מחאת צרכני הזנות: לא רוצים לשלם הרבה

למחאה של קיץ 2011 הייתה השפעה עצומה על הציבור הישראלי, ונדמה שמאז בעצם לא הפסקנו למחות – מחאת העגלות ומחאת הקוטג', מחאת המילקי ומחאת המכנסונים, מחאת בתי-הספר הפרטיים ומחאת האתיופים, המחאה נגד מתווה הגז ומחאת הפלפלים, והייתה אפילו מחאת הפטמות. השנים האחרונות הפכו את כולנו לאזרחים קצת יותר מעורבים ואת הביקורת שלנו להרבה יותר פומבית.

המחאה ההיא, עם האוהלים ברוטשילד והפגנות הענק, לימדה אותנו שסביבנו פועלים כוחות גדולים וחזקים, שגורמים לחברה הישראלית להיות קצת יותר קשה עבורנו. בין אם מדובר ברשויות או בטייקונים – המחאות הן כמעט תמיד (אולי למעט מחאת בתי-הספר הפרטיים) ביקורת מצד חלשים כלפי החזקים. הכל בניסיון להפוך את המקום שאנחנו חיים בו לקצת יותר טוב.

עוד באון לייף:

האידיאלים האלה, המעורבות האזרחית והאיכפתיות, חשובים והכרחיים בחברה דמוקרטית תקינה – אבל יש מחאה אחת שנדמה שטורפת את כל הקלפים, מכווצת את הבטן ומייצרת אלם ותדהמה לנוכח מידת הרשעות שלה. זו מחאה של החזקים כלפי החלשים, מחאה שמוחקת כל אנושיות ורואה בני-אדם מוחלשים כמוצרי צריכה משל היו קוטג' או מילקי, מחאה שהיא לחלוטין בבחינת "הרצחת וגם ירשת", מחאה של אנשים שלא רואים דבר מלבד עצמם.

צרכני הזנות – והם רבים משנדמה לכם – יצאו במחאה כנגד המחירים הגבוהים שגובות הנשים.

צריך אולי להזכיר, שרוב המגיעות לזנות סבלו מהתעללות מינית בילדותן והחלו בה בהיותן קטינות. זנות כמעט תמיד מובילה להתמכרויות לסמים (כולל אלכוהול), מחלות שונות ומוות מוקדם. סטריאוטיפ הזונה-מבחירה שנהנית מלינה במלונות יוקרה ואירועי חברה מפוארים הוא עיוות גמור של המציאות. אולי זה יפתיע אתכם, אבל לא תמצאו את ג'וליה רוברטס וריצ'רד גיר מסתובבים באזורי הדירות הדיסקרטיות.

אז טרנד המחאות והלחץ של יוקר המחייה הגיעו גם אל צרכני הזנות, שחשו שהם משלמים יותר מדי עבור האפשרות לעשות באדם אחר ככול העולה על רוחם. הם החליטו לייצר לחץ על הנשים, במטרה לגרום להן להוריד מחירים. איך זה עובד? אולי ההבהרה הזו תעזור (כל הציטוטים מובאים מהאתר "סקס אדיר – פורטל הסקס הגדול בישראל" ומעמוד הפייסבוק When He Pays):

"איכשהו יוצא שככל שמשלמים יותר – מקבלים פחות (שוב, לא פחות בשר, אבל לא בארוחות עסקינן…). רקפת היא ההפרכה של ההשערה שככל שהבחורה דורשת יותר – כך נהנה יותר. […] וכמו לחזק את הטענה הנ"ל: ורד, עליה דווח בפירוט והתבררה כנפילה חזקה, לא מוכנה לרדת וגובה 450 ש"ח לשעה. כלנית בולעת החרבות חוזרת לילדיה בעוד מספר שעות. לא ביקרתי אותה עקב בעיות תקשורת, אך הדיווחים מלמדים שהיא נתנה שירות שאין כמוהו. אישה יקרה, זונה מדהימה, וכל זאת בפחות מ-400 ש"ח לשעה. כלנית מחזקת את רוח המחאה. עוד מעט קט, חברים חרמנים, ואנחנו נשטוף את העולם בזרענו הסמיך והדביק. הן לא יידעו מהיכן זה הגיע".

קחו דקה להרגיע את רפלקס ההקאה.

