפשיט אותי. פתאום שהתנפצה מין בועה שהייתי בה עד אותו הרגע. לפה שלו היה טעם של סיגריות ואלכוהול והרגשתי בחילה, לא רציתי שהוא יגע בי".

עצרת אותו?

"הייתי צריכה, בדיעבד. לא מיהרתי לשתף פעולה. אמרתי שאני לא בטוחה שמתאים לי. הוא השיב שיאללה, מה אני משחקת אותה, בשביל זה באתי. קצר והוא יקפיץ אותי הביתה. אלוהים יודע למה נשארתי. זה לא הרגיש כמו סקס. הרגשתי שהוא מאונן עם הגוף שלי. הפך אותי עם הגב אליו, פמפם שתי דקות וסיים. הוא גמר, הסתובב ונרדם, אז נשארתי שם עד הבוקר".

הרגשתי שהוא מאונן עם הגוף שלי. צילום: shutterstock

ובבוקר?

"הוא התעורר עם זקפה וישר חדר אליי, בלי לשאול. כאילו שבגלל שכבר שכבנו יש לו לגיטימציה. לא התנגדתי ולא שיתפתי פעולה, פשוט שכבתי שם. הפעם כאב לי.

אחרי שהוא גמר, הוא התלבש והתחיל להסביר לי איפה נמצאת תחנת האוטובוס הקרובה לתל אביב. הזכרתי לו שהוא אמר שיסיע אותי. הוא הוציא שטר של עשרים שקלים, נתן לי אותו, ואמר שיש לו עיסוקים. יצאנו ביחד מהדירה ולא נפגשנו יותר".

עם מה החוויה הזו השאירה אותך?

"בזמנו חשבתי שככה זה סטוצים, ואולי אני לא בחורה כזו. חששתי שיש לי בעיה בדחף המיני, שאני בעייתית. ממרום הניסיון הזוגי שצברתי בשנים האחרונות, הבנתי שהטעות הייתה שנשארתי. הייתי ילדה מפוחדת וכשהוא נגע בי הרגשתי משותקת. היום זה לא היה קורה. הוא לא ספר אותי בכלל, השתמש בי כחור. עצוב לחשוב שסיטואציות כאלו קורות לבחורות כל הזמן וזה בסדר כי הן לא צועקות די. מבחינתו היה אחלה ערב וזיון טוב".

הפער בין מיניות הגברית למיניות נשית

איריס מור, פסיכותרפיסטית קלינית ממרכז הייעוץ לאישה ברמת גן, מסבירה על תופעת הכפייה העצמית.

"יש בעיה עם המונח אינוס עצמי. למרות שלכאורה הוא נראה נכון, קיימת בעייתיות בהטלת האחריות על המצב בו האישה מרגישה פגועה, מותקפת ומחוללת מבחינה מינית, על כתפיה. כל הסיטואציה מתרחשת תחת המטריה של החברה, התרבות, הציפיות שאיתן הגבר והאישה גדלו. הקונטקסט החברתי הזה משפיע על הבחירות שלנו, וזה עוד לפני שנכנסנו לסיטואציות עצמן בהן עצירת האקט תגרור השלכות כמו פירוק נישואין, פגיעה פיזית או נפשית, חזרה הביתה לבד בלילה, ועוד. אין כרגע מונח מקצועי המתאר מצב בו אישה חווה פגיעה מינית מאקט אותו קיימה בהסכמה, למרות ההיקפים העצומים של התופעה, מה שמצביע על היות הנושא הזה מושתק".

מהו סדר הגודל של התופעה?

"למעלה מ80% מהנשים חוות חוסר משיכה לבני הזוג שלהן לתקופה של שלושה חודשים, ו-60% חוות חוסר משיכה לתקופה של מעל לחצי שנה, משיכה שברוב המקרים גם חוזרת. הנתונים האלו יכולים לתת אינדיקציה לסדר הגודל העצום של התופעה רק בקרב זוגות, שלא לדבר על מקרים של סקס חד פעמי".

הקונטקסט החברתי הזה משפיע על הבחירות שלנו. איריס מור. צילום: מתוך הפייסבוק

למה הנושא מושתק אם הוא כל כך נפוץ?

החברה שלנו כרגע מגדירה חיי מין נורמטיביים דרך תפיסת המיניות הגברית. המיניות הנשית שונה לחלוטין. אם מיניות הגברית מזכירה שמש, זורחת או שוקעת, המיניות שלנו הנשים מחזורית ועגולה כמו ירח – היא יכולה להיות בהרבה מצבים שונים, ואפילו להשתנות תוך כדי האקט. ככה נוצרים מצבים בהם בחורות מתחרטות ומרגישות ש"מאוחר מדיי". אינטימיות אצל נשים קשורה להרבה גורמים, כמו תחושה של בטחון, שלמות עם הגוף שלהן, מציאת מקומן בתוך הקשר. בתקופות של לחץ, חוסר שביעות רצון מבן הזוג או מגע לא נעים, אישה יכולה לאבד את הרצון לקיים אקט מיני, וזה נורמלי לחלוטין. מונחים כמו "פריג'ידית" נזרקים לאוויר לגבי בחורות שלא רוצות לקיים מגע מיני בצורה וקצב שעומדים בתכתיבי החברה הבאים לידי ביטוי בתקשורת, בתרבות ובלחצים חברתיים, והחברה כרגע קשובה אך ורק לצרכי המיניות הגברית. הנשים בעצם לכודות בסיטואציות בהן הקשבה כנה לגוף שלהן הופכת אותן ללא נורמליות, לא מספקות, בנות זוג לא מתפקדות ונשים לא נשיות, כי חלק מתפקידי האישה בחברה היא להיות פתיינית ומספקת. הלחץ הוא עצום.

מהן ההשפעות של קיום אקט מיני ללא רצון?

"בקיום אקט מיני בכפייה, לא משנה אם מישהו אחר כפה אותו או שהאישה כפתה אותו על עצמה, קורים כמה דברים: אי הקשבה לעצמנו, התעלמות מהקול הפנימי שמבקש להפסיק (מה שמשפיע מאוד על הסיכוי לשקם את הקשר, כי אם הקול היה מקבל מענה היה אפשר לנסות להבין לעומק מה גרם לחוסר הרצון מלכתחילה), ולשם הצלחה בכך – יצירת ריחוק, ניתוק בין הגוף לנפש, התכחשות לסיטואציה.  אז כשנתתי למישהו לחדור אליי כשלא רציתי בעצם הכחשתי חלקים של עצמי, מה שיכול להוביל לתוצאה פוסט טראומטית ולתסמינים של נפגעות ונפגעי תקיפה מינית. ירידה בערך העצמי, פיתוח בעיות בזהות העצמית, דיכאון, חרדה, תחושה של אשמה, של בושה, של שקר, של סוד. האקט של הכפייה הוא מעשה של הרס עצמי, ויכול לגרור אחריו עוד מעשים של הרס עצמי כמו שתייה מופרזת, השמנה או ירידה במשקל. התוצאות על הקשר, במידה והאקט נעשה בתוך קשר זוגי, יכולות להיות ריחוק, הסתרת רגשות דחייה וגועל, בושה, פחד וכעס".

יש איזשהו פתרון?

"פתרון למצבים של פגיעת נשים כתוצאה מתפיסתן בחברה יגיע משינוי חברתי תודעתי טוטאלי. כדי להוביל לשינוי הזה נוכל לפעול להעלאת המודעות לנושא, שבירת השתיקה. ציפייה מגברים שידעו להכיר ויבחרו להתייחס לסימנים מבת זוגם שאינה מרגישה בנוח בזמן קיום האקט המיני, תמיכה מהסביבה מנשים וביטול הנחות חסרות בסיס שמשהו לא בסדר באישה שלא מסונכרנת בהכרח עם החשקים המיניים של בן זוגה, הכרה בתקשורת ובחברה בעובדה שנשים הן לא גברים, וזה בסדר לתפוס מין בצורות אחרות".