מחאות מסביב לעולם נגד תקיפות מיניות

שנים חשבנו שאנחנו לבד. כל אחת מאיתנו לבד עם ההטרדה המינית, התקיפה, לעיתים האונס. חשבנו שהזמנו את זה, שהתנהגנו באופן פסול, שתרמנו לסיטואציה.
לקח שנים עד שהשתנתה התודעה של כל אחת מאיתנו בנפרד, של כולנו ביחד ושל החברה להבנה שאנחנו לא אשמות, שלא תרמנו ולא סייענו ולא רמזנו ולא התכוונו ל"כן" כשאמרנו "לא".
הטרדה מינית יכולה להתקיים בכל מקום. צילום: shutterstock
עשרות מחקרים ומאמרים ועבודות וקמפיינים ועדיין אנחנו עומדות משתאות אל מול תופעת ההטרדות שלא רק שאינה מצטמצמת לעיתים נדמה שהיא מתרחבת. עייני ערך משטרת ישראל.
וכמה לא מפתיע ללמוד שאנחנו לא לבד. לא לבד בתופעה, ולא לבד בנסיון להתמודד עם הדבר הפסול הזה ולא לבד עם התסכול ולא לבד עם היצירתיות.
האשטאג Tell your story – ספרי את סיפורך – היה לציוץ הכי מצויץ בטוויטר לפני ימים אחדים והגיע שני מיליון וחצי ציוצים. הוא היה בתורכית והוא היה חלק ממחאה המונית בתורכיה שהתעוררה בעקבות רצח של צעירה בת 20 שניסתה להיאבק בגבר שתקף אותה ואנס אותה, ולבסוף אף רצח אותה.
הרצח הזה הצליח לעורר גל מחאה עצום בתורכיה, עשרות אלפים יצאו לרחובות, ואילצו את מנהיג המדינה לצאת בהצהרות המגנות את הרצח. אפילו הנשיא וראש הממשלה ארדואן גינו את הרצח, אבל הגינוי קיבל מעטפת חמוצה כאשר התווספה לו שכבה שקראה לנשים להיות צנועות יותר.
בינואר השנה היה גל דומה של מחאה במצרים, בעקבות התאבדותה של בחורה בת 19 שקפצה אל מותה לנילוס בנסיון לברוח מאנס. גל המחאה החל כשצעירה צילמה מטריד סידרתי באוטובוס וחשפה את תמונתו בפייסבוק. הטוויטר נשטף בגל של ציוצים שקראו לחשוף את המטרידים ואף ייעדו האשטאג לנושא.
במצרים ישנם חוקים נגד תקיפות מיניות, אך הם אינם יעילים במיוחד ואינם מתייחסים לתקיפות המיניות כתופעה חברתית שיש למגר ולהילחם נגדה.
ובארצות הברית, כמו בארצות הברית יש כבר מי שקוראים לאפשר לסטודנטיות בקולג'ים להצטייד בנשק כדי להילחם בעצמן בתופעת ההטרדות המיניות והתקיפות המיניות. החוקה האמריקנית מעגנת את זכותו של אדם להגן על עצמו, סעיף שמשמש מנגנון המאפשר לכל אדם לרכוש נשק, להחזיק נשק ולעיתים אף להשתמש בו, בעיקר כשמדובר במסיגי גבול.
מדינות שונות מגבילות את הנשק בדרכים שונות, בין השאר על ידי איסור נשיאת נשק במקומות ציבוריים. בקמפוסים חל איסור על נשיאת נשק.
מנגד, בחודשים האחרונים ישנו עיסוק רב בתופעת התקיפות המיניות בתוך מגורי הסטודנטים, על ידי סטודנטים. הנשיא אובמה נדרש לעניין, והתקשורת האמריקנית עוסקת באופן אינטנסיבי בתופעה. סטודנטית שהתלוננה על תקיפה מינית באוניברסיטת קולומביה היוקרתית בניו יורק, ותלונתה לא טופלה לדעתה כראוי, פתחה במחאה יצירתית, כאשר נשאה עימה ממקום למקום, משיעור לשיעור ומכיתה לכיתה מזרון ענק ברחבי הקמפוס.
בנסיון להתמודד עם התופעה כבר יש בארצות הברית מי שהציע להסיר את איסור נשיאת הנשק בקמפוסים ולאפשר לסטודנטיות להצטייד בנשק כדי להיאבק באופן "יעיל", שלא לומר סופי. ההצעה זכתה, כמובן, לדיונים אינסופיים (בעד וגם נגד).

מחאת החצאיות של הגברים הטורקים. צילום: רויטרס
מה השורה התחתונה? יש כמה שורות תחתונות:
1. הטרדות ותקיפות מיניות אינן מתרחשות אי-שם במקומות העניים, הפרימיטיביים, בעולם השלישי. הטרדות ותקיפות מיניות מתרחשות – למרבה הצער בכול מקום בעולם.
2. אני לא לבד. אף אחת מאיתנו לא לבד. כמעט כולנו עברנו הטרדות או תקיפות מיניות בכל מקום ובכל שפה ובכל מעמד וכמעט בכל גיל.
3. הטרדות מיניות אינן תופעה מבודדת מהמצב החברתי במדינה. כלומר: הטרדות ותקיפות מיניות יושבות עמוק בתוך מה שנקרא "מצב האישה", שוויון מגדרי, חלוקת הכוח בחברה וכו'. זו לא תופעה נפרדת, זה חלק מהמכלול.
4. אי אפשר להתמודד לבד עם תופעת ההטרדות המיניות. וזה לא עניין של כל אחת לבד, וגם אם יהיה לסטודנטיות אמריקניות נשק – זה לא מה שיפתור את הריקבון החברתי שמאפשר להטריד סטודנטיות בקמפוס.
5. ואולי הכי חשוב: הטרדות ותקיפות מיניות אינן עניין של נשים. הטרדות ותקיפות מיניות הם קודם כל וראשית לכול עניין של גברים, ואחר כך זו תופעה חברתית פסולה. וכך צריך להתייחס לזה.