"רק רציתי שמישהו בבית החולים יסתכל עליי ויגיד לי שהכל בסדר"

הלידה הראשונה שלי הייתה טראומטית. הייתי בשבוע מתקדם מאוד, הוא סירב לצאת ואני פחדתי מהרגע שהוא ייצא. בגלל העיכוב הייתי צריכה להגיע לבית החולים למעקב בערך כל יומיים. בפעם השלישית שהגעתי, הרופא קבע שהשליה שלי מזדקנת ושהגיע הזמן לעשות זירוז. הוא אומנם אמר לי ולבעלי שנתייעץ ונחליט אם אנחנו בוחרים בזירוז, אבל הוא לא באמת השאיר לנו יותר מידי ברירה כשרמז שאנחנו מסכנים את העובר עם כל רגע שעובר והוא עדיין בתוכי.

קיבלתי עליי את "עול" הפיטוצין, אבל הלידה בכל זאת התעכבה. אני חושבת שהייתי בבית החