המשמעות הנסתרת והמזעזעת שמאחורי טרנד קעקועי הכתר

לכאורה, אין סיבה לחשוד בקעקוע קטן ונפוץ של כתר. אנשים רבים בוחרים לקעקע על גביהם כתר כסמל אישי או דבר אסתטי, בדיוק כפי שבוחרים כל קעקוע אחר, ויש כאלה שאף רואים בו סמל לאהבה עצמית. אבל אותו כתר קטן ותמים יכול לקבל משמעות מעוותת ומסוכנת על גופה של אישה. קעקוע של כתר יכול להיות סימן לכך שהאישה הזו היא קורבן לסחר בנשים.

אדריאנה, היום בת 17, היא אחת מאותן נשים. בגיל צעיר כל כך היא כבר הצליחה להעביר שנים בעבדות מין ולצאת ממנה. כעת היא מספרת את סיפור הקעקוע שעל עורה, השזור בפרק הכואב בחייה.

בגיל 13 היא ברחה מביתה כדי לצאת למסיבה בהמשך הרחוב של ביתה, ובה פגשה גבר מוקף בנשים. "חשבתי שהן אדירות, שהן יפהפיות. אהבתי את הבגדים הזוהרים שלהן. אהבתי הכל". מהר מאוד היא הפכה לאחת מהן. אותו גבר היה סרסור, הבנות היו נשים בזנות ואדריאנה נכנסה לתעשייה השחורה של סחר בנשים.

על החזה של אדריאנה כתוב "Cream" (קצפת) – כינויו של אחד הסרסורים שסחרו בה, ומעל לשם מופיע כתר. "אני קוראת לזה פצע המלחמה שלי", אמרה בכתבה ל-CNN שגוללה את סיפורה. "עשו לי אותו כשהייתי בת 14, והוא היה אחד הסרסורים שלי".

בהתחלה זה נראה לה כמו סימן של כבוד. "התגאיתי שיש לי אותו", אמרה. "הוא אומר שאני שלך, שלעולם לא אעזוב אותך. אם אני מסמנת את הגוף שלי בשבילך, אני גם אסכן את חיי בשבילך. אני אעשה הכל בשבילך". התפיסה הזו היא יחסית נפוצה בקרב קורבנות צעירות של תעשיית הזנות, שלעיתים קרובות פשוט רוצות להרגיש שייכות למישהו או למשהו. חשוב להן להרגיש שמישהו רוצה בהם.

במקרה של ג'ניפר קמפטון, שורדת זנות נוספת  עם סימן של כתר על עורה, הקעקוע היה רק עוד אחד מהדברים הרבים אשר נכפו עליה. אחרי שנאנסה בגיל 12, היא אולצה להיכנס למעגל הזנות ובמשך 5 שנים נוצלה מינית ופיזית, התמכרה לסמים ועמדה בפינות הרחוב של קולומבוס אוהיו. היא מעולם לא רצתה בכתר הזה או בחרה בו, אך אולצה לעבור תחת המחט בשביל הסרסור שלה. לדבריה, "זו בהחלט צורה של שיעבוד פסיכולוגי".

הכתר אינו עומד לבדו. קעקועים נוספים שסרסורים בוחרים כדי לסמן את הקורבנות שלהם יכולים להיות ראשי תיבות, שקי כסף, ברקודים או אפילו ציטוטים כמו "רכוש של X" ו-"Fuck You, Pay Me" (לך תזדיין, שלם לי"). זה אמנם לא דבר חדש בתעשיה הזו, אך לפי הרשויות הנוהג הזה הופך לנפוץ יותר בימינו. מבחינת הסרסורים, זוהי דרך לסמן טריטוריה בצורה הכי ישירה ובוטה שיש. הקעקועים מאפשרים להם לקבל עוד שליטה פסיכולוגית בבנות, ולהתריע בפני סרסורים אחרים להתרחק ולומר, 'האישה הזו שייכת לי'. בעולם המעוות שבו נשים נסחרות על גופן ועל נפשן, גם בקעקועים כאלו יש היגיון מחריד כלשהו.

חוץ מאותו "Cream" שקעקע את שמו על עורה, לאדריאנה היו שלושה סרסורים נוספים בארבע השנים החולפות עד שיצאה ממעגל הזנות. "בין אם זה אקדח המוצמד לראשך, סכין שמוצמדת לבטנך, אם אונסים אותך או שודדים אותך או מה שזה לא יהיה. לבסוף את מתרגלת לזה", סיפרה. "אני לא חושבת שאפשר אי פעם לצאת מהחיים האלו, כי זה עניין מנטלי. זה נשאר איתך".

קמפטון, לעומת זאת, מאמינה שיש מה לעשות כדי להשתחרר מהכבלים בהם אותם סרסורים כבלו אותה ואת אדריאנה, ועוד עשרות אלפי נשים כמוהן – אפילו אם הקעקועים יישארו עליהן לכל החיים. היא עצמה חוותה שחרור משמעותי כשהחליפה את שמו של הסרסור שעל עורה בקעקוע שעוזר לה להחלים. "בבוקר למחרת כשהסתכלתי במראה כבר לא הזכירו לי שעבדתי בכנופיות ושהייתי חלק מהחיים האלה. לקבל את הפרח היפה הזה שנפתח ומלבלב, זה פשוט נתן לי לנשום מחדש".

לאחרונה קמפטון הקימה ארגון בשם Survivor's Ink (דיו הניצולות) שעוזר לקורבנות שקועקעו או נשארו עם צלקות פיזיות לכסות את אותם סימנים בקעקועי כיסוי. "זה קושר אותך לאותם זכרונות ולאותם רגשות שהרגשת כשעשית את זה (את הקעקוע החדש – נ.ב). זה מאפשר לך להשתחרר מהשיעבוד ולקבל החלטה אקטיבית שאומרת, 'זה מה שאני רוצה על הגוף שלי, לא את השם של הגבר הזה או את הסמל של הכנופיה. אני רוצה את השם של הבת שלי, פרח יפהפה, פסוק דתי, או פרפר שיראה שיש לי כנפיים, ואני יכולה לעוף'".