מישל אובמה לא עומדת בציפיות?

האם מישל אובמה – אחת הנשים השחורות המשפיעות בעולם, אישה חזקה, משכילה, חכמה, מצליחה, אייקון אופנתי משפיע – הפכה לחלום הביעותים של הפמיניזם?

מישל אובמה מזוהה עם שורה של נושאים שניתן למצוא להם מכנה משותף אחד שהוא, איך לומר, הסטריאוטיפ של הנשיות: הגברת הראשונה של ארצות הברית, ואחת הנשים הידועות והמשפיעות בעולם, מזוהה עם מאבק בהשמנת יתר של ילדים, עם חינוך לתזונה נכונה ובריאה, חינוך לשתיית מים, ולא משקאות מוגזים עתירי סוכר וקלוריות, ועידוד ילדים להמשיך ללימודים על תיכוניים בקולג', כשהיא מציבה את עצמה כדוגמה אישית למי שבאה מלמטה וטיפסה רק בעזרת לימודים גבוהים.

לא רק זאת, בנאום שנשאה לפני שנה בפני הוועידה הדמוקרטית הצהירה קבל מפלגה ועולם שהיא בחרה להיות אימא במשרה מלאה. האמירה הזאת גררה אחריה ביקורת נוקבת, ובאחד האתרים הפמיניסטיים האמריקנים נטען "אם לשפוט על פי דברי מישל אובמה, הפמיניזם מת על מזבח המפלגה הדמוקרטית".

העיתון הוושינגטוני החשוב והמשפיע Politico הקדיש שתי כתבות נרחבות במוסף סוף השבוע שלו לשאלה האם מישל אובמה היא חלום הביעותים של הפמיניזם בשל התחומים שאותם בחרה לקדם ואיתם בחרה להיות מזוהה כגברת הראשונה של ארצות הברית. שתי הכתבות זכו לשובל ארוך של תגובות והערות (המאמר הראשון כיכב על שער העיתון, והשני, שבא שבוע אחריו, היה באותו היקף, אך הציג את העמדה הנגדית).

למרות שנושא הוויכוח הוא הגברת הראשונה של האומה האמריקנית, למרות שהוויכוח מתקיים בארצות הברית, יש לו טיעונים שכולנו – גם בישראל – יכולות ויכולים להזדהות איתם ולמצוא את עצמנו בתוכם בקלות. מי מאיתנו שעובדות בבית, או מי שעובדות מחוץ לבית ובוודאי מי שנקרעות בין הבית לעבודה.

כשנבחר ברק אובמה לנשיא השחור הראשון בבית הלבן, הגיעה איתו תוספת משמעותית לתקדים ההסטורי הזה, רעייתו, מישל אובמה. אישה שחורה ראשונה בבית הלבן. אישה שחורה שבאה, כאמור, משכונת עוני בשיקאגו, פילסה את דרכה באמצעות השכלה, הייתה לעורכת דין מצליחה, אשת קריירה חזקה לא פחות מבעלה הפוליטיקאי. התקדים הזה יצר ציפיות. הוא יצר ציפיות לגבי אובמה עצמו, אבל לא פחות לגבי רעייתו.

רבות ציפו שמישל אובמה תסתער על ההזדמנות ההיסטורית ותהיה מעורבת יותר בנושאים בוערים שעל סדר היום הלאומי, כמו שאלת ההפלות – אחת הסוגיות העמוקות והשנויות ביותר במחלוקת בארצות הברית – או חוסר השוויון בין שחורים ללבנים, או כמובן חוק ביטוח הבריאות הנמצא במרכז הדיון הציבורי כבר חודשים ארוכים.

