האטימות של מערכת הבריאות כלפי נשים שאיבדו את העובר שלהן חייבת להיפסק

דיון דחוף היום בוועדה לזכויות הילד בכנסת בסוגיית הטיפול בנשים שהעובר שלהן מת במהלך ההיריון אך נאלצות להמתין שבוע או שבועיים לפחות עד לניתוח גרידה או לידה שקטה כיון שאין מדובר בניתוח חירום. הדיון שנערך בנוכחות של עשרות משתתפים ובהן נציגי משרד הבריאות, בית חולים איכילוב, עמותות ונשים שהתמודדו עם לידה שקטה, עסק בשני נושאים – קבורת עוברים שנולדו בלידה שקטה שמקום קבורתם אינו בקבר ישראל והאטימות בטיפול בנשים שנאלצות לעבור את ההליך וממתינות שבועות עם עובר מת בבטן.

במהלך הדיון טענה נציגת משרד הבריאות כי לפי הנוהל הקיים, נשים אמורות לעבור את התהליך הכירורגי בתוך 48 שעות אולם חברת הכנסת יפעת שאשא ביטון שניהלה את הדיון אמרה בתגובה כי הדבר אינו תואם לנתונים בשטח ולפניות הרבות שהגיעו בעניין.

נעמה עמית בדיון בכנסת. 

הנושא עלה לתודעה ציבורית בעקבות פוסט שהעלתי ביום חמישי האחרון. כתבתי שם כך:

"מת לה הילד בבטן.
מת לה הילד בבטן בשבוע 24. וקבעו לה לעוד שבועיים תור כדי להוציא אותו.
רק שתבינו כמה מערכת הבריאות שלנו דפוקה וחסרת רגישות!
לעשרות נשים מידיי שנה בישראל מת התינוק/ת בבטן מסיבות שונות ובתי החולים נותנים להן להסתובב ככה שבוע/שבועיים עד ללידה או לניתוח להוצאת העובר המת בטענה ש "זה לא דחוף" או "לא מסכן חיים".
מה לא דחוף בזה? השתגעתם? הייתם מסוגלים בכלל לדמיין את עצמכם מסתובבים עם אדם מת בתוך הגוף שלכם שבוע? שבוע שלם ולשחק אותה לעולם כאילו הכל בסדר? ללכת לעבודה ולחייך לכולם כשיש לך עובר מת בבטן?  מתה לה כבר הנשמה, היא בוכה מהבוקר עד הערב שהתינוק שהיא כל כך רצתה מת לה ואז אתם עומדים מולה, מול אישה שבורת לב, מבוהלת, מפוחדת, מאוכזבת מעצמה ומהעולם ואומרים לה שהיא תוכל להוציא אותו רק עוד שבועיים."

מאות תגובות של נשים נוספו לפוסט הזה שנוגע בנקודה רגישה אצל רבות. נשים רבות נוספות ביקשו להפסיק את האטימות הזו.

התלונות היו על הקושי הנפשי להמשיך להסתובב עם העובר המת ועל הסיבוכים הבריאותיים שנבעו מהעיכוב בטיפול.

" הייתי מאושפזת 10 ימים בבית חולים הדסה עין כרם בירושלים עם תינוקת מתה בבטן. עשרה ימים שהתחננתי לסיים עם זה וללכת הביתה ואמרו לי כל פעם מחר כי יש מקרים דחופים יותר'" סיפרה אחת המגיבות.

"הגוף ממשיך להיות בהריון כולל הכל ורק את יודעת שהפלא שהיה אמור לגדול בתוכך כבר לא…הם מחכים ש"ההוא" ייספג ויחסכו הליך רפואי..הכי קשה שאפשר להסתובב ככה וכולם שואלים: נו, איך את? באיזה חודש? מה יש לך בן או בת? ואת…מתה כל יום מבפנים עוד קצת."

