אימהות בוונצואלה נאלצות למסור את ילדיהן כדי לשרוד

כבר שנתיים שאזרחי ונצואלה נאלצים לחיות בתנאים-לא-תנאים, בעקבות המשבר הכלכלי החמור במדינה והמחסור במזון שהגיע בעקבותיו. בינואר השנה נהרגו ארבעה בני אדם ו-16 נפצעו בעימותים שפרצו על רקע המשבר הכלכלי החריף, ובין הקורבנות גם נערה בת 17 שנורתה בהפגנה ושני אנשים שעמדו בתור לחלוקת המזון. בעבר כבר דווח שהעוני הקשה הוביל לתופעות חדשות, בין השאר של נשים שמוכרות את שיערן או משפחות שהולכות אלפי קילומטרים ברגל במטרה להשתקע במדינה אחרת., אולם כעת, כתבה ששודרה ב-BBC News, חשפה מחיר נוסף שיש למשבר הרעב: ילדים שנפלטים מבתיהם ואימהות שנאלצות לוותר על הילדים שלהן בגלל שהן לא מסוגלות לכלכל אותם.

כתב ה-BBC, ולדמיר הרננדז, נשלח לעיר הבירה של ונצואלה, קראקס, על מנת לדווח על מצב העוני לקראת סוף 2018. בכתבה שהכין משם הוא ניפגש, בין השאר, עם מריסלה ובתה בת ה-11 מריאנה, שגרות ברחוב כבר למעלה משלוש שנים. "אני מבקשת עזרה, אבל לפעמים אני צריכה לחטט באשפה כדי להאכיל את הילדים שלי", הודתה מריסלה, וציינה שהיא וילדיה מתמודדים באופן תמידי עם תגובות אכזריות של האנשים שבפניהם הם מתחננים לאוכל. "אנשים פשוט לא יודעים כמה הצרכים שלנו נואשים ולא מבינים שאני אעשה הכל כדי שהילדים שלי לא יהיו רעבים".

"זה מרגיז אותי שאנשים מדברים עלינו מגעיל", משתפת מריאנה. "זה כואב לי וזה גורם לי לכעוס … היום היינו רעבים מאוד. לא הרגשתי טוב. אני אומרת לאנשים שאני רעבה, שאני צריכה עזרה. אבל אנשים בדרך כלל אומרים 'אין לי איך לעזור לך'".

לדברי לאונרדו רודריגז, מנהל מרכז לבני נוער נזקקים, ישנה עליה של 50 אחוז במספר הילדים הפונים למקלטים מאז שנת 2016. "המספרים עלו בעוד 60 אחוזים במחצית הראשונה של 2018, במיוחד בגלל העלייה החדה של הנערות המתגוררות ברחובות". גם פרננדו פרירה, פעיל בארגון למען זכויות הילדים, חיזק את דבריו והוסיף "האוכל הפך למקור לעימותים במשפחות עניות" ותיאר מקרים של התעללות בילדים כתוצאה מהמחסור באוכל.

סיפורים דומים שמע הרננדז גם מקבוצת ילדים שגרים ברחוב, אליהם התלווה במשך מספר ימים. "עזבתי את הבית כי אמא שלי התייחסה אלי מגעיל. נמאס לי מזה אבל גם רציתי להשאיר אוכל לאחים שלי", סיפר אחד מהם, בזמן שהשאר הנהנו בהזדהות.

כאמור, ישנו סימפטום כואב נוסף לבעיית הרעב: אימהות שנאלצות לוותר על גידול ילדיהן שלהן, אותם הן לא מצליחות לכלכל. לדברי הרננדז, תופעה זו נובעת גם מהקושי להשיג אמצעי מניעה – בעיה שגרמה לנשים רבות לעקר את עצמן, משום שהן לא יכולות להרשות לעצמן להיכנס להריון ולהאכיל פה נוסף.  

מריה (שם בדוי) נאלצה לשלוח שלושה מתוך חמשת ילדיה למשפחות אחרות, "אמרתי לילדים שלי שאני לא רוצה למסור אותם, אבל אני לא יכולה לדאוג להם. אבל יום אחד, אני נשבעת לאלוהים, אני אנסה להחזיר אותם", היא מספרת בדמעות. גם ג'ודית, שלאחרונה מסרה תינוקת שרק נולדה, משתפת בסיפור הקשה שלה: "חשבתי שעל ידי כך אני אוכל להאכיל את ילדי האחרים ולהעניק לתינוקת שלי עתיד טוב יותר. אני מרגישה נורא על זה שהיא לא איתי".

כעת לא נראה שהעתיד של אזרחי ונצואלה הולך להשתפר – אלא אפילו להפך. ואם העולם לא יתערב בנעשה שם ומהר, זה יהיה גורלן של יותר ויותר אימהות, שיאלצו לוותר על הדבר היקר להן מכל רק כדי לשרוד.  

אימוץאמצעי מניעהונצואלהמשבר כלכלי