מצרים: 8 מגישות טלוויזיה פוטרו בגלל עודף משקל

כלי התקשורת בכל רחבי העולם זועקים היום נוכח הידיעה המכעיסה לפיה איגוד הרדיו והטלוויזיה של השידור הציבורי במצרים השעה 8 מגישות טלוויזיה כי הן סובלות מעודף משקל. המגישות נדרשו להיכנס למשטר דיאטה ולהפחית ממשקלן אם הן רוצות לחזור לתפקידן. כמה זמן ניתן להן כדי למלא אחר הדרישה המופרכת הזו? ובכן, חודש ימים. אם לאחר 30 יום בדיוק הן יוכלו לספק "מראה ייצוגי והולם" הן תוכלנה לחזור לשדר, כך לפי דיווח של ה-BBC.

הגזירה הגיעה מסאפה חגאזי, ראשת איגוד ERTU הנכנסת ומגישה טלוויזיה בעברה. חגאזי לקחה על עצמה לשפר את התדמית הגרועה של השידור הציבורי היות ונתוני הצפייה של הטלוויזיה הממלכתית נמצאים בירידה תלולה מאז 2011. רבים מהמצרים רואים בשידור הציבורי סוג של בדיחה ונטשו אותו הישר לחיק ערוצי הלווין הרבים.

30 יום לשפר את המראה. אחת המגישות. צילום מסך מתוך יוטיוב

עמר אל-שנאווי, מנהל חברת הטלוויזיה במצרים מגן על ההחלטה: "במשך שנים רבות, אנשים לעגו למגישות הטלוויזיה הממלכתית בגלל המראה שלהן והעדר הניסיון, וכשסוף סוף אנחנו מנסים לבצע רפורמה, אנשים כועסים. זה מוזר. "אל-שינאווי ציין כי "כללי המראה" החדשים יחולו גם על המגישים הזכרים כי "העיניים רואות לפני שהאוזניים שומעות וכן, המראה חשוב". כמובן, עד כה הושעו 8 נשים בבת אחת ואף לא גבר אחד. כנראה שלגברים בשידור הציבורי יש קוביות בבטן ושרירי חזה לתפארת. כן, לכולם.

או שאולי לאף אחד, גם לאל-שנאווי בעצמו, לא באמת אכפת איך נראה המגיש כל עוד מראהו בגדר הסביר והוא עושה את עבודתו היטב. לעומת זאת, הסטנדרט לנשים הוא קצת אחר. תהיי מקצועית, אמינה, נעימה וכוסית. עשי טובה ותהיי כוסית. העיניים שלנו מתקשות לעמוד בפחות מזה.

עו"ד מוסטפא שאקי אמר לטיימס בתגובה כי הסיבה האמיתית שאין לטלוויזיה הממלכתית צופים לא קשורה כלל למשקל הנשים ושזה מגוחך להורות למישהו לרזות בשעה שהבעיה היא באיך בדיוק הוא עושה את העבודה שלו. "הם לא מבינים שאנשים לא רואים אותם כי אין להם אמינות, מיומנויות או איכות ולא בגלל שהמגישות שלהם שמנות," אמר.

וכמובן, הדרישה המשפילה זכתה לגינוי מכל ארגוני הנשים שראו בה "מעשה אלים כנגד נשים" ואף טענו כי היא מנוגדת לחוקה המצרית ונדונה בהרחבה בכלי תקשורת רבים. למרות הביקורת העולמית נראה ש-ERTU לא תשנה את החלטתה.

שיתנו לצופים להחליט. חדיג'ה ח'טאב. צילום מסך מתוך יוטיוב

אחת מהמגישות המושעות, חדיג'ה ח'טאב, אמרה בתגובה כי היא רוצה שהצופים בבית ישפטו בעצמם אם "שומן" הוא סיבה מספיק טובה למנוע ממנה עבודה. מגישה אחרת סיפרה שבני משפחתה נפגעו מאוד מפרסום שמה בכלי התקשורת ושהסיפור היה אמור להיות מטופל בתוך הארגון.

אבל האמת היא שהסיפור הזה לא היה אמור להיות מטופל בכלל. האמת היא שבעולם נורמאלי, לא היה כאן בכלל סיפור. בעולם נורמאלי, אישה הייתה נשלחת הביתה בגלל עבודה גרועה ולא בגלל מספרים על המשקל.

