לסלוח לבן שלך שרצח את בתך: הסיפור המצמרר של צ'אריטי לי והמשפחה שהיתה לה

ביום נורא אחד בו צ'ריטי לי איבדה את שני ילדיה. בתה, אלה בת ה-4, נלקחה באותו יום ראשון ארור ברצח אלים. בנה עדיין בין החיים, אך גם אותו היא איבדה באותו יום – פאריס בן ה-13 היה הרוצח.

הטרגדיה של המשפחה הקטנה שהתפרקה ברגע נחשפת כעת בסרט דוקומנטרי חדש, "The Family I Had", העוסק בסיפורה של האם שעברה בעשור האחרון גיהינום בלתי נתפס. בסוף השבוע האחרון התפרסמה כתבת אורחת של צ'ריטי לי במגזין קוסמופוליטן, בה סיפורה מתואר כ'סיפור של מחילה'. אלה קטעים נבחרים מתוכה.

עוד באון לייף:

 

"שוטר ישב איתי והסביר לי שמשהו קרה לבתי בת ה-4, אלה", היא פותחת ומספרת. "התחלתי לצעוק עליו שייקח אותי אליה. 'לא, אי אפשר', הוא אמר. 'אלה נהרגה'. התעלפתי. כשיכולתי, שאלתי אותו אם בני הבכור, בני בן ה-13 פריס, בסדר. 'לא, הוא בחיים ובתחנת המשטרה, אבל את לא יכולה לראות אותו כי הוא לא ביקש לראותך', אמר השוטר. 'על מה לעזאזל אתה מדבר?', אמרתי, 'אני אמא שלו, אלוהים, קח אותי אליו!'. 'גברתי, אנו לא יכולים לעשות זאת. פריס הוא מי שרצח את אלה'".

"איבדתי את שני ילדיי באותו יום ראשון של סופרבול", מעידה צ'ריטי לי, בת 44 כיום. "פריס נעצר ו-6 חודשים מאוחר יותר נידון ל-40 שנה בכלא. הוא ביחידת פרגוסון במחוז מדיסון, טקסס, שם אני מבקרת אותו כל חודשיים או שלושה, ושם כנראה יישאר עמוק לתוך שנות ה-40 שלו".

פריס ואלה בילדותם. צילום מסך

 

"הוא היה תינוק יפהפה, אני זוכרת שהרגשתי את האהבה הכי עמוקה שאפשר להעלות על הדעת כשנולד באוקטובר 1993", היא מספרת על פאריס, אותו ילדה במהלך לימודי הקולג' שלה, לאחר שגילתה שהיא בהריון. "אבא שלו לא היה ממש בסביבה, אבל כשהוא בא לבקר את פאריס כשהיה בן 16 חודשים, היה לי ברור שמשהו מאוד לא בסדר איתו. באותה שנה גילינו שאביו אובחן עם סכיזופרניה פרנואידית. למען בטיחות הילד שלנו, החלטתי לנתק איתו קשר".

לי מספרת על חיים כאוטיים במילותיה בשנים הראשונות כאם חד הורית, שנעזרה בהוריה כלכלית עבור בגידול הבן, עבדה בעבודות משונות ובמקביל למדה באוניברסיטה. היא הצליחה לסיים את התואר הראשון באקולוגיה אנושית, בהתמחות בהתפתחות הילד והמשפחה. כמה שנים לאחר מכן היא הביאה לעולם את בתה השנייה, אלה. "פאריס אהב את אלה. איך היה יכול שלא? היא היתה מופנמת אבל מאוד דעתנית, עם רצון חזק, בטוחה בעצמה ומטופשת", היא כותבת.

במהלך הכתבה צ'ריטי לי מתארת את המאבק שלה בסמים, הרואין וקוקאין באופן ספציפי, והמלחמה להישאר פיכחת כשילדיה נולדו. כשפאריס היה בן 11, היא נפלה לתקופה של חצי שנה בה השתמשה בקוקאין. "אפילו שלא השתמשתי באופן יומיומי, הוא נכנס לתפקיד כדי לטפל באלה. פאריס היה ילד חכם מאוד, אמנותי, יצירתי ומעולם לא הציג נטיות אלימות או מטרידות. עד יום אחד ב-2005".

"אלה ודודתה שיחקו עם מקל מחוץ לבית", היא מספרת. "פאריס לקח אותו מהן, וכשדרשו אותו בחזרה הוא הרס אותו. הבנות כעסו מאוד, אז קראתי לפאריס להיכנס. הוא נשף והלך משם. מיד אחר כך עוזרת הבית של אמא שלי רצה לבית ואמרה לי שפאריס ברח עם סכין. רדפנו אחריו במורד הרחוב, סגרנו עליו והוא התחיל לבכות. הוא הפיל את הסכין ונפל לרצפה. לקחנו אותו לבית חולים פרטי. הוא הוחזק שם במשך שבוע, וכשהתקשרתי לשאול מה קורה איתו, לא קיבלתי תשובה. החלטתי להביא אותו הביתה ונראה שהוא היה בסדר. מובן שהיו לנו עניינים משלנו – הוא היה מתבגר ואני שמרתי על פיכחות, אבל פאריס מעולם לא איים לפגוע בי או במישהו אחר. בכנות, הייתי יותר מודאגת שייפגע בעצמו. אף פעם, בשום שלב, לא קיבלתי שום סימן אזהרה שהוא מסוגל להרוג".

