בלי ששמתן לב: ההליך אחרי הלידה שאתן חייבות להתנגד לו

אחד מהסיוטים הגדולים של נשים לפני לידה (ולמען האמת גם לאחר הלידה) זה האפיזוטומיה, או בעברית – חיתוך חיץ הנקבים שנעשה בפרינאום, על מנת למנוע קרע לא מבוקר בשלב הסופי של הלידה, או על מנת להקדם את הלידה. בגלל ההתאוששות הקשה ממנו, הגישה העולמית היום היא לשאוף להימנע מכך. למרות זאת בארץ עדיין 25 אחוזים מהלידות מסתיימות עם חתך, זאת לעומת 1% בלבד מהלידות בשבדיה, למשל.

אבל מסתבר שהחתך הוא לא הדבר הכי נורא שיכול לקרות, אלא דווקא התפירה שלו אחרי זה, בייחוד כשמעל לראש נזרק המונח daddy stitch ("תפר האבא" בתרגום חופשי). כבר כמה עשורים שהמונח הזה מוכר בחדרי הלידות, כתיאור לסנטימטרים נוספים שנתפרים על מנת "להדק" את הווגינה שהתרחבה. המטרה, אם עוד לא היה ברור מהשם, היא לאפשר לגברים שבינינו – אתן יודעות, לא אלו שסחבו הריון או שילדו או שהניקו – ליהנות יותר בזמן יחסי המין.

בעוד שיש כאלו שחשבו שמדובר רק באגדה אורבנית, מסתבר שהפעולה הזו אכן קרתה ואפילו עדיין קורת. daddy stitch התחיל לצבור תאוצה בשנות ה-50, כשרופאים האמינו שעל ידי תפרים הם יכולים לא רק לתקן את הקרע, אלא גם לנצל את המצב לטובה – בעיניהם, כמובן. במקרים מסוימים, נשים דיווחו שהן עברו את ההליך אפילו ללא ידיעתן.

 

מאז סוף שנות ה-70 חלה ירידה משמעותית בחתך יזום במהלך הלידה, ולכן גם בתפירות באופן כללי, אבל מסתבר שהמונח עדיין נאמר כבדיחה אכזרית על חשבון היולדת הטריה, ולפעמים אפילו כהצעה לאישה שנמצאת בחוסר אונים ובבלבול שלאחר לידה. בין אם זו הצעה ובין אם זו בדיחה, התוצאה היא כמובן אחת: הקטנה של האישה למצב שבו היא טובה עבור שתי פעולות – יחסי מין והבאת ילדים לעולם. ברגע שהיא סיימה עם אחת, היא יכולה לפנות אל השנייה וחוזר חלילה. או במילים אחרות: גם היום עדיין יש כאלו הבטוחים שאישה נועדה רק על מנת לספק את היצר המיני של בעלה.

כצפוי, נשים שעברו את ההליך מספרות שהוא בעיקר החמיר את המצב. כך, למשל, גולשת בעלת הכינוי LittleBrownWren כתבה: "הרופא המזוין שלי תפר אותי ככה שהווגינה שלי תהיה יותר הדוקה ממה שהיא היתה, ומה אני אגיד לך – אף אחד במערכת היחסים שלנו לא נהנה מזה. עכשיו רק שמיעה של הביטוי 'תפר האבא' גורם לי לרצות להרביץ למישהו".

עדות נוספת היא של scarletdawn, שסיפרה: "גם  הרופא שלי נתן לי גרסת 'חגורת הצניעות' של חתך החיץ. אני לא יודעת אם זה נעשה בטעות או אם זה מה שהוא למד (הוא מיילד תינוקות עוד לפני שאני נולדתי), אבל היו לי 6 תפרים נוספים! לא יכולתי לעמוד זקוף בלי כאב, ולא משנה כמה לאט נעתי, לא יכולתי לזוז. אחרי שהמצב לא השתפר במשך ארבעה שבועות, סוף סוף אזרתי אומץ לתפוס מראה ולבדוק מה קורה שם למטה. יכולתי לראות בבירור את התפרים הנוספים. למחרת הלכתי לרופא שלי ואמרתי לו לחתוך את התפרים האלו. כשהוא חתך זה היה כאב נוראי, אבל אחרי זה הרגשתי מדהים".

לפני כשנה התחוללה מיני-סערה בנושא, לאחר שכריסי טיגן סיפרה – פחות או יותר – שגם היא עברה את ההליך. בראיון מדצמבר 2016 ל"קוסמופוליטן" היא דיברה על הפחד שהיה לה לפני הלידה מהחתך, ועל כך שבעצם זה לא היה כזה נורא: "את לא חושבת על הקרע. כשאת מחזיקה את התינוק שלך, את לא מבינה שהם תופרים אותך. יש אפילו את הדבר הזה שנקרא daddy stitch – הם עושים עוד תפר אחד בשביל אבא". עוד סיפרה בראיון על החזרה המהירה שהיתה לה ולבעלה, ג'ון לג'נד, לשגרת יחסי המין, רק שישה שבועות לאחר הלידה.

כריסטי טיגן וג'ון לג'נד. לא מושלם כמו שזה נראה. תמונה: Shutterstock

אלא מה – כמה חודשים לאחר מכן, בחודש מרץ, העלתה טיגן במגזין גלאמור טור אישי, בו שיתפה בהדיכאון ממנו סבלה לאחר הלידה. אז כבר היא סיפרה סיפור אחר לגמרי – על כאבי הגוף שהיו לה, על החוסר רצון לתקשר וכמובן על ההשפעה שהיה לכל זה על מערכת היחסים. כך שבסופו של דבר, את אותו משפט קליל ומבדח שהיא אמרה על החתך אי אפשר לקחת ברצינות, ובמקומו כדאי לפנות את הבמה דווקא לסיפור האמיתי: על אישה שלכאורה יש לה הכל, אבל בכל זאת – כמו רבות מאתנו – סבלה מדיכאון והתקשתה להתמודד עם האימהות החדשה. בסיפור הזה, לתפר שנועד לענג את הבעל אין ממש מקום.

היום כבר צריך להיות ברור שהמונח "תפר האבא" צריך להיזרק לפח האשפה, יחד עם שאר בדיחות ופעולות סקסיסטיות מיושנות. לרעיון להתעלל בנשים ולעשות שמות בגופן רק לשם טובת בן הזוג אין מקום יותר בעולם – לא כאגדה אורבנית, לא כבדיחה חולנית ובטח שלא כהליך כירורגי לגיטימי. במקום צריך לפתוח את השיח דווקא למקום הנגדי, ולהתחיל לחשוב איך לשמור על כבודה וזכויותיה של היולדת, דווקא כשהיא נמצאת בעמדה כל כך חלשה וחסרת אונים.

דיכאון לאחר לידהלידה