הנשים של דאעש: מבט מבפנים

בסוף ינואר הופץ ברשת מסמך מרתק שכותרתו "נשים במדינה האיסלאמית- מניפסט ומקרה בוחן". מדובר בטקסט ארוך במיוחד המפרט את תפיסת העולם של דאעש בכל הנוגע לנשים מוסלמיות. הטקסט הועלה בערבית על ידי אגף התקשורת של חטיבת all-female Al-Khanssaa לפורום ג'יהאד בו משתמש הארגון והופץ באופן נרחב בקרב תומכי הארגון דוברי הערבית. אבל אף אחד מאנשי הג'יהאד המערביים, גבר או אישה, לא טרח לתרגם את המסמך. בסופו של דבר הוא הגיע לידי עיתונאים ברחבי העולם ולפני יומיים פורסם במלואו באתר הדיילי ביסט.

המסמך הארוך הזה הוא ראשון מסוגו והוא מבהיר מספר סוגיות חשובות שעד היום הטשטשו בשל מחסום השפה ופערי התרבות. המסמך מסביר בפירוט כיצד תופס הארגון מונחים כמו "ציוויליזציה מערבית" וזכויות אוניברסליות אנושיות כגון שוויון בין המינים. הוא מאפשר לנו לחדור למוחן של מאות, אולי אלפים, של נשים המצטרפות מרצון לשורותיו של הארגון.

הרבה מהידע שיש למערב על דאעש מוגזם, מבולבל ומעורפל. המסמך הזה מציג תמונת מצב למציאות חייה של אישה ג'יהאדיסטית בשטחים המוחזקים על ידי דאעש.

מזה, אנו למדים כי, על אף שישנו כוח לחימה נשי בעיראק ובסוריה, הסיכוי שנשים ייקראו לקרב, לתפקידי שיטור ולחימה הם נמוכים ותלויים בנסיבות מסוימות מאוד. תפקיד האישה, כך על פי המניפסט, הוא בעיקר קשור לאמהות ולתמיכה משפחתית. במובן זה, ארגון דאעש לא שונה מכל קבוצת ג'יהאד אחרת. מדובר בארגון מיזוגני מיסודו ובמסגרת פרשנותו את האיסלאם, תפקידן של הנשים מבחינה אלוהית, מוגבל.

המסמך מחולק לשלושה חלקים: החלק הראשון עוסק באופן ספציפי בנושאים "מערביים" כמו פמיניזם, חינוך ומדע. החלק השני מבוסס על עדות ראייה של המחבר (או מחברים) על החיים בשטחים הנשלטים על ידי דאעש בעיר מוסול בעיראק ובעיר ראקה בסוריה. והחלק האחרון הוא התקפה חריפה שמשווה את חיי הנשים המתגוררות בסוריה ועיראק עם חיי הנשים המתגוררות בחצי האי ערב, במיוחד בערב הסעודית.

מסמך זה לא יועד בשום דרך שהיא לקהל מערבי והעובדה שמעולם לא תורגם מעידה על כך. בשורות הארגון יש מספר גדול של דוברי אנגלית ואף ראינו בעבר שפע של ראיות ליכולת הברורה של דאעש לתרגם את התעמולה שלהם לאנגלית רהוטה, צרפתית או רוסית. המניפסט הספציפי הזה מיועד לנשים ערביות בלבד.

הטקסט, באופן לא מפתיע, רווי באזכורים מכתבי הקודש האסלאמיים. עם זאת, ההפניות הגלויות לסעודיה מצביעות על כך שקהל היעד הוא ככל הנראה הנשים בממלכה. הארגון נוהג תמיד לנתב את התעמולה שלו לקהל יעד מסוים. לדוגמא, כל קטעי הווידאו והצילומים המזוויעים שהגיעו לכלי התקשורת במערב לא הגיעו אליהם בטעות אלא נועדו עבורם. מטרתם בראש ובראשונה היא לעורר זעם בקהילה הבינלאומית, טקטיקה שהיא חלק בלתי נפרד מאסטרטגית הקיטוב של דאעש.

אבל המסמך הזה בצורה בולטת משחק על נושאים שונים מאלו בהם משתמשים המגייסים הראשיים של נשים מערביות לארגון. המניפסט כתוב בניב ג'יהאד מקומי טיפוסי. הוא מנסה לשכנע את הקהל שאורח חיים בלתי פעיל לנשים הוא צורך קיומי בסיסי. זהו המצב האלוהי הנכון בשבילה.

