שש השרות של ממשלת לבנון החדשה מוכיחות שאפשר גם אחרת

מינוייה של אישה לשרת הגנה – לראשונה בלבנון בפרט ובעולם הערבי בכלל – זכתה לכותרות בכל כלי התקשורת בישראל. הכירו את זיינה עכר, בוגרת האוניברסיטה האמריקנית בביירות, נשואה לאיש עסקים, בת למשפחה נוצרית אורתודוכסית, ומי שמונתה לשרת הגנה וסגנית ראש ממשלת לבנון.
הרבה לא ידוע עליה, אבל עצם מינוייה עורר את הדמיון, וגם פתח את סכר השובניזם הציני, בדמות כותרת באחד האתרים הישראלים ״זיינה הנסיכה הלוחמת״, או הדגשת העובדה שאין לה ניסיון ביטחוני כלל.
אין לי מושג אם עכר תהיה שרת הגנה טובה, אם יש לה כישורים לנהל את מערכת הביטחון של לבנון, מדינה שמתנהלת בסיטואציה ביטחונית לא פשוטה במשך עשורים. 

זיינה עכר שרת ההגנה החדשה של לבנון צילום מתוך הטלוויזיה הלבנונית

 
אין לי גם מושג אם עכר נושאת איתה מטען פמיניסטי, אם קידום נשים חשוב לה, אם היא שורפת חזיות מטפורית או גבר בחצאית.
כמובן שכאישה, פמיניסטית, שמקדמת שוויון מגדרי ומתנגדת לאלימות, הייתי מעדיפה שימונו נשים שמאמינות באותו סט של ערכים, נשים שיקדמו הסכמים מדיניים, שלא ימהרו לבחור באופציה הצבאית כפתרון לסכסוך, או להמשך ניהולו. אבל אני מבינה שזו מחשבה אוטופית, יש יאמרו נאיבית, או אפילו מטופשת.
כך או כך, בעולם שבו הגברים עדיין שולטים ברוב עמדות הכוח, גם במזרח (התיכון והאסייאתי) וגם במערב ובצפון אירופה, גם בדרום הכדור וגם בצפונו, בכל המדינות, בכלכלה, בעסקים, בתאגידים, בניהול, וכמובן מעל לכל בראשות מדינות ובביטחון, גם אם קוראים לו הגנה – בחירה באישה לתפקיד שרת הגנה היא החלטה אמיצה ופורצת דרך. 
ולכן, לו רק מהזווית הזאת, אישה בתפקיד הוא מינוי מרענן, ועובדה שתפס את הכותרות. 
לבנון נמצאת במשבר כלכלי חריף, ולא הייתה בה ממשלה מתפקדת מאז התפטרותו של הנשיא חרירי בסוף חודש אוקטובר. הממשלה החדשה שהושבעה אתמול נחשבת ממשלת ״טכנוקרטים״, אנשי מקצוע שאינם בהכרח פוליטיקאים, ובה שש נשים. הרבה יותר ממה שאנחנו יכולות לדמיין אצלנו. בכל מקרה, מי שהצטרף לממשלה הם בעיקר המקורבים למעגלים התומכים בחיזבאללה, לא בשורה מרנינה ומעודדת במיוחד לרודפות השלום ושוחרות הפמיניזם.
אבל, בהינתן העובדה שנשים אינן מגזר, אלא מחצית מהאוכלוסייה, כל מינוי של אישה לתפקיד שנחשב גברי, או לכל תפקיד שנושא עמו כוח, הוא מבורך, משום שכל מינוי כזה משדר לנערות ולנשים צעירות שגם הן יכולות. שלהיות שרת ביטחון או הגנה, או אפילו ראשת ממשלה או נשיאה – אינו משהו מעבר לדמיון וליכולת.
זה משדר לנערות ולנשים צעירות שנשים לא באות מסוג אחד, מצבע אחד או מעמדה אחת, וניתן לראות נשים שוחרות שלום, או מחרחרות מלחמה. שנשים יכולות להחזיק במגוון דעות, עמדות ותפיסות עולם, ממש-ממש כמו גברים.
 

השרות בממשלת לבנון החדשה

 
 
כמובן שלצד תמונת אחרית הימים הזאת, שבה ימונו נשים וייבחרו לתפקידים רבי עוצמה, כוח והשפעה, ישנו החשש שנשים נבחרות לתפקידים האלה רק במצבי קיצון, כאשר המוסד שאותו הן אמורות לשרת, נמצא במצב קשה ורעוע והיכולת להצליח בתפקיד נמוכה עד אפסית. במקרה כזה, מדובר במעין נבואה שמגשימה את עצמה. בהינתן העובדה שהמצב הכלכלי בלבנון קשה, שיש במדינה משבר פוליטי וחברתי עמוק – הסיכוי להצליח בתפקיד נמוך. וכשיכשלו שש השרות החדשות להביא בשורה לעם הלבנוני, לא יאמרו שהמצב קשה ומצריך צעדים דרסטיים, אלא יגידו מייד שנשים אינן כשירות לתפקידים האלה.
 
זה אחד המכשולים שעומדים בפני פוליטיקאיות בישראל מהיכולת לתפוס את כיסא ראש הממשלה. כי בכל פעם שאפשרות כזאת עולה, מייד נזרק לאוויר שמה של גולדה מאיר, שהתפטרה מתפקידה בעקבות מחדל מלחמת יום הכיפורים, ומאז הפכה לסמל לחוסר יכולתן של נשים בכלל להנהיג את המדינה. 
כאילו מדובר בכשלון מגדרי ולא בסיטואציה ייחודית ובכישלון אישי של אישה אחת. וגם זה לפני יותר מארבעים שנה.וכאילו כל הגברים שכיהנו בתפקידי ראש הממשלה או בתפקידים בכירים-גבריים אחרים היו מוצלחים ולא עשו טעויות מעולם. אבל טעויות שלהם אינן טעויות של המגדר, אלא של האיש. כמובן. 
אז גם אם השרה החדשה בלבנון היא אישה מצוינת, וגם אם אינה מתאימה לתפקידה – עצם מנויה הוא בשורה, שמוכיחה שנשים אינן מקשה אחת הומוגנית, ויש לאפשר לנו לתפוס עמדות מגוונות, להחזיק את ההגה, ולעיתים – בדיוק כמו עמיתנו הגברים – להיכשל, לפשל, לטעות וגם להצליח ולשגשג.
זיינה עכרממשלת לבנוןשרת ההגנה