הציפייה הזאת התעוררה עוד יותר כאשר אובמה נבחר לתקופת כהונה שנייה לפני שנה והשניים לא היו צריכים יותר לדאוג מפני הפגיעה במעמדם או בפופולריות שלהם ויכלו לנקוט עמדות נחרצות בנושאים שנויים במחלוקת ציבורית. עד כדי כך שבעלת טור קראה לה להניח בצד את הקרדיגנים האופנתיים ולהוציא מהארון את חליפות העסקים והקריירה. ציפו ממנה שתתבטא לגבי מינויים בבית המשפט העליון, בנושא גזענות, שתנצל את מעמדה כאחת הנשים השחורות המשפיעות והחזקות בעולם. אבל כל  זה לא קרה.

למרות הציפיות הגבוהות, למרות מעמדה הציבורי החזק (לעיתים הייתה הפופולריות שלה גבוהה משל בעלה, הנשיא), למרות היותה אשת קריירה מצליחה ואחת הנשים המשכילות שהיו אי פעם בבית הלבן, ולמרות הכהונה השנייה, היא בחרה להמשיך לקדם ולהיות מזוהה עם חינוך, מזון בריא, שתיית מים – נושאים שנחשבים נשיים באופן סטריאוטיפי, ושאינם מחוברים לנושאים שעומדים במרכז סדר היום הציבורי.

הטיעונים האלה אינם חדשים בשיח הפמיניסטי בארצות הברית או בישראל. שאלת חופש הבחירה של נשים עומדת במרכז המאבק הפמיניסטי משחר ימיו. והשאלה מהו חופש בחירה לנשים היא שאלת עומק אצל כל אישה, לא כל שכן נשים שרואות עצמן מודל חיקוי וכמי שמהוות חולייה בשרשרת הארוכה בדרך לשוויון בין המינים.

אימהות: הגורם מספר 1 לאפליה

טיעוני הנגד חזקים ומשמעותיים לא פחות. והם עומדים בלב שאלת חופש הבחירה. האם העובדה שאישה חזקה, משכילה, משפיעה ובוודאי מבוססת כלכלית פוסלת אותה מלבחור להיות אימא במשרה מלאה? האם מצופה תמיד מנשים חזקות ומשפיעות לבחור בקריירה על פני עבודה בבית? האם מהותו של השוויון המגדרי פוסלת אותנו אם בחרנו באימהות על פני הקריירה?

בארצות הברית כמו בישראל רוב הנשים בשוק העבודה הן אימהות לילדים. בישראל כמו בארצות הברית האימהות היא הגורם הראשון במעלה לאי שוויון מגדרי. אימהות יתקשו יותר למצוא עבודה, לעיתים נאלצות נשים שמחפשות עבודה להסתיר את את עובדת היותן אימהות, כדי לא להיפסל מראש. אימהות היא חסרון בשוק העבודה, בעוד שאבהות נחשבת ליתרון.

יותר מכך: כשמשווים את פערי השכר בין גברים לנשים, אם הפער בין גבר לאשה ללא ילדים הוא 100:90 (לטובת הגבר, כמובן) הרי הפער בין גבר לאימא עובדת הוא 100:73, כשמדובר על חד הורית, זה מגיע ל 100:60, וכשמדובר על נשים שחורות בארצות הברית הרי שהפער בשכר מעמיק עד כדי 100:54.

כלומר: אימהות היא גורם ראשון במעלה לאי שוויון בשוק העבודה.

מי שתומכות במישל אובמה מצביעות על כך שבחירתה בקונטקסט הזה מחזקת את מוסד האימהות ומעניקה לו מקום של כבוד בשיח הציבורי. יותר מכך, ניתן לראות שבחירתה לקדם מאבק בהשמנת יתר ובמזון בריא לילדים בבתי ספר כבר הניבה תוצאות והביאה לשינוי והיטיב עם מיליוני אמריקנים שחיים בחוסר ביטחון תזונתי. איך יכול להיות, טוענות התומכות של מישל אובמה, שמשתמשים באימהות שלה כדי לתקוף אותה? בעוד שנשים שבוחרות בקריירה, מאשימים אותן שהן מזניחות את הילדים.

נראה שכולנו נמצאות במלכוד, וזה לא חדש.