תיעוד מהמלחמה שכולם שכחו: מחנה הפליטים "טסקו" שבפולין הוא "נקודת אור בתופת"

"תראי את השמלה הזו! היא ממש יפה", היא צועקת לכיוון שלי, שמה ידיים על המותניים ומתחילה לצעוד כאילו היא על הקאטווק. לרגע נראה שיש סביבה אורות מסנוורים, אבק כוכבים וחובבי אופנה יושבים מסביב למסלול ומוחאים לה כפיים. אנה ווינטור בכבודה ובעצמה הייתה בשורה הראשונה כמובן, אם זה היה אמיתי. השמלה שלה לא הגיעה מחנות מעצבים. או שאולי כן, אי אפשר לדעת. בסופו של דבר מדובר בשמלת יד שניה שהיא לקחה מאזור בגדי יד שניה במחנה הפליטים טסקו, בעיר פשמישל בפולין. רבע שעה נסיעה מהגבול עם אוקראינה. המקום מלא בתרומות שאנשים מכל העולם אספו, והיא בכל יום מקפידה להגיע למתחם של הבגדים ולנסות משהו חדש. לפעמים אפילו כמה פעמים ביום.

כביסה תלויה במחנה הפליטים

כן, חלפו חמישה חודשים מפרוץ המלחמה, בישראל ובעולם כולו לא מדברים עליה יותר אבל היא ממשיכה ואיתה ממשיך זרם הפליטים. נכון ליולי ברחו 5.2 מיליון פליטים מאוקראינה, כמו מחצית מדינת ישראל. 3.5 מיליון מהם הגישו בקשה רשמית לקבל תושבות באחת מהמדינות שקולטות ומעניקות חבילות סיוע. טסקו הוא התחנה הראשונה אליה מגיעים מי שברחו מהתופת באוקראינה ועוברים בנקודת הגבול הקרובה. הם מגיעים לרוב במשפחות מפורקות: גברים עד גיל 60 אינם יכולים לעבור את הגבול ומחוייבים לתרום למאמץ המלחמתי ולכן המגיעים לרוב הם נשים וילדים, קשישים ואנשים עם מוגבלויות. הם עומדים בתור בכניסה לחדר 13, המפקדה של המקום. תינוקות על הידיים, חיות המחמד ומזוודות. ולפעמים גם בלי מזוודות, הכל תלוי בלחץ שהיה במנוסה. לאחר שהם נרשמים הם מקבלים מיטה בחדר, שצמודה לחברתה. וככה הם לנים בו, צמודים לזרים שהדבר היחיד שקושר ביניהם הוא הגורל.

מחנה הפליטים "טסקו", "נקודת אור".

לאחר מכן הם צריכים לחשוב על המדינה אליה יברחו. האינטרס שלהם ושל המקום עצמו הוא שהם יתפנו כמה שיותר מהר למקום קבע. לאחר שהם מחליטים על התחנה הבאה הם עוברים לחדר גדול יותר, ובו יותר מיטות, שכולו אנשים שישימו פעמיהם לאותה מדינה. גרמניה מככבת בבקשות, הולנד, בריטניה, נורווגיה, ספרד ופורטוגל גם שם. בזמן שההורים מנהלים את הבירוקרטיה מול נציגי המדינות הקולטות שמסייעים להם, הילדים משתעממים, וכשילדים משתעממים המבוגרים לא יכולים לנהל את העתיד. על כן, הגענו אני ועוד אנשים מקסימים רבים מטעם השומר הצעיר, לנהל מרכז יום לילדים, כדי שיהיו להם תעסוקה וסדר יום.

