דיכאון אחרי לידה: "לא קמתי אליו בלילה כשהוא בכה, פשוט הרגשתי שלא אכפת לי"

בשנים האחרונות המודעות לדיכאון אחרי לידה הולכת ומתחזקת. העובדה שזו בעיה ממשית שפוגעת בפלח ניכר מהאימהות הטריות ובתינוקות בהם הן מטפלות והחשיבות של הטיפול בבעיה הזו עולים בצורה כזו או אחרת לסדר היום אחת לכמה חודשים. אבל זה לא מספיק. יותר מדי אימהות לא יודעות לזהות את המצב בעצמן, וכך גם הסביבה שלהן, והסכנה היא ממשית ורבה. אם יש לכם ספק, קראו את הסיפור של האמא הזו.

ג'ודי דאוז, בת 29 מבריסטול, סיפרה על המאבק שלה בדיכאון לאחר הלידה של בנה טיילן, כיום בן 8, למגזין המקומי הבריסטול-פוסט, בשאיפה להעלות את המודעות לסכנות בדיכאון אחרי לידה ולחוסר הטיפול בו. היא סוחבת עימה אשמה רבה בנוגע למקרה שלה, שגרם לה להשאיר את התינוק שלה במצבים מסוכנים מאין כמוהם ופגע משמעותית בהתפתחות שלו.

דאוז היתה בת 21 כשהביאה לעולם את טיילן. הדיכאון היה כה חמור אצלה, שבשלב מסוים היא היתה בטוחה שבית החולים התבלבל בתינוק. "מהרגע בו נולד, לא הרגשתי כלפיו אהבה", היא מודה היום. "הייתי משוכנעת שהם הביאו לי את התינוק הלא נכון. לא היה לי שום חיבור איתו".

ובעוד שרוב המקרים שאנו שומעים עליהם של דיכאון אחרי לידה מדברים על כמה חודשים, אולי שנה של התמודדות, אצל דאוז נדרש הרבה יותר זמן להחלים מהמצב. למעשה, השיא הגיע כשטיילן היה בן שנה וחצי, ואימו השאירה אותו לבד בדירה כדי ללכת ולקנות לעצמה חטיף שוקולד מארס.

"אף אחד בדעתו השפויה לא היה משאיר תינוק לבד בדירה כדי ללכת לקנות חטיף שוקולד", היא אומרת. "העובדה שעשיתי זאת בכלל מבלי לחשוב על זה הראתה עד כמה נשלטתי על ידי המחלה הזו".

"אף אחד בדעתו השפויה לא היה משאיר תינוק לבד בדירה בשביל חטיף שוקולד". אילוסטרציה: shutterstock

 

נדרשו 3 שנים עד שהבינו שמשהו בהתנהגות של האמא הזו אינו תקין. "פגשתי את בן זוגי בן כשטיילן היה בן שנה", היא מספרת. "בן הבין שהאופן שבו אני מתנהגת עם הבן שלי לא היה נכון. זה היה בן שקם בלילה אל טיילן כשהוא בכה. אני פשוט הרגשתי שלא אכפת לי".

מרגע שהבינה שהמצב אינו תקין, ג'ודי ניגשה לטיפול רפואי, הצטרפה אל קבוצת אימהות טיפולית והקפידה לגשת לבדיקות שוטפות. רק אז היא הבינה עד כמה הדיכאון שלה פגע במערכת היחסים שלה עם בנה, ועד כמה הוא פגע גם בילד עצמו.

"חוסר תשומת הלב שלי, וחוסר היכולת ליצור את החיבור המיוחד הזה עם טיילן, היה בעל השפעה אדירה עליו", היא אומרת. "הוא לא דיבר עד שהיה בן 4, וכשהלך לגן בפעם הראשונה הוא לא יכול היה להניח עט על נייר".

"טיילן היה בפיגור של שנתיים מאיפה שהיה אמור להיות בגלל הדיכאון אחרי הלידה שלי. אני חיה עם האשמה הזו בכל יום. כאמא, אני מרגישה שאיכזבתי אותו".