אורח חיים בלתי פעיל לנשים הוא צורך קיומי בסיסי. צילום: רויטרס

החלק הראשון מספק הצצה מרתקת לתוך הנפש, האידאולוגיה והשקפת העולם של נשות דאעש. לאחר רשימת החוליים שסבלו המוסלמים מהציביליזציה המערבית, מגיעים לשאלת חינוך: מאז שהמחקר המדעי הוצב במרכז החיים המודרניים, המרדף אחר ידע (להוציא ידע דתי) הוא חסר טעם. האובססיה של המערב לחקור את "תאי המוח של העורבים, גרגרי חול ועורקי הדגים" נחשבת הסחת דעת מהמטרה הבסיסית של האנושות-לעבוד את אלוהים. ההשכלה, כך טוען המניפסט, לכלכה את טוהר האנושות. באותה הנשימה טוען המחבר כי מדעים "שאנשים צריכים, כאלה שיקלו על חייהם של מוסלמים ועל ענייניהם" מותרים

לאחר מכן עובר המניפסט לתגובתו הנזעמת לפמיניזם אותו הוא מכנה "התכנית המערבית לנשים." הפמיניזם, כך טוען המניפסט, נכשל. טשטוש הגבולות בין תפקידיו של כל מין גרם לאנשים לשכוח איך לעבוד את אלוהים כראוי – זוהי הסחת דעת שקורעת לגזרים את החברה.

בניסיונו לזהות את שורש הבעיה, המניפסט מאשים את הפמיניזם בסירוס גברים. משום, כך נטען, "נשים לא יכולות באמת לבצע את מה שגברים מבצעים," הן הופכות למבולבלות ושאננות, לא מסוגלות למלא את תפקידן, שרובו סובב סביב אמהות ותחזוקת משק הבית.

המשמעות היא ברורה – הגברים של דאעש מצופים להיות "גברים אמיתיים". החשיפה ל"גבריות החוקית" לא רק שתתקן את העיוותים בקהילה המוסלמית אלא גם תאפשר לאישה להיות מוסלמית טובה יותר.

המניפסט דוגל בחינוך לנשים, אבל רק עד לנקודה מסוימת. אישה לא יכולה למלא את תפקידה אם היא "יודעת קרוא וכתוב היטב או אם היא בורה לחלוטין". תכנית הלימודים המוצעת מתחילה כאשר הילדות בנות 7 ומסתיימת כשהן בנות 15 ולפעמים קצת יותר מוקדם.

השכלה מגיל 7 עד 15. צילום: רויטרס

לאחר מכן מגיעים הנישואים. על פי המניפסט, הכלה יכולה להיות צעירה מאוד, אפילו בת 9. מנקודה זו ואילך, תפקידה של האישה הוא "להישאר חבויה וסמויה ולשמור על החברה מאחורי הקלעים". חשיבותה של האישה הוא בתמיכה שלה. התפקיד שלה חיוני אך תמיד מהרקע. היא כמובן עומדת בפני מגבלות עצומות וניצבת בפני עונשים קבועים על הפרות, לרבות עריפת ראש, קטיעות חלקי גוף וסקילה.

דאעש, כרגיל, מתאים את הכללים הנוקשים שלו לנסיבות. לחלק מהנשים מותר לעזוב את בתיהן אם הן הולכות ללמוד תיאולוגיה, או רפואת נשים או הוראה לנשים, בהנחה שהן קיבלו פסק הלכה לפיו הן חייבות לעסוק בג'יהאד, "כפי שעשו, בעצב רב, הנשים של עיראק וצ'צ'ניה" כאשר הקהילה שלהן הייתה בסכנה גדולה.

המציאות של נשים החיות "בצל הח'ליפות" מתוארת דרך משקפיים ורודים. אין אזכור, לדוגמא, להתעללות שעוברות נשים בשם האסלאם על פי דאעש.

החלק האחרון משווה בין נשות עיראק וסוריה לנשות ערב הסעודית וחושף רשימה ארוכה של עבירות לכאורה שבוצעו על ידי בית המלוכה הסעודית מוצגות בו כגון "השכלה גבוהה" ו"נהיגת נשים." הטקסט מפציר בנשים המתגוררות בסעודיה לעבור לשטחים הנשלטים על ידי דאעש ולעשות זאת בדחיפות.

לפי אידיאולוגיית דאעש, נשים נולדו עם איכויות של "דממה ויציבות" ואילו גברים הם ההיפך הגמור מהן: "תנועה ושטף". מגייסי נשים צעירות ומערביות לדאעש מבטיחים פעמים רבות פעולות מרגשות והרפתקאות נועזות אולם אלה, ככל הנראה, מוגבלות לגברים בלבד.

אור סופרדאעש