מרכז היום לילדים במחנה הפליטים, מנוהל בידי מתנדבים של "השומר הצעיר"

המתחם שלנו בנוי משני חדרים. אחד לפעילויות כמו מוזיקה ויצירה או צפייה בסרטים והשני לפעילויות ספורט, מקום שאפשר לשחק עם כדור ולהשתולל. גם סדר היום מובנה: אנחנו פותחים את המקום בשעה 9 בבוקר. כשאנחנו מגיעים הילדים כבר מחכים בכניסה בציפייה שדלת המקום הקסום תפתח. עד השעה 12:00 בצהריים הם יכולים לנגן בשלל כלים שיש במקום כמו אורגניות וגיטרות, לצבוע בחוברות צביעה או ליצור תכשיטים מחרוזים. בשעה 12:00 כולנו מתארגנים יחד למצעד ומסתובבים ברחבי המחנה עם מגבר שממנו בוקעים השיר הזוכה של אוקראינה באירוויזיון ומיד לאחריו "סלבה אוקראינה" כשכל הילדים מתופפים בתופי מרים או משקשקים בקבוקים מלאים באורז, כדי להצטרף למוזיקה ולהגביר את השמחה. המבוגרים כולם יוצאים מהחדרים ומצטרפים במחיאות כפיים.

לאחר מכן צופים יחד בסרט או שניים לבחירתם, או בוחרים באירוע מיוחד כמו חידון נושא פרסים, קריוקי או תחרות כישרונות. בשעה 17:00 יוצאים להפסקה והחל מהשעה 18:30 החדר פתוח לבני הנוער עד גיל 18, והם משחקים באקסבוקס ובמחשב עד השעה 21:00. כך, בכל יום. נערכת פעילות במשך למעלה מ-12 שעות עבודה, על ידי צוות שחייב להתייצב במלואו כי אין לדעת מה יהיה מספר הילדים שיגיעו היום מהתופת.

תושבי העיר שמחים לפגוש את המתנדבים הישראלים. בעבר הייתה בה קהילה יהודית תוססת שהושמדה בשואה. מאז, בניגוד לערים אחרות כמו וורשה או קרקוב, לא חזרו אליה היהודים. על כן, השהות שלנו משמחת את התושבים והם מתרגשים ושואלים שאלות. ובכלל, מסתבר שלישראל כמות הנציגים הגדולה ביותר במקום: השומר הצעיר – המנהלים את המתחם לילדים בגילאי 5-18, נתן – המספקים שירותי בריאות וטיפול פסיכולוגי, הסוכנות היהודית, נגישות ישראל וחסד.


לידנו היה גם פעוטון, שבו היו לא מעט מתנדבות אוקראיניות. במחנה הפליטים הזה אין אנשים רעבים: האוכל מסופק על ידי ארגון World central kitchen ומוגש בו אוכל מהבוקר עד הערב. בבוקר אפשר לבחור בין סוגים שונים של דגני בוקר, סנדוויצ'ים או עוגה עם הקפה, בצהריים מוגשת ארוחה חמה, בערב ארוחה קלה ובין לבין תמיד אפשר לקחת באופן חופשי פירות, טוסטים, פרוסת עוגה, קפה, תה, צ'אי, מיץ ואפילו לבחור בין חלב רגיל לכזה בטעמים. האוכל חופשי לכל הפליטים והמתנדבים ואפשר לקחת ממנו מתי שרוצים. גם בארגון הזה נמצאו ישראלים שהגיעו להתנדב, ובחרו לעשות זאת דרך המטבח.

בקרב הילדים ששוהים במרכז היום ניתן למצוא את כל סוגי התגובות לטראומה שעברו: יש מי שיושבים בצד בשקט, ולא מתחברים לאחרים. יש מי שמסרבים בתוקף לדבר רוסית, שפה שעד המלחמה שימשה אותם באופן יומיומי, ועונים רק כשפונים אליהם באוקראינית, מתוך פטריוטיות. אחרים מקפידים מאוד על הופעה חיצונית, כדי להרגיש שצלם האנוש לא נמחק מהם רק כי נאלצו לברוח מביתם. נערות מפתיעות אותנו באיפור המוקפד שלהן ובשמלת ערב שמצאו במתחם הבגדים, כשהן באמצע מחנה פליטים. הבוגרים יותר יוצרים קשרי אהבה שגורמים לנו כמבוגרים לקצת דאגה, כי בכל זאת מדובר בבני נוער, פליטים ואולי יש צורך באמצעי מניעה? האם קיבלו במערכת החינוך ממנה הגיעו חינוך מיני?

