לנשים בהריון קצת נמאס מההערות שלכם

דמיינו לעצמכם שאתם יושבים בפאב עם חברים והמלצר מגיע ושואל מה תרצו להזמין. אתם מבקשים שליש בירה, אבל אז המלצר מבחין במפתחות המכונית המונחים על השולחן, ומסרב להגיש לכם אלכוהול. הוא טוען שזה מסוכן מאוד לנהוג תחת השפעת האלכוהול שגורם להמון תאונות וזה גם בכלל לא חוקי, וממילא יש לכם כרס בירה קטנה, אז אולי כדאי שתוותרו ובכל מקרה, הוא לא מתכוון להגיש לכם את מה שביקשתם.

עוד באון לייף:

קצת חוצפה, לא?

ובכן, החוצפה הזו היא מנת חלקן היומיומית של נשים בהריון, והסיפור הזה קרה באמת, רק שבמקום מפתחות למכונית הייתה בטן הריונית ובמקום תאונות המלצר דיבר על נזק לעובר. טליה בן ששון-גורדיס מספרת שכשישבה בבר בניו-יורק עם בן-זוגה וחברים, "כולם הזמינו בירה, וכשהתלבטתי אם להזמין לעצמי או לא, המלצר אמר שאסור לו להגיש אלכוהול לנשים בהריון. בסוף הוא הסכים לתת לי צ'ייסר של בירה". המלצר טען שזה החוק בניו-יורק, "שאם זה נכון, זה די מדהים" היא אומרת. "ואם זה לא נכון, אז הוא עוד יותר מעצבן". בעצם, המלצר טען שמכירת אלכוהול לאישה בהריון אסורה כמו מכירת אלכוהול לקטינים, "כי אין לי שיקול דעת עצמאי", בן ששון-גורדיס אומרת בסרקזם. בדיקה קצרה בגוגל לא העלתה עדויות לקיומו של חוק כזה.

ואם בארצות הברית, אומת הפוליטיקלי קורקט, מותר להתערב לאישה בשיקול הדעת, על אחת כמה וכמה בישראל, ממלכת הבוטות והחוצפה. רק בחודש האחרון התרחשו שני אירועים מהסוג הזה: עמוד הפייסבוק "עמותת אוויר נקי" עשה שיימינג בוטה לאישה בהריון שצולמה – ללא ידיעתה ואישורה, ככל הנראה – מעשנת על גג מרכז הקניות בעזריאלי. בעקבות מחאה של פמיניסטיות על הפעולה האלימה, העמוד הסיר את התמונה (ומיד העלה פוסט על אותן בעלות "אג'נדה קיצונית" ש"מוציאות שם רע לפמיניזם"). כמו-כן, פוסט שפורסם בקבוצה "שיח פמיניסטי" (ומאז כבר נמחק) תיאר מקרה של ברמנית שסירבה לתת שירות לאישה בהריון.

המקרים האלה אינם נדירים. אורי מספרת שכשהייתה בהריון, "ישבנו במסעדה ליום ההולדת של בן הזוג שלי ושאלתי על איזו מנה אם יש בה ביצה חיה, ומאז המלצרית, שהבינה שאני בהריון, החליטה בשבילי מה מותר לי ומה אסור. הזמנתי טרטר, היא שאלה אותי 'את יודעת שזה נא, נכון?', או כשיצאנו לעשן אז היא שאלה, 'אה, גם את מעשנת?' או כשהזמנו צ'ייסרים היא הביאה אחד פחות. עכשיו, הבחירה האם לשתות צ'ייסר או לא, צריכה להיות שלי. זה בא ממקום טוב, לא נורא התרגשתי מזה, אבל הרגשתי שהיא עשתה ממני סוג של נכה. גם אם הבחירה שלי הייתה לאכול צדפות ולשתות וודקה – זו הבחירה שלי, והמלצרית שפגשה אותי לפני שנייה וחצי בטח לא תגיד לי מה לעשות".

