איך הלידות השתנו במאה השנים האחרונות

מאז 1990 אחוז הנשים שנפטרות במהלך וכתוצאה מהלידה קטן בחצי, עם זאת עדיין 800 נשים מתות מדי יום מסיבוכים שקשורים ללידה. זה הזמן לראות איך התקדמנו לאורך השנים, וכמה עוד יש לנו להתקדם.

בשנות ה-20 רופא בשם ג'וזף בוליבר דה-לי החליט שהדרך הכי טובה להתמודד עם בעיות בלידה היא פשוט למנוע אותן על ידי כמה שיותר התערבות רפואית. השיטה שלו, שהחלה להתפשט באותן שנים בכל רחבי העולם, כללה בתור התחלה סימום של האם עם סם הרדמה. אחרי שצוואר הרחם שלה התרחב, והתחיל השלב השני של הלידה, האם קיבלה סם מסוג אתר, שהיה בשימוש כסם הרדמה. לאחר מכן הרופא ביצע חתך חיץ נרחב במיוחד והוציא את התינוק במלקחיים. בהמשך הוצאה גם השליה והאם היתה מקבלת ארגוטמין, שהיה עוזר לכווץ את הרחם ולמנוע דימומים. לבסוף היו תופרים את האם עד למה שדה-לי כינה "מצב בתולים". שלא במפתיע, על פי מחקר של

American Journal of Clinical Nutrition, הרבה מקרי מוות באו בעקבות פרוטוקול הלידה הזה.

עד שנות ה-30 של המאה הקודמת, מחצית מהלידות התרחשו בבתי חולים, ושיעורי התמותה התחילו לצנוח. החל משנות ה-70, 99 אחוזים מהלידות נערות בבתי החולים.

בשנות ה-50 התחילו להשתמש ב"תותחים הכבדים" בכל הנוגע לסימום היולדת ובין השאר נתנו ליולדות פתידין, תורזין (שהיתה בשימוש נרחב במוסדות לחולי נפש, וגרמה למטופלים להיראות כזומבים), אמפטמין וגז צחוק. באותן שנים גם הוצג saddle block– אילחוש באזור עמוד השדרה, שמקשה על היכולת ללחוץ את התינוק החוצה.

בשנות ה-60 לידה בשיטת למאז' ולידה טבעית הופכות להיות לתנועה ממשית, ובמקביל השימוש באפידורל הולך ונהיה נפוץ, וכך גם המראה של גברים בחדרי הלידה.

היום שוב יותר ויותר נשים מבקשות ללדת בבית, למרות שמרבית הלידות עדיין מתבצעות בבתי החולים. עם זאת, גם שם יש עליה במספר הנשים שמבקשות ללדת באופן טבעי וללא משכחי כאבים, או לפחות כאלו השואפות להיות לאורך התהליך כמה שיותר נוכחות ובשליטה – על הלידה ועל גופן.