פרשת הארווי ויינשטיין: מתי יגיע היום בו נלמד מהוליווד איך להתייחס לעברייני מין?

פרשת הארווי ויינשטיין ממשיכה להכות גלים ובין העדויות המזעזעות לתגובות החריפות למאות הכתבות שנכתבו על הפרשה, הגיע הזמן להוריד את הכובע בפני הוליווד על מה שנהוג לכנות "התנהלות בזמן משבר".

נכון, הוליווד ידעה במשך עשרות שנים ובחרה לשתוק. האנשים שנחשפו להתנהלותו הכוחנית והאלימה של ויינשטיין בחרו לעצום עיניים וכך המשיך מפיק העל האגדי לתקיפה הבאה והגיע לרשימה ארוכה של קרבנות. נכון לכתיבת שורות אלו, 34 נשים סיפרו שויינשטיין תקף אותן ועוד לא אמרתי מילה על אלו שמעדיפות לא לספר ולהמשיך לשאת את הסוד בבטן. ובכן, לא פשוט לומר "כל הכבוד" לתעשייה ההוליוודית נוכח השתיקה רבת השנים הזו אבל בהחלט אפשר למצוא נקודת אור בהתנהלותה הנוכחית.

ויינשטיין פוטר מהחברה שהוא עצמו הקים, פוליטיקאים דמוקרטים שקיבלו ממנו במשך שנים רבות תרומות הודיעו כי יתרמו את הכספים לארגוני נשים והאקדמיה האמריקאית לקולנוע הדיחה אותו בהחלטה מידית שנקבעה בכינוס חירום.  מריל סטריפ שכיכבה בסרטים שהפיק כתבה: "החדשות המבישות על הארווי ויינשטיין זעזעו אותי. הנשים האמיצות שחשפו את ההתעללות הזו הן הגיבורות שלנו". הבמאי קוונטין טרנטינו שוויינשטיין הפיק את רוב סרטיו ביקש לעצמו כמה ימים ואז הודה שהוא "שבור לב", השחקן מייקל קיטון צייץ בטוויטר: "הארווי ויינשטיין, איכס, מגעיל וקריפי" ועוד רבים וטובים נקטו צד מפורש.

 

הוליווד מגנה פה אחד. הארווי ויינשטיין

שימו לב, אף אחד לא חיכה להכרעת בית המשפט. הרוב המוחץ של התגובות פשוט גינה בפה מלא את התנהגותו של ויינשטיין. כמובן, תמיד תהיה לנו איזו דונה קארן (שאמרה שהמתלוננות ביקשו את זה) ואיזה וודי אלן (שזרק משהו נוסח "כואב לי על הקרבנות אבל בואו לא נגרר לציד מכשפות") אבל אלו הם עשבים שוטים. הרוב המוחץ של השחקנים, הבימאים, המפיקים וכל יתר בעלי התפקיד בתעשייה הזו בחרו להפנות גב לוויינשטיין.

וזוהי עמדה ברורה, חזקה וחשובה מאין כמוה. הוליווד אומרת לנו בימים האחרונים: המשטרה לא מעניינת אותנו (ממילא על לא מעט מהתלונות חל חוק ההתיישנות), בית המשפט לא מעניין אותנו, ההכחשות של התוקף לא מעניינות אותנו. אנחנו עם המתלוננות. אנחנו מוקיעים את האיש הזה ואנחנו מאמינים למתלוננות. למה אנחנו מאמינים? כי הן רבות, כי העדויות שלהן חושפות אלימות שיטתית וסדרתית וכי הסיכויים שנשים ימציאו תקיפה מינית הם נמוכים מאוד. אנחנו מאמינים להן כי במשך עשרות ומאות שנים בחרנו לא להאמין להן והגיע הזמן לשנות את הדפוס הזה.

ולפני שתזעקו חמס על חזקת החפות אבקש להזכיר שהיא שרירה וקיימת בבית המשפט. חזקת החפות שמורה לכל האנסים, המטרידים והתוקפים בבית הדין. הם יהיו "חפים מפשע" עד אשר מישהו יצליח למצוא ראיות לביצוע המעשים, הם לא ייכנסו לכלא (או במקרה של מדינת ישראל – לא יבצעו עבודות שירות) עד שתוכח אשמתם מעבר לכל ספק סביר. אבל הציבור לא מחויב לחזקת החפות. זכותו (וחובתו) לשפוט את הסובב אותו לפי פרמטרים נוספים שאינם מסתכמים ב"ראיות". זכותו להפעיל היגיון בריא ומצפון. זכותו להוקיע מקרבו את מי שפוגע באופן סדרתי בנשים. זכותו להמשיך להוקיע את מי שפוגע בנשים עד סוף ימיו, גם אם מעולם לא נכנס לכלא או גם אם ריצה את עונשו ושוחרר. הציבור לא חייב לשחרר אף אחד.

הביטוי "שילם את חובו לחברה" הוא לחלוטין נתון לפרשנות. בית המשפט מחליט על גזר הדין – אשם או זכאי ונוקב במספר החודשים או השנים במהלכן יורחק הפושע מאיתנו. אנחנו נחליט איך להתייחס אליו לפני שנכנס לכלא הזה ואיך להתייחס אליו כשייצא.

הוליווד כבר החליטה – ויינשטיין פגע בעשרות נשים ואנחנו לא מעוניינים בו בקרבנו. אנחנו לא מעוניינים בו גם בלי שהוגשה תלונה אחת למשטרה.

ובישראל?

בוכריס הורשע בביצוע עבירות מין במסגרת הסדר טיעון. אשתו קיבלה זמן מסך רחב למדי כי להציג לכולנו את אופק הקרבן, המילייה הצבאי נע בין תמיכה מחבקת להעדר גינוי בקול חלוש במיוחד ולפני כחודשיים נחשף כי משרד החינוך הציע באתרו מערך שיעור לתלמידי חטיבות הביניים והתיכונים שמציג את בוכריס כמודל לחיקוי. מערך השיעור הוסר מהאתר אבל גם בלי הפאדיחה הזו אין ספק שבוכריס זכה לתמיכה רחבה.

זמר השנה שלנו. אייל גולן

אייל גולן חזר הישר לחיבוקו האוהב של המיינסטרים בסיוע יח"צ משומן מבית רני רהב למרות שהודה בהתנהגות מכוערת שרחוקה מלהיות מוסרית (ולכל היתר לא נמצאו ראיות). הוא זוכה לאינספור ראיונות בכלי התקשורת ונבחר לזמר השנה תשע"ז. מה אגיד לכם? לא פשוט להיות פשוט.

איבגי זכה לגיבוי פומבי גורף, אך זכה להציג את גרסתו ללא תיווך בסיום הבכורה התל אביבית להצגה  "שלא תתעורר הילדה" לטובת כלי התקשורת שנכחו בה, מבלי הוצגה העמדה הרשמית של התיאטרון וחנן גולדבלט סיים לרצות את עונשו והחל לביים ולככב בהצגת ילדים חדשה.

כן, בישראל עדיין לא נהוג להוקיע את הרוע מקרבנו. אבל מי יודע, אולי יום אחד גם אנחנו נתנהל "במשבר" כמו שמתנהלים בעיר הכוכבים, אולי כמו ג'אנק פוד, מותגי אופנה וחללי עבודה משותפים גם התנערות מעבריינות מין תגיע אלינו מתישהו. גם אם באיחור של כמה שנים.

אונסהוליוודפרשת הארווי ויינשטיין