עינוי אימהות היא הבעיה של כולנו

"לענות אמהות טריות? מי עושה דבר כזה? ובכן, כחברה, כולנו. אני רצינית לחלוטין ולא מתכוונת לעדן את המילים שלי. אני אגיד את זה כמו שזה – אנחנו מענים אמהות". ככה נפתח הטור של מיה סקטולנד. היא ממשיכה וטוענת שאחרי שאנחנו מענים את האמהות אנחנו מתפלאים שהן סובלות ממחלות נפש, ובכך מצטרפת לביקורת הפמיניסטית על הפתולוגיה מאחורי המספרים ההולכים והגדלים של נשים המאובחנות עם דיכאון אחרי לידה, הפרעות חרדה ופוסט טראומה.

חוקרות פמיניסטיות מציעות להסתכל על ראשית האמהות בדרך שונה ממה שהרגילו אותנו בחברה המודרנית – כהחלמה מטראומה פיזית, שינויים וכאבים באיברי המין, תנודות הורמונאליות, דימוי פיזי ונפשי משתנה – כל אלו לא יכולים להישפט על פי התסמינים הפסיכו-פתולוגיים שהפסיכיאטריה מציעה לנו. הטענה היא כל אדם או אישה במצב כזה היה מציג הפרעה כזאת או אחרת.

היעדר שינה – שיטת עינוי שהפכה לשגרה

סקוטלנד מתמקדת בנושא היעדר השינה אצל אמהות לתינוקות. מניעת שינה היא שיטת עינוי שנמצאת בשימוש בעולם לפחות 500 שנה. ההבדל בין הפעלה של העינוי הזה נגד עצירים לבין מה שקורה לאמהות היא שאין יד אחת מכוונת ואשמה. זה פשוט "קורה". העדר שינה מכוון ליצור שינויים פסיכולוגים; לגרום למעונה להיכנע, לאבד תחושת קשר עם המציאות וגם לדבר, במקרה שהמעונה מסתיר מידע. העדר השינה מוביל לכעס, עצבנות, חרדה ואפילו לפסיכוזה. נשים שסבלו מדיכאון אחרי לידה, חרדה ו\או פוסט טראומה אחרי לידה והחלימו מספרות כמעט כולן על דבר אחד שהיה להן במשותף – הן לא ישנו.

בדרך כלל חושבים שדיכאון וחרדה גורמים להפרעות שינה אבל מחקרים אחרונים מראים שהיעדר שינה יכול לגרום לשני אלו. ביחד עם הדאגות לתינוק/ת, לבטיחות שלה, לבריאות שלה ולאופן בו הן מתפקדות כאמא נוצר כאן מעגל שהרבה פעמים קשה לשבור אותו. ובנוסף לכל זה, אפשר להוסיף שגם יש את הדאגה להיראות "כאילו לא ילדת בכלל". הדאגה העיקרית היא איך להיראות כשבפועל, את הולכת, ישנה, מניקה\מאכילה, הולכת לשירותים ונושמת.

נשים יולדות בדרך כלל במהלך הלילה (או במהלך כמה לילות), יוצאות למחלקת יולדות עם שותפות לחדר וצריכות לטפל בתינוק/ת כי לאבא אסור (!) להישאר. הן חוזרות הביתה עם הלחץ של דאגה והאכלה (אם הנקה או הזנה בבקבוק), ושום מילה על ההחלמה שלהן עצמן. הן רואות את בן/בת הזוג חוזרים לעבודה – מי כעבור כמה ימים ומי ממש ביום למחרת. בגלל שעבודה מחוץ לבית זאת העבודה "האמתית", נשים רבות לא מבקשות מבן הזוג להאכיל או לטפל בלילות, ולמה? כי הוא עובד למחרת. אפשר לחשוב שהיא יושבת במיטה ונחה כל היום.

היעדר השינה עלול לגרום לדיכאון וחרדה (צילום: Shutterstock)

חשיבותו המכרעת של משכב לידה

סקוטלנד מספרת שבתרבויות לא מערביות יש חשיבות גדולה לנושא משכב הלידה, שבדרך כלל מתייחס ל-40 הימים שלאחר הלידה. בזמן הזה האישה היא קודם כל אישה שסיימה הריון וזה עתה עברה לידה, ורק אז אישה שהפכה לאמא. המשפחה והקהילה מסביבה דואגים לה לאוכל, לרחצה ובעיקר למנוחה. 

בחברה שלנו הסבים והסבתות עובדים, בן הזוג עובד, ומעבר לחוסר הפניות שלהם, זה לא מושרש תרבותית לכבד את תקופת משכב הלידה. ביטוח לאומי היה צריך להכניס את התקופה הזאת בחוק ככזאת שאי אפשר לחזור לעבודה לפני תומה או להעביר אותה לבן הזוג (לשניים וחצי האבות שאשכרה רוצים). מכירים את המשפט – "תלכי לישון כשהתינוק/ת ישן"? באמת? רחצה, אכילה או אפילו כמה דקות של שקט הם מצרך שאי אפשר לשרוד בלעדיו. 

המחקרים מראים כי בישראל 25% מהנשים היולדות סובלות מדיכאון אחרי לידה וכ40% מהפרעות חרדה, מספרים שקשה לתפוס. חשוב לראות ולאמוד את התופעה ואני שמחה שיש התייחסות מצד הגורמים הרפואיים, אבל ההסתכלות שלהם היא לרוב רק דרך התגית הרפואית, לא מובילה לשינוי המצב בו נשים נמצאות אחרי לידה. קודם כל, צריך להסתכל על מה נשים עוברות בתקופה הזאת, ולהתגייס חברתית וחוקית להגן ולתמוך בנשים אחרי לידה. כלכלית ומוסרית, זה שווה לנו. הדרך היעילה ביותר לרפא נשים שהן אמהות מהמחלות והקשיים הללו היא למנוע אותם לפני שהן פורצות. את זה ניתן לעשות דרך החזרת החשיבות לתקופה של משכב הלידה, כצורך פיזי ונפשי של החלמה בסיוע של חופשת לידה של בן/בת הזוג. לישון ולאכול אלו לא מותרות וחשובים הרבה יותר מאיך האמא הטריה נראית. ובאופן אישי, אפשר להתחיל לשאול אמהות טריות מתי הן נחו או אכלו לאחרונה, זה הרבה יותר "לחזור לעצמך" מאשר להיכנס לג'ינס של לפני ההיריון.