אריאנה גרנדה עברה את ההטרדה המינית שכולנו עברנו

כמו הרבה נשים בתעשיית המוזיקה, גם אריאנה גרנדה מתקשה לקבל יחס רציני מהתעשייה. המנעד הקולי יוצא הדופן שלה, כמו גם מספר שיא של שירים ברשימת הבילבורד, לא באמת מרשימים אף אחד. המראה שלה, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר. לכן, גם כשהיא עוברת הטרדה מינית בשידור חי, עדיין יש מי שמשתמש בתירוצים האינפנטילים המוכרים שכל כך התעייפנו לשמוע.

אמש נערך טקס ארוך ומייגע בן שמונה שעות לזכרה של אריתה פרנקלין. גרנדה היתה אחת המופיעות המרכזיות בו, עם ביצוע מרטיט ל-You Make Me Feel Like A Natural Woman. אלא שכרגיל, אף אחד לא התייחס לשירה של גרנדה, אלא דווקא לשמלה שהיא לבשה – שרבים טרחו לציין שהיא קצרה מדי, בטח לטקס מהסוג הזה, ואז עוד מהרו להאשים את אורך השמלה בהטרדה המינית שהיא עברה מיד לאחר ההופעה בשידור חי, כשהבישופ שהנחה את הטקס, צ'רלס ה. אליס, חיבק אותה חזק מדי, צמוד מדי וגבוה מדי. או במילים אחרות: נגע לה בחזה.

בסרטון שהופץ בכל רחבי הרשת, חוסר הנוחות של גרנדה נוכח המגע הזה מוחשי כמעט כמו זה של חברה שיושבת לידנו בבר ועוברת הטרדה דומה. אנחנו מזהות את המבט בעיניים, את תנועת הגוף הלא רצונית שמבקשת להשתחרר מהאחיזה, את החיוך הקפוא ואת מיליון המחשבות שרצות בראש, שאף אחת מהן היא לא: "איזה יופי שיכולתי להשתתף במחווה לאחת הזמרות האהובות עלי שנפטרה לפני שבועיים".

כמו תמיד במקרי הטרדה, גם גרנדה נאלצה לקבל את התגובות הרגילות: השמלה שלה היתה חשופה מדי, אורח החיים שהיא מנהלת הוא גם ככה פרובוקטיבי מדי והכי חשוב – היא לא אמרה "לא" או עצרה את הבישופ, ולכן היא כנראה רצתה את זה, או לכל הפחות זה לא הפריע לה כמו שזה מפריע לנו, הפמיניסטיות הממורמרות והקנאיות. וכמובן שגם הבישופ מהר לספק את ההתנצלות הלא מתנצלת על המקרה: "מעולם לא התכוונתי לגעת בחזה של אף אישה. אולי חציתי גבולות. אולי הייתי ידידותי מדי", טען.

אולי הוא חצה גבולות? מעבר לעובדה שמדובר באיש דת שאמור לספק איזשהו ביטחון ויושר, הוא גבר זר שהרשה לעצמו לחדור לטריטוריה מאוד אינטימית של אישה שהוא לא פגש עוד לאותה נקודה (הוא עצמו אפילו העיד באותו שידור שהשם שלה נשמע כמו מנה במסעדה מקסיקנית. אחר כך הוא התנצל גם על ההערה הזו בפני כל הציבור ההיספני). אין פה שאלה של "אולי" – מספר הגברים הזרים שרציתי שיחבקו אותי, בכל צורה שהיא ובטח בצורה כזו אינטימית, שואף לאפס. ואין סיבה שאצל גרנדה זה יהיה שונה. גם אם היא זמרת מפורסמת.

ואז מגיע תירוץ ה"אולי הייתי ידידותי מדי", שהוא במילים אחרות: למה את כזו כבדה וחסרת חוש הומור? אני בסך הכל איש חברותי, אוהב בריות ופתוח, ואילו את פרידג'ידית, שמרנית ומעצבנת. ובכלל, לאור השמלה שאת לובשת, זה גם הופך אותך לצבועה – כי הרי השמלה הקצרה מעבירה דווקא את המסר שאת בעניין. כן, שוב מפעילים עלינו את אותה מניפולציית "את עושה לי כאב ביצים", שמטילה עלינו את חוסר היכולת של גברים לשלוט בעצמם.

אבל כנראה שמה שהכי כואב בצפייה בסרטון ההטרדה זו התגובה של גרנדה – תגובה כל כך מוכרת, עד שהיא מעלה גם בנו בדיוק את אותה תחושה. אנחנו מכירות אותה היטב בכל הנימים שלנו. אנחנו מכירות כבר בעל פה את מיליוני המחשבות שרצות בראש: את הרצון מצד אחד לצעוק ולהעיף את הידיים שלו מהגוף שלנו, את הצורך לבכות, להתפרק ולהתמוטט ושאמא תבוא ותיקח אותנו מהסיטואציה המזוויעה הזו, ואת כל הסירוס הזה שהשפיע עלינו לאורך השנים, ושעד היום, למרות כל המודעות והמאבקים ו-MeToo, עדיין גורם לנו לנסות להיות בסדר, ולפחד שלא נצא פרידג'ידיות, שמרניות ומעצבנות.

לכן ההטרדה הזו שעברה גרנדה היא אולי מרוחקת מהחיים שלנו אלפי קילומטרים וגלגולי חיים, אבל היא מוכרת להכאיב, והיא בדיוק אותו הטרדה שכולנו עברנו. ולמרבה הצער, כל עוד נקבל התנצלויות שלא באמת לוקחות אחריות, ומסתירות בתוכן מסרים שמאשימים את הקרבן, כנראה שגם נדע עוד המון הטרדות כאלה. ומה שהכי מפחיד – גם הבנות שלנו ידעו.

אריאנה גרנדההאשמת קרבןהטרדה מינית