 

מעשנת סיגריות, לא רוצחת אף אחד

נשים בהיריון הן פשוט בני אדם שלעתים עושים גם דברים לא בריאים במודע. עישון יכול להיות אחד מהם ולא, זה לא הופך אותן לאמהות גרועות

לטור המלא

 

בעצם פה קבור הכלב – נשים ממילא נתפסות כפחות סמכותיות, החלטיות ואפילו חכמות. בהריון זה הרבה יותר חמור, והכוונה איננה רק למה שמכונה "טפשת הריון" – מהרגע שאישה נכנסת להריון, העובר חשוב הרבה יותר ממנה, מהרצונות שלה ומהצרכים שלה. היא נתפסת כרחם מהלך, נעדר שיקול דעת או יכולת קבלת החלטות. ואם בימים כתיקונם כולנו נתונות לפיקוח חברתי הדוק, נשים בהריון נתונות לשיפוטיות גדולה אף יותר, מזרים גמורים ומבני משפחה, במישרין או בעקיפין. אישה אחת מספרת על חוסר נעימות מול חמתה: "היתה ארוחת שישי ובעלי מזג יין לכולם. אני כבר לא צריכה להגיד לו, הוא יודע למזוג לי שלוק וחצי לכוס. אז אמא שלו ראתה שהוא עומד למזוג לי וניסתה לנזוף בו. יש לציין שאני בחודש שישי והיא כבר ראתה אותי שותה שלוקים של יין או בירה פה ושם".

מעשנת בהריון? או טיפשה או רעה

בשיחות שניהלתי עם אלה המתנגדים כליל לשתיית אלכוהול או עישון במהלך הריון, הם טענו שאחת הדרכים העיקריות לטיפול בנשים אלה היא להעלות את המודעות לסכנותיה של התנהגות זו לעובר, במטרה לגרום להן להימנע באופן מוחלט מפעילויות אלה בתקופת ההריון. למעשה, נקודת ההנחה שלהם היא שהאישה היא או טיפשה או רעה אם היא מרשה לעצמה כוס יין או סיגריה.

הנזק שעלול להיגרם לעובר מצריכת אלכוהול מוגברת או עישון קבוע בהריון הוא גדול עד כדי סכנת חיים של ממש. המידע הזה רווח ונפוץ, לכן ההנחה שנשים אינן מודעות לכך היא לא ממש מבוססת. זה ידע כל-כך רווח שהוא כבר כמעט מדע פופולארי, וכדרכה של פופולאריות, היא גם מייצרת השטחה מסויימת. אבל כשאישה נכנסת להריון, היא בדרך כלל מתייעצת עם גורמי מקצוע, נוסף על קריאה מרובה של ספרות מקצועית. בעצם, אותה אישה שאנחנו רואים מעשנת או שותה, בטח יודעת הרבה יותר מאיתנו על כללי העשי ואל תעשי במהלך הריון.

כשאנחנו רואים אישה בהריון כשהיא מעשנת או שותה, אנחנו לא באמת יודעים את מערך השיקולים שהיא הפעילה, לא שמענו את שיחותיה עם הרופאה שלה ואין לנו מושג איזה מידע נמצא ברשותה. מיה, למשל, עישנה לאורך כל ההריון שלה. "כשנכנסתי להריון שאלתי את הרופא שלי לגבי הפסקת עישון", היא מספרת, "והוא אמר שזה לא יהיה רלוונטי. אני עישנתי קופסא וחצי או שתיים ביום לפני כן, והוא אמר לי שהחומרים הרעילים לא ייצאו מהגוף ושתהליך הגמילה יהיה הרבה יותר טראומטי לי ולעובר. אז הפחתתי בצורה דרסטית וכל סיגריה בחרתי בקפידה אבל לא הפסקתי לגמרי".

על-אף שמיה התייעצה עם איש מקצוע ושיקללה את כל המידע שהיה ברשותה לכדי קבלת החלטה שהולמת את צרכיה, היא קיבלה הערות רבות מהסביבה. "אני עובדת בקופת חולים משלימה, וכל המטפלים שעובדים איתי אמרו שייצא לי ילד פג וכל מיני חברות אמרו לי שאם אני לא חושבת על עצמי לפחות שאחשוב עליו וכל הדברים האלה. בסוף הוא ייצא כמעט 4.5 קילו… שיהיה בריא".