ילדים צופים בסרט במרכז היום במחנה הפליטים

יום אחד נתקעה לנו הדלת. מדובר בדלת חשמלית והתברר שהמנגנון שלה נהרס והיא מסרבת להפתח. אי פתיחת מרכז היום משאיר את הילדים ללא תעסוקה. מנהל מחנה הפליטים שהה באוקראינה, והמחליף שלו סירב לטפל בה. אז התחלנו להפעיל את הילדים במסדרון כדי לא להשאיר אותם בחוסר מעש. משחק כדורגל אגרסיבי וחרוזים שהתפזרו במהלך יצירה במסדרון הבהירו להנהלת המחנה שכדאי מאוד לטפל בדלת, ומהר. למחרת התייצבו במקום חיילים אמריקאים שניסו לטפל בה, וכשלא הצליחו – פשוט עקרו אותה מהמקום. מיד לאחר מכן הם התחילו לשחק עם הילדים. בסופו של דבר גם הם ילדים שנמצאים רחוקים מהבית וכנראה שלהשתולל קצת ולהפיג את המתח זה צורך של כל מי שלוקח חלק במלחמה. הילדים, הפליטים, החיילים האמריקאים שרחוקים מהבית ומפוזרים ברחבי פולין, וגם החיילים הפולנים, שהתגלו כתושבי העיר שהצטרפו לפרויקט כמתנדבים דרך הצבא, לעזור למגיעים מהמדינה השכנה. מרכז היום השמח שלנו הוא נקודת אור בתופת, עבור כולם, שמטרתה להשכיח מכולם את הנורא בעולם.

משלחת מס' 17 של השומר הצעיר עזבה, וגיליתי שיש יומיים תמימים עד שיגיעו חברי המשלחת הבאה. חברתי דבורה החליטה להישאר איתי, אבל היא התעוררה חולה, שתינו לא דוברות אוקראינית ורוסית והילדים אינם דוברי אנגלית. שני ילדים מקסימים החליטו לעזור לנו לנהל את המקום ביומיים הללו: ד' ו-ט'. הם הקשיבו לקטנטנים שלא יודעים לכתוב וכתבו ברוסית את השאלות שלהם בגוגל טרנסלייט, שתרגם לנו לעברית. ככה במשך יומיים שלמים ניהלנו את המקום באמצעות שני ילדים בני 8 ו-12, וגוגל טרנסלייט. ככה מתנהלים במחנה פליטים בשנת 2022. במהלך הזמן נפרדנו מילדים שמשפחתם קיבלו ויזה לתחנה הבאה שלהם. ילדים שנכנסו לכולנו ללב ושינו לנו תפיסת מציאות. אני סומכת עליהם שינצלו את המקום הטוב שיגיעו אליו, יתפתחו וישגשגו. ועם זאת, עדיין, עבורם – אוקראינה תמיד תהיה הבית.

בימים אלה אני עומלת עם ארגון Chefs for peace על ערב גאלה שרווחיו קודש לפליטים אוקראינים ואנחנו מחפשים מקום – אולם או גן אירועים שיתרום לנו ערב של שימוש למטרה זו. יכולים לעזור לנו להרים את זה? רוצים להתנדב בהפקת האירוע? צרו קשר בכתובת המייל: chefs4peace@gmail.com

פליאה קנטור, מתנדבת במרכז היום לבני 5 עד 18. מאחוריה, מחנה הפליטים

אוקראינההמלחמה באוקראינההשומר הצעירפוליןפליטים