"לפני שלוש שנים היה לי הריון לא תקין," כותבת נילי, " אחרי שני כדורי ציטוטק (כדורים שגורמים להפלה טבעית) ואחרי שנשארה חתיכה בפנים קבעו לי תור לעוד חודשיים "להתערבות כירורגית". אחרי מלחמה הצלחתי להשיג תור לעוד חודש. בזמן הזה אחרי שאני ממשיכה לדמם כל התקופה הזאת – הגעתי למיון עם זיהום ברחם, גרידה במקום ואישפוז לשבוע! בנס לא נגרם לי נזק מתמשך".

אחרות דיברו על הצורך להרים את הקול, להתווכח ולחפש פרוטקציה רק כדי לבצע את הליך הגרידה במהירות.

בעקבות פרסום הפוסט התחייבו מספר חברות כנסת לטפל בנושא. ח"כ יעל כהן פארן פנתה במכתבים דחופים גם לשר הבריאות יעקב ליצמן וגם לח"כ תומא סלימאן, שעומדת בראש הוועדה למעמד האישה בדרישה לקיים את הדיון.

"אבקש לדעת האם קיים נוהל מסודר המנחה באופן מחייב את כל בתי החולים כיצד להגיב במקרה של תמותת עוברים? כתבה כהן פארן.  " נכון, בחלק מן הפעמים אין מדובר במצב מסכן חיים, ואולי זו הסיבה שהמערכת הרפואית אינה מזדרזת לטפל בהן, אך העובדה כי הן ממשיכות להסתובב, כשבחלק מן המקרים נראה כי פיזית הן עדיין בהיריון, עם עובר מת בתוכן, מסב להן כאב וסבל נפשי רב מאוד".

כאמור, בדיון שהתנהל היום, התנערה נציגת משרד הבריאות מהסחבת והאטימות. צריך להבין שעד שבוע 23, המערכת מתייחסת לאירוע כאל תמותת עוברים, מהשבוע ה-24 זה נחשב לידה שקטה והיולדת זכאית לחופשת לידה מלאה וליווי פסיכולוגי.

רק אתמול שוחחתי עם אחות בבית החולים הדסה עין כרם שסיפרה שאצלם בבית החולים יש קבוצת תמיכה לנשים שחוו מוות של עובר. לדבריה כבר התנהלו 90 קבוצות שכאלה בשנים האחרונות ומגיעות אליהם נשים מכל הארץ. גם בבית החולים איכילוב מטפלים נפשית בנשים שעברו הליך כזה, וכן במרכז "חווה". לצערי רק שלושה מקומות שמטפלים במה שאמור היה להיות מובן מאליו – נשים שעוברות מוות של עובר למעשה חוות טראומה. חלקן מגיבות בדיכאון שאחרי לידה, אחרות נכנסות למצבי לחץ וחרדות. ואפילו לתגובה הנפשית של פוסט טראומה. ומשרד הבריאות? מבחינתם לוקחים בחשבון רק אישה שילדה עובר חי. אפילו נוהל האשפוז הוא עקום – מי שמגיעה לעבור הליך של לידה שקטה נאלצת ברוב בתי החולים להתאשפז במחלקות של היולדות, לפני ואחרי ההליך, לשכב לצד נשים מאושרות, לשמוע תינוקות בוכים סביבה, בשעה שהן נמצאות באבל על התינוק/ת שלא זכתה ללדת.

בסיום הדיון ביקשה חברת הכנסת שאשא ביטון ממשרד הבריאות את הנתונים המלאים ולהגביר את אכיפת הנוהל שלדבריהם קיים או לכתוב נוהל חדש. חברת קדישא התבקשה לציין את מקום הקבורה של העוברים.

ואני מודיעה שלא אפסיק לפעול בנושא. אם אתן רוצות ליצור קשר אפשר למצוא איתי בעמוד הפייסבוק שלי. במשרד הבריאות טענו שהם לא מכירים סיפורים כאלה? כתבו להם במייל את שם בית החולים בו טופלתן, ספרו את סיפורכן וכתבו גם אותי במייל naamit330@gmail.com

גרידהלידה שקטה