"חששתי יותר שיפגע בעצמו. לא קיבלתי שום אזהרה שהוא מסוגל להרוג". פאריס, צילום מסך

 

באותו יום ראשון בו חרב עולמה, צ'ריטי לי מתארת כיצד איחרה לעבודה, נישקה את בתה שביקשה "רק עוד נשיקה אחת" שוב ושוב, וגם את לחיו של הבן שכעס על ריב שהיה להם בנוגע לדמי הכיס שלו. "אמרתי לו, 'אני יודעת שאתה כועס עליי, אבל אנחנו נעבור את זה'. הלכתי לעבודה ב-4:30".

"באותו לילה הבייביסיטר הלכה לביתה ללא רשותי", היא מתארת. "כשלא היתה, פאריס הכה וניסה לחנוק את אלה. לבסוף, הוא דקר אותה 17 פעמים עם סכין. היא מתה, אבל לא מיד, כפי שאגלה מאוחר יותר. ולאחר שרצח את אלה, פאריס התקשר למוקד החירום בעצמו".

"כששבתי הביתה, ראיתי ששורה של ניידות משטרה כבר הגיעו והתקשורת החלה להקיף אותי. חיכיתי מחוץ לבית, קפואה, כדי שהשוטרים יוציאו את אלה החוצה", היא ממשיכה לגולל לי את הסיפור מקפיא הדם. "לבסוף, לאחר 6 שעות, חוקר מקרי המוות לקח אותה. היא היתה בשקית גופות שנסגרה עד לסנטר שלה, והיה לה דם שיצא מהפה . היה לה שטף דם גדול מאוד במצח שם הוכתה באגרופים. התחלתי לצעוק, 'אני כל כך מצטערת שלא הייתי שם'".

"שבועיים לאחר מכן, מצאתי עצמי במשרד עורך הדין המחוזי מסתכלת על בני, תוהה למה הוא עשה את זה", האם מספרת. "הוא שם את עצמו בכיסא בקצה החדר כשהסתכל עליי. 'פעם אמרת שאת לעולם לא תהיי מסוגלת להרוג אף אחד, אלא אם מישהו יפגע באחד מהילדים שלך', הוא אמר. 'בטח לא חשבת שזה מה שהולך לקרות'. פחדתי למוות בשבילו".

צ'אריטי לי מודה שבמשפט, ההגנה רצתה שפאריס יטען לחפותו, אבל היא רצתה שיקבל טיפול במוסד בו כקטין יוכל לקבל עזרה. הוא הודה באשמה ונשלח לתקופת מאסר בת 40 שנה. כשהיה בן 15, היא שכרה פסיכולוג שאישר שלבנה יש נטיות בינוניות לאופי פסיכופתי, לאדישות לזולת ולהיעדר רגשות.

אלה המנוחה. צילום מסך

 

העובדות היבשות מונחות לפנינו, העובדות שמרכיבות את הטרגדיה המצמררת שהפכה לחייה של האישה שמספרת לנו אותן. אך כיצד, מתוך כל זה, היא הצליחה לסלוח לבנה? מה היה הרגע בו דברים הפכו משיברון לב להבנה?

"רק כשהבנתי מי הוא פאריס – טורף, רק אז הייתי מסוגלת לסלוח לו", היא כותבת. "אם הייתי שוחה בים היפה, נהנית, וכריש היה מגיע וטורף את רגלי, אני מקווה שלא הייתי מעבירה את כל חיי בלשנוא את הכריש הזה. כולי תקווה, הייתי מבינה שכרישים הם מה שהם. ולטוב ולרע, פאריס הוא כריש. אם תרצו לשקוע בשנאה לכריש, יהיה לכם יותר כח, אבל אתם לא הולכים להגיע רחוק. זו הייתה צורת המחשבה שלי מאז הקולג', כשלמדתי אקולוגיה אנושית, וכך אני חושבת על הבן שלי כעת".

אולם בהבנה הזו ובמחילה שמצאה בתוכה, אין בכדי לקבל אותו בחזרה. "בעוד שלמדתי לסלוח לו, את לעולם לא מחלימה לחלוטין מדבר כזה. את לומדת לחיות עם זה. הוא יכול היה לבחור 10,000 בחירות אחרות באותו לילה ואני לעולם לא אבין למה הוא עשה את מה שעשה. הבן שלי הוא תוקף, אבל אם אבלה את כל חיי בלשנוא אותו, איזו תועלת תצא מזה?".

מרצה מאסר של 40 שנה. צילום מסך

 

 

ואכן, צ'אריטי לי המשיכה בחייה. ביוני 2013 נולד בנה השלישי, פיניקס, מאב אשר פגשה אחרי מותה של אלה ויצא מהתמונה. "אז זה רק אני ופיניקס עכשיו", לדבריה. השם בו בחרה אוחז סמליות גדולה – הפיניקס, או עוף החול, הוא הציפור המיתית שקמה לתחייה מן האפר. היא לא השאירה מאחור את זיכרון בתה, והקימה עמותה לזכרה זמן קצר לאחר מותה, למניעת אלימות ולמען זכויות אדם.

"פאריס כותב מכתבים לפיניקס, אותם הוא רוצה שאמסור לו כשיהיה בן 12 או 13", היא מספרת, "אבל אני מטילה ספק שאאפשר למי שהרג את בתי לדבר עם הבן שלי. לעולם לא ארגיש בנוח עם פאריס, ולעולם לא אסלח על מה שעשה לאלה".

 

הסרט "המשפחה שהיתה לי" ישודר בחודש הבא, ב-11.2, בערוץ 8

אחיםפסיכופתיהרצח