כשהגיע לגן, הילד היה בפיגור של שנתיים מבני גילו. צילום: shutterstock

 

כיום טיילן בן 8 והמצב בינו לבין אימו השתפר. ג'ודי עבדה על הקשר ביניהם והמשיכה לבנות אותו, ומעידה שכיום יש להם מערכת יחסים טובה. "אני מעריצה אותו ואוהבת אותו כפי שאמא אמורה לאהוב. היחסים שלנו טובים יותר מאי פעם".

ב-2015 ג'ודי נכנסה שוב להיריון. היא מספרת שבששת החודשים הראשונים הכל היה נורמטיבי והתנהל כמצופה, היא היתה מאושרת, היא התרגשה ואהבה את הבטן שלה. עד שבוקר אחד הכל השתנה. "התעוררתי יום אחד והרגשתי שאיבדתי שליטה על הראש שלי. פתאום הפכתי לאובססיבית לרעיון שהגוף שלי משתנה ושיש בתוכו חייזר. הרגשתי שהתינוק שלי שואב ממני חלק מתוכי שעבדתי כל כך קשה כדי להשיג מחדש".

היום היא יודעת להגיד שהמצב ממנו סבלה הפעם היה פסיכוזה. "זה השתלט עליי, כל מה שיכולתי לחשוב עליו זה להוציא את התינוק מתוכי, הייתי נואשת. הייתי גורפת אפר מאחורי הבית לקדמתו בתקווה שתקרה לי תאונה, שאצטרך לגשת לבית החולים והתינוק יהיה חייב לצאת. אפילו נעמדתי בראש המדרגות וניסיתי להשליך את עצמי מהן".

הפעם, דאוז הבינה מהר מאוד שמשהו לא כשורה ושהמצב שלה חמור. היא ניגשה לסיוע נפשי כשהיתה בחודש שמיני, ובמהירות נשלחה לייעוץ. ברגע בו אמרה ליועצת שהיא חייבת שהתינוק ייצא ואם לא תסייע לה היא תהרוג את עצמה ואת התינוק, היא נשלחה לניתוח קיסרי. פארן, בנה השני, נולד במאי 2016 במשקל זעום של קצת יותר מ-2 קילו.

"ברגע בו פארן יצא, הרגשתי שמסך שחור ענק הוסר מעל הראש שלי. כל מה שרציתי לעשות זה לגעת בו ולהחזיק אותו. הם הגישו לי אותו ישר ומיד ידעתי שאני אוהבת אותו כל כך".

היום הם משפחה נורמטיבית. דאוז עם שני בניה

 

ג'ודי חיה עם בן ועם שני ילדיה פארן וטיילן באושר, ומעידה שהחיים שלהם נורמליים היום. "אנחנו עושים דברים רגילים של משפחות, כמו ללכת לפארק. החיים שלי הם בבית עם שני הילדים ובן, ואני רוצה להפיק את המיטב מהם".

דאוז, מדריכת כושר במקצועה, עובדת עבור עמותת Bluebell Care שתומכת באימהות עם דיכאון אחרי לידה. היא נחושה בדעתה לאסוף כספים לסיוע לאימהות הסובלות מהבעיה בכל העולם, וכעת משתתפת בתוכנית יחד עם 3 אימהות נוספות במטרה להשיג מיליון ליש"ט במימון המונים לשם המטרה. אופרה ווינפרי, ריס ווית'רספון וחברי להקת Take That הם בין התומכים שתרמו לקמפיין שלה, אשר אסף עד כה 750 אלף ליש"ט.

אך מעבר לכסף, לדאוז חשוב לעורר מודעות. "הזמן הנורא שעברתי רק דירבן אותי. אם אני יכולה לעזור לאמא אחת להבין שהיא לא לבד עם איך שהיא מרגישה, ושיש עזרה שם בחוץ, עשיתי את העבודה שלי. אני רוצה שאימהות יבינו שזה בסדר לא להיות בסדר, ושהן יכולות להחלים ולהשתפר – הן רק צריכות לספר למישהו ולהשיג את העזרה שהן צריכות".

אימהותדיכאון אחרי לידהחינוך ילדים