הנשים בממשלת לבנון הן רק עלה תאנה לחיזבאללה

אם למישהי עוד היה ספק, הרי שאינספור אירועים מהשנה האחרונה הבהירו זאת בבירור: אנחנו בעיצומו של עידן פוליטיקת הזהויות. בין ראשת ממשלה צעירה בפינלנד לבין קשת רחבה של מועמדים למפלגה הדמוקרטית בארה״ב שנמדדים קצת יותר מדי לפי הקבוצה האתנית או המגדרית אליה הם משתייכים, עם השנה החדשה כבר ברור שז׳אנר הריאליטי והפוליטיקה לקראת סיומה של התמזגות מוחלטת.

 דוגמא חדשה נוספה בשבוע שעבר עם כינונה של ממשלת-חירום חדשה בלבנון, שמתהדרת בלא פחות משש שרות, אחת מהן גם שרת ההגנה של לבנון, זיינה עכר, היא האישה הראשונה לכהן כשרת ביטחון במזרח התיכון. על פניו מדובר בבשורה אדירה לשכונה הפטריארכלית-משיחית שלנו. רבים בתקשורת הישראלית מיהרו להשתאות, וגם כאן באונלייף ענת סרגוסטי הנהדרת שטחה בפנינו את החידושים והמלכודות שהממשלה הלבנונית מזמנת.

 

 אבל, אם יורשה לי, לא אצטרף לקהל הנופל אפיים אחוז קסם ותדהמה שהציף את הפלגים הפמיניסטיים של המדיה החברתית והתקשורת הישראלית והעולמית אחרי ההחלטה הזו. ראשית משום שעל הסקאלה המזרח-תיכונית לבנון דווקא נחשבת לאחת המדינות היותר ליברליות באזור, וביירות לא נופלת פעמים רבות מתל אביב. שנית, משום שכפי שסרגוסטי עצמה אמרה, פעמים רבות נשים נקראות לנקות את הבלאגן שאחרי הקרבות, והן גם נדרשות לתפקד במצבי קיצון כאילו המוניטין של כל נשות תבל יימדד על פי הצלחתן או כישלונן. ושלישית, וזו אולי הנקודה הכי חשובה, מדובר בלא פחות ולא יותר משישה עלי תאנה שנועדו לכסות על ערווה חיזבאללונרית מעלת חלחלה וקבס.

 ממשלת לבנון החדשה הוקמה בתמיכתו המלאה של ארגון חיזבאללה, שקרוב לאיראן יותר מאשר לשבדיה. אין ולא תהיה בשורה בממשלה שתשאב את כוחה באזורי הפריפריה של לבנון מארגון ששולל את קיומם של להט״בים, יהודים, ותומכי זכויות אדם באשר הם. סביר יותר שנשות ממשלת לבנון יעמדו בפרונט של המדינה כדי לטשטש את הרקע מאחור, שהוא כולו דיכוי מיעוטים וקבוצות מוחלשות. לא יהיה כאן פמיניזם ולא סולידריות בין קבוצות קצה בחברה. הנשים הללו יכולות לעזור ללבנון כמו שאמיר אוחנה עוזר ללהט״ב בישראל וכמו שבן קרסון, השר השחור היחיד בממשל טראמפ, עוזר לשחורים באמריקה.

השרות בממשלת לבנון החדשה

 זה לא פמיניזם, אלא פוסט-פמיניזם שנועד לטשטש את המציאות. כמו פרסומת לחברת ביגוד שמעלה על נס ״נשים אמיתיות״ ומייצרת את הבגדים שלה בסדנאות-יזע במדינות עולם שלישי; כמו אישה עם שערות בבית-השחי שמפרסמת תכשירי רחצה במאתיים דולר לגרם שמנוסים על בעלי חיים; כמו לטייל בעולם במטוס פרטי כדי להרצות על שינויי האקלים להמונים.

 גיוון הוא מבורך, בעיקר כשניתן לראותו בשלטון. אבל הוא ריק ואפילו מסוכן כשאין בו שום הבטחה ברורה לשיפור חברתי וכלכלי, לשוויון ולקבלת השונה והאחר. הלוואי ואני טועה, ויש בחובה של ממשלה זו בשורה אמיתית לתושבי לבנון וליושבי ויושבות האזור כולו. השאלה הגדולה היא לא איך יראו התמונות מישיבות הממשלה הלבנוניות, אלא איך יראו החיים של נשות צור וצידון, והאם הם יהיו בטוחים יותר. או האם תהיה סולידריות בין קבוצות ואיך יראה העתיד של להט״בים בלבנון, וכמה מאיה חדד-יות יש ביניהם, שחיות בפחד קיומי תמידי ולא באמת רואות עתיד. או אולי, אפילו, האם יש איזה חלום רחוק להילחם בשנאת זרים במדינה שמתהדרת בלא-פחות מ-97% אחוזי אנטישמיות. אחרת, מצידי שילכו בשיער פזור ועם פלומה בבית-השחי וחליפות מכנסיים סמכותיות מצאת החמה ועד קץ הזמן. למין שלהן לא תהיה כל משמעות.

זיינה עכרממשלת לבנוןשרת ההגנה