נרגעתם? בואו ננסה להבין יחד מה בדיוק קורה פה. מדובר בגברים שצורכים זנות באופן קבוע, שחושבים שהם צריכים לשלם פחות תמורת האפשרות לקיים יחסי מין עם אישה, כלומר תמורת האפשרות לחדור לגופה כנגד רצונה ולהיות מופקרת לרצונותיהם וגחמותיהם (יש מי שטוענים שכל אקט כזה הוא אונס). ח"כ ויושבת הראש של הועדה לקידום מעמד האישה ושוויון מגדרי, עאידה תומא-סלימאן, אומרת שהיא אפילו לא רואה את זה כמחאה. "אי-אפשר לקרוא לזה מחאה, אני אפילו לא יכולה להגיד עליהם צרכנים", היא אומרת. "בעיני הם אנשים שמשתפים פעולה עם מוסד מאוד דכאני ואני חושבת שזה שיא החוצפה, לקרוא לעובדה שהם רוצים להמשיך את הניצול ואת השימוש בגופן של נשים באופן הכי זול שאפשר, 'מחאה'. הייתי מקווה שנגיע למצב של הפללת לקוחות, כחלק מהראייה הכוללת שמבינה שבעצם השתתפות פעילה בסוג הזה של ניצול גוף האישה הינו עבירה והוא לא שוק פתוח ולא עניין של צרכנות ולא עניין של מחאה. לאן נגיע? לעבדות כדי שלהקוחות יהיו מרוצים?".

לאן זה יכול להגיע? הנה הודעה שפורסמה בפורום בשבוע שעבר (10/08/2015), והיא מופת של אכזריות, כוחניות וגזענות:

"הייתי, התאכזבתי, נקמתי. מראה טוב, תחת נחמד ושירות חרא ואני אסביר מה זה חרא: כשאני מבקש מבחורה עובדת לעמוד (כי אני רוצה לראות את התחת) אז בבקשה שלא תסמן לי לבוא אליה למיטה. כשאני נכנס עם 'מה נשמע' נחמד שלא תדפוק לי את מבט ה-'הנה עוד ישראלי מטומטם' ותדפוק קללה עסיסית ברוסית (כי לא פניתי אליה באנגלית). כשאני מבקש שתלטף לי את הביצים בדרך מסויימת שלא תדפוק לי את מבט ה-'בכמה דפוקים אני צריכה לטפל היום' ותסנן שוב קללה ברוסית. אז אחרי ששילמתי 400 שקל (באופן יוצא מהכלל) החלטתי להשיב לה במטבע שאני מכיר לפחות כמו שהיא מכירה את מטבע הרובל, בסקס כואב, לא נוח ומשפיל. ואני יודע איך עושים את זה. עם סיום ה-40 דקות המלאות מתוכן לפחות 35 דקות בפנים ובצורה מכאיבה היה קצת דם על הקונדום וקצת דמעה על הלחי. היה שווה כל שקל".

חזרה הבחילה, נכון?

האדם הזה ושכמותו חושבים שיותר מ-400 שקל זה יקר מדי בשביל חוויה כזו. הם התארגנו כדי להפחית את הצריכה מהנשים שגובות סכומים יקרים מדי לדעתם, במטרה לאלץ אותן להוריד מחירים. ככה זה נראה מצידם: "מצטרף, אבל זה לא חוכמה. אם תזיינו במחירים שאני משלם יישאר לכם הרבה כסף לטיול בתאילנד. אחרי ששפכתי אלפי ש"ח כל חודש, הגעתי להבנה שגם ב-100 ש"ח ברחוב, הביצים שלי מתרוקנות. אם אני ממש רוצה להתפנק, אני מזמין מהמשרד של ה-450 ש"ח. אבל זה פעם בחודשיים שלושה. מי שהתרגל/התמכר לטיולי הרחוב, כבר לא יכול לצאת מזה, וטוב שכך. בהצלחה לכולנו ובברכת 'חייבים לזיין (עד 400 ש"ח)'. ק".

חברת הכנסת מרב מיכאלי אמרה בתגובה, "הדיון הזה ממחיש בצורה מזעזעת את מה שאנחנו אומרות – שמדובר בהחפצה, מדובר בקניית בני אדם".

המצב החוקי במדינת ישראל, כמו התפיסה הרווחת בחברה עצמה, מניח שאישה בוחרת לעסוק בזנות – למרות מחקרים שמראים שרוב הנשים שמגיעות לזנות הן קורבנות של התעללות מינית וגילוי עריות, שרבות מהן הן קורבנות של סחר בבני-אדם (למשל ממזרח אירופה) ושבמקרים כאלה הן מאבדות את עצמאותן לחוטפיהן. זאת ועוד, על-אף שהזנות היא מעגל שמוביל להתמכרויות קשות ושהיציאה ממנו מלווה בחרדות עמוקות, איכשהו רבים עדיין מאמינים שנשים בוחרות בו.