כמובן, הטיעון הנפוץ והמתיש ש"מראה הוא חלק מהעבודה שלהן" כבר נכתב בדיונים מהסוג הזה שוב ושוב. בגדול, מדובר בטיעון נכון. מראה חיצוני מטופח הוא חלק מלא מעט עבודות – ממגישה בטלוויזיה, דרך מלצר בבית קפה ועד פקידת קבלה במלון. הבעיה היא לא בדרישה, הבעיה היא במה החברה מגדירה "טיפוח". הפיטורין האלה רק מוכיחים (ולא, לא היינו זקוקות להוכחה נוספת, תודה) שהסטיגמה של אישה שמנה חי ובועט – אישה שמנה היא בהכרח אישה לא מטופחת. היא מזניחה את עצמה, עצלנית, לא אסתטית וכו' וכו'. בפועל, כל מי שחצה את גיל 4 אמור לדעת שאין באמת קשר בין טיפוח למשקל. וכן, אפשר להיות גם רזה וגם מאוד מאוד לא יפה. דבר נוסף, אפשר גם להיות רזה ובמקביל להיות מגישת טלוויזיה גרועה לתפארת. אני נשבעת, אני מכירה כמה כאלה.

משעשע שהדבר הראשון בדרך לשיפור תדמית הוא פיטורין של "השמנות האלה" ולא בדיקה מקיפה ורצינית של איכות השידור. זה כמו שחברת תעופה תציע מטוסים ישנים, מושבים לא נוחים, טייסים גרועים וארוחות מזעזעות וכשאנשים יבחרו לא לטוס בה, היא תפטר את הדיילות בטענה שהן לא נראות מספיק טוב. חבר'ה, אתם עושים עבודה עיתונאית גרועה. אם הייתם עושים עבודה טובה, היה לכם קהל, זה הכל.

אבל מה שהכי מכעיס אותי בכל הסיפור הזה הוא הצביעות. כמה נוח לכעוס על הטלוויזיה במצרים, כמה קל ללעוג לשידור ציבורי במדינה אחרת, כמה פשוט להאשים אותו בסקסיזם, שוביניזם, פרימיטיביות. זה מאפשר לנו לטפוח על השכם (החטובה והשרירית) שלנו ולספר לעצמנו שאצלנו זה אחרת. אבל לא, אצלנו זה לא אחרת. זה די אותו הדבר. אנחנו אמנם לא מפטרים 8 נשים בבת אחת משידור בטלוויזיה תחת התירוץ של "עודף משקל". במקום זה, אנחנו פשוט לא מקבלים אותן לעבודה מלכתחילה.

חייבת לעמוד בסטנדרט המראה. תמר איש שלום. צילום: ויקיפדיה

כמה מגישות שמנות אתם מכירים? בואו נלך צעד אחד קדימה: כמה מגישות שלא נראות מדהים- בהתאם לקריטריונים הצרים מאוד של המילה הזו – אתם מכירים? יונית לוי, טלי מורנו, תמר איש שלום, דנה וייס, גלית גוטמן, הילה קורח, לינוי בר גפן והרשימה עוד ארוכה יכולות בכיף לצעוד על מסלול דוגמנות במקום להגיש בטלוויזיה. הן לא נראות "סביר", הן יפהפיות. הן כמובן גם מאוד מוכשרות אבל כל הכישרון בעולם לא היה מעניק להן מקום על המסך שלכם לולא המראה המצודד. נכון, מדי פעם מגיחה איזו נגה ניר נאמן או קרן נויבך שאינן אוחזות בסטנדרט המראה הנדרש ואיכשהו הצליחו להשתחל בכל זאת לתפקיד אבל מספר הנשים הללו זעום. לעומת זאת, לונדון וקירשנבאום, עודד בן עמי, רוני דניאל, רון קופמן ורפי גינת – חבורת גברים לא רזים וגם לא ממש נאים – בחיים לא היו מופיעים על המסך שלכם אם הם היו נשים. רגע לפני שאתם מתעצבנים על הדרישה המופרכת של השידור הציבורי במצרים, שווה לעשות בדק בית רציני. המטרה שלנו זהה – מסך נקי מנשים שמנות. הדרך שלנו להשיג את המטרה קצת שונה, זה הכל.

אור סופרטלוויזיהמצריםעודף משקל