סביר להניח שמרבית הקוראים מסכימים עם הדברים שנאמרו למיה, אבל האם מישהו עוצר לחשוב עד כמה ההערות האלה אפקטיביות? האם הן באמת יגרמו לאישה לשנות את ההחלטות שהיא קיבלה, או שאולי זה רק יגרום לה להרגיש רע יותר? ביקשתי ממיה להסביר לי למה היא בחרה להמשיך לעשן במהלך ההריון: "לגוף לוקח תקופה של בערך שנה להתנקות", היא ענתה, "ברגע שמפסיקים לעשן, החומרים הרעילים מפסיקים להיכנס לגוף אבל גם בחורה שמפסיקה בתחילת ההיריון, הגוף שלה לא יהיה נקי מהחומרים עד סוף ההריון. לא שאני מעודדת את זה, אבל לא צריך להכות כל-כך את הנפש. אני מכירה בחורות שממש הרגישו נוראי עם עצמן". בעצם, נדמה שהנשמות הטובות, המעירים והמתערבים האקראיים, עושים זאת בעיקר כדי להרגיש טוב עם עצמם.

ישנן נשים רבות שבוחרות לעשן או לשתות רק מדי פעם. שתייה בכמויות מוגבלות במהלך הריון לא נמצאה כמזיקה לעובר, למשל. אבל כמו שהבחירה לאכול נבטים או בשר נא נמצאת בידי האישה עצמה, כך גם הבחירה לעשן או לשתות. וזו אחריותה ואחריותה בלבד. זה הגוף שלה, ועל-אף שנרקם בו יצור חי, זהו הגוף שלה לפני הכל. גם העובר, כשיגיח לאוויר העולם, יהיה התינוק שלה, ובאחריותה.

צילום: אילאיל קומיי-דרור

התערבות מצד הסביבה, כמו שיימינג או סירוב לתת שירות, מביכים את האישה עד כדי תחושות השפלה, מה שבוודאי לא תורם למצבה הנפשי ומכאן שגם למצבו של העובר – אבל חשיבותם של הרוגע והביטחון להריון כנראה אינה נפוצה כמו האיסור על שתייה ועישון מופרזים, ולכן רבים חשים שזו ממש חובה מוסרית להעיר לנשים אלה ואף גרוע מכך. אבל במעשה הזה, המעירים למעשה רק מחמירים את המצב, במקום לתקן אותו. כשעמוד פייסבוק מבייש אישה בהריון, מעלה תמונה שלה מעשנת ומבקש לאתר אותה כדי להעביר את שמה לגורמי הרווחה, הוא חודר לה לפרטיות וגורם לה מתח רב. האם כך הושגה המטרה והובטח שלומו של העובר? והאם הפגיעה באישה (שהיא בעצם, באופן מיידי, גם פגיעה בעובר) שווה את תחושת המוסריות של מנהלי העמוד והמגיבים?

אם נדמה לכם שהחברה שלנו תניח לאישה שתעקוב באדיקות אחרי כל האיסורים הנלווים להריון, טעות בידיכם. חנית (שם בדוי) מספרת, "ירדו עלי שאני שומרת יותר מדי. אני אוהבת לקרוא וניסיתי להמנע – מאוד בקלות, אגב – מדברים שידועים כמסוכנים. מעבר לברורים מאליהם, ירקות לא שטופים, למשל, נחשבים למסוכנים לפעמים ברמה של בשר נא. אז על זה חברות צחקו לא מעט". כי בפטריארכיה אין מנצחות. אם את לא מקפידה על כל החוקים, את אימא רעה וראויה לענישה, אבל אם את ממש מקפידה אז את "מהמגזימות", כמו שכינו את אורי. היא מספרת שעבדה ביקב, "ואם מתוך חמש טעימות ביום, אני שותה באחת, ביתר הפעמים היו שואלים אותי אם אני מהמגזימות".

אולי כדאי לנו לצאת מנקודת הנחה שהאישה שמולנו, בין אם היא שותה או מעשנת ובין אם היא ממש מקפידה על כל האיסורים כשהיא בהריון, היא יצור תבוני שמקבל החלטות באופן עצמאי. גם סביר להניח שטובת העובר חשובה לה, כנראה הרבה יותר משהיא חשובה לנו. נשים בהריון אינן פחותות יכולת, אינן טיפשות יותר או חסרות איכפתיות. הן קיבלו החלטה כלשהי כבני-אדם בוגרים, וכמו כל דבר, עלינו לכבד אותן. צריך לזכור, גם כשהן בהריון, נשים הן לעולם לא רק רחם.