אבל אלה לא חיים. רק בשבוע שעבר התאבדה אישה בזנות. היא תלתה את עצמה בדירה, כזו שמקבלת את הכינוי "דיסקרטית" כדי שלא נשמע מה היא באמת. "זו תזכורת מחרידה למשמעות של החיים האלה וזה יוקר המחייה האמיתי של החיים בזנות", אומרת חה"כ מרב מיכאלי. הרשויות הכירו את בית הבושת הזה, שחזר לפעילות רגילה שלוש שעות אחרי שגופתה פונתה. החזרה הכל-כך מהירה לפעילות שגרתית מעידה, אולי יותר מהכל, שהנשים הללו אינן נתפסות כבנות-אדם. הן אפילו לא יכולות להתאבל על חברתן לפני שהן חוזרות לשגרת הניצול והאלימות שהם מנת חלקן. "אני לא רוצה לשאול כמה היא לקחה לשעה", אומרת בעצב ח"כ מיכאלי, במפגש בין ה"מחאה" וההתאבדות.

על אף פרסומו של דו"ח שנוי במחלוקת שפרסם לאחרונה ארגון אמנסטי, שקורא למיסוד הזנות (ושזכה לביקורת חריפה ופומבית במיוחד גם מכיוונן של שורדות זנות וגם מצד אמניות מפורסמות רבות), קיומה של תעשיית מין ממוסדת נמצא כבעל קשר לביטויים שונים של אלימות מינית בחברה. לעומת זאת, במדינות כמו שוודיה, נורבגיה, איסלנד וצרפת, בהם צרכני הזנות נחשבים עבריינים פליליים, שוק הזנות קטן משמעותית ולא פחות חשוב – ישנה עלייה בכמות הנשים הפונות לקבלת סיוע במטרה לצאת ממעגל הזנות.

ח"כ זהבה גלאון עובדת בשנים האחרונות על הצעת חוק שתהפוך את צריכת הזנות בישראל לפלילית, במטרה להתניע את התהליך החברתי הדרוש כדי למזער את תעשיית הזנות. על הצעת החוק חתומה גם חה"כ מיכאלי: "אני מאמינה מאוד בעיקרון שאומר שעד שלא נחסל את הביקוש, תמיד יימצא מאיפה להביא היצע – אם מסחר בחו"ל ואם מילדות ישראליות שנאספות על ידי סרסורים בגיל 11-12 ומגודלות לזנות. כל זמן שזה יהיה לגיטימי לצרוך זנות, זאת אומרת, כל זמן שזה יהיה חוקי להפעיל אלימות כלפי נשים תמורת כסף, כל אישה היא זונה בפוטנציה: תמורת כסף, תמורת קידום, תמורת כל מיני אתננים. מעבר לזוועות של התופעה עצמה, יש גם את המשמעות הסמלית שלה על מעמד הנשים בעולם. בימים אלה אנחנו שוקדות על החלק השני של החוק, שמדבר על שיקום הנשים. בלעדיו החוק יהיה חסר. אלה שני חלקים שחייבים לעבור ביחד בשביל באמת להתחיל את המסע של ביטול הזנות מהעולם".

גם ח"כ תומא-סלימאן, שמצדדת בעיקרון הפללת הלקוח, כבר פועלת כדי למזער את תעשיית הזנות בישראל. "הנושא הזה הוא בעדיפות מאוד גבוהה אצלי", היא מסבירה. "נפגשתי עם הארגונים שעוסקים בנושא ועם הנציגה של משרד המשפטים, למדתי מה היה קיים בחקיקה בנושא ומה האופציות של הצעות חוק", היא אומרת. היא גם מתכננת להקים ועדת משנה שתעסוק בנושא סחר בנשים וזנות, "אבל קודם תתקיים ישיבה של הוועדה שתעסוק יותר במצב של התופעה במדינה", היא מדגישה.

כל עוד ישנה תעשיית זנות, היא גובה את חייהן של נשים רבות, מעלימה את המופקרות והמופקרים מעין הציבור ומשחיתה את אמות המוסר החברתיות. גם אם נדמה שהיא לא תיעלם לעולם, ראוי להילחם לביטולה. ובעוד שמחאה אמורה להיות כלי בידיהם של החלשים, זעקתם לנוכח עוולות ופשעים שנעשו להם, "מחאתם" של צרכני הזנות מחרידה באטימותה ומזעזעת בשפלותה. אף על פי כן, היא קיימת והיא פוגעת במי שאין להן אף מגן, רשת ביטחון או משענת, במי שנמצאות בשולי השוליים של החברה הישראלית. זו מחאה של מחשכים, והלוואי שתהיה בבחינת החושך שלפני עלות השחר.

מלשכת השרה לשוויון חברתי, גילה גמליאל, לא נמסרה תגובה עד מועד כתיבת שורות אלה.