הניצחון המוחץ של ג'סינדה ארדרן – המנהיגה שבוחרת לדבר שפה אחרת

שבועיים של בחירות עברו על ניו זילנד. שבועיים תמימים בהם יכלו האזרחיות והאזרחים בשני האיים להגיע לתחנת הצבעה, לבחור מי תהיה ראש ממשלה, מי תהיה נציגת המפלגה ביישוב, ולהשתתף בשני משאלי עם. הראשון –  האם אני בעד גראס חופשי (כן. אם אלכוהול וסיגריות הם לשיקול דעתי, למה לא גראס?) והשני האם אני בעד או נגד המתת חסד (נגד. כתבתי מאמר ארוך ומנומק למוסף "הארץ". המתת החסד פוגעת בענייה, בחלשה, בזקנה. ובעיקר, אין זה תפקידו של הרופא שלי להמית אותי.)

מה שלמדתי הוא שכל אזרח ניו זילנדי יכול להשתתף בבחירות גם אם הוא כרגע בחו"ל ולא משנה הסיבה, שכל תושב שגר ברציפות בשנה האחרונה בניו זילנד, יכול להצביע גם אם הוא לא אזרח, ומה שעוד יותר מרתק שרק אסירים שישתחררו במהלך השלוש השנים הקרובות זכאים להצביע כלומר מי שנגזר עליו לשבת יותר לא רשאי להשפיע על חיי זולתו. עוד למדתי שהתהליך פשוט. מאוד פשוט ולא חייב להיות על חשבון יום לימודים או יום עבודה. כי הבחירות תמיד תתקיימנה ביום שבת שהוא יום חופשי. התהליך כולו הוא בלי תעודה מזהה, בלי משגיחי כשרות ובלי מעטפות. מקבלים טופס, מסמנים ומשלשלים לתיבה.

שתי נשים עומדות בראש המפלגות הגדולות. ג'סינדה ארדרן בראש מפלגת הלייבור (אדומים) וג'ודי קולינס בראש הנשיונל (כחולים). לא שיש שוויון נהדר בין נשים לגברים בניו זילנד, ממש לא ונשמעו לא מעט הערות מיזוגניות על זו ועל זו. יותר ויותר נשים בניו זילנד מבינות את המשמעות של כוח פוליטי ויש יותר מהן בקצה הפירמידה. את מפלגת הירוקים מובילים שני מנהיגים: אישה וגבר והיא זו שדיברה אמש לאחר הבחירות. לראות את הנשים הללו בחזית ואת בני הזוג שלהן מאחור – מבקש נשימה אחרת ואין ספק שהדור הצעיר גדל על מודל שונה ממה שאנחנו מכירים בישראל.

שלושה עימותים התקיימו בין ג'סינדה לבין ג'ודי, אחותו הרוחנית של טראמפ. אוהדי ג'סינדה הם החברתיים הליברליים שחינוך, בריאות, עוני, קבלת האחר וכד' בראש מעייניהם לעומת תומכי ג'ודי קולינס שהם בעלי הממון, התעשיינים ובעלי החוות שיוצאים נגד העלאת מיסים וחלוקת הטבות לעניי העיר. הנטייה הפוליטית מזכירה לא מעט  את אוהדי הפועל לעומת אנשי מכבי. ההחתמה מוטבעת בגיל הרך ובודדים זזים ועוברים למפלגה אחרת. ג'סינדה אגב, נולדה לזוג חקלאים תומכי הנשיונל…

לאורך כל הדרך ג'ודי קולינס נהגה בגסות, תוקפנות ומניפולציות מול ג'סינדה. בעימות הראשון נראה שהאדמה רעדה אבל בשני ובשלישי אפשר היה להבין שארדרן לא תכנס למגרש הזה של קולינס. היא לא התפארה בטיפול שלה בטבח בכרייסצ'רץ' או כיצד הובילה את ניו זילנד בבטחה במהלך משבר הקורונה.  היא דבקה בנחישות בקו שנקטה בו לאורך כל השלוש שנים האחרונות בהם כיהנה כראש הממשלה: שפה נקייה, רוך, אהבת האדם, דאגה לחלש, אמפטיה, ישירות. לרגע אחד לא היה "הם", אלא כולנו, אנחנו, הקהילה, ביחד… אין אצלה דיבור מפלג.

למי שבא מארץ אחרת, ג'סינדה היא האימ אימא של הפראייריות. תוצאות הבחירות מלמדות את ההפך. הדרך שלה היא כוח עצום: 64 מנדטים לקרוב הלבבות לעומת 35 לבוטות ולגסות. בשוליים התברר שחלק מאוהדי הנשיונל המושבעים זנחו את המסורת והצביעו עבור הניקיון והדיגניטי.

A snap from last night, in deep thought. I’ve been feeling a bit that way ever since! I’ve tried to think of the words…

פורסם על ידי ‏‎Jacinda Ardern‎‏ ב- יום ראשון, 18 באוקטובר 2020

נאום הניצחון של ג'סינדה ארדרן נפתח במילות תודה במאורית, שפת הילידים הניו זילנדיים. 

"בחירות הם לא תמיד טובות בלחבר אנשים יחד, אבל הן גם לא צריכות להפריד בינינו."

זו הייתה תמצית נאום הניצחון של ארדרן אמש וזו התמצית האנושית של האישה המוארת הזו.

האישה הצעירה הזו מלמדת את כולנו שיש פוליטיקה אחרת ותושבי ניו זילנד הצביעו לשפה שונה המבדילה אותם משאר העולם. אהבת האדם ניצחה.

ג'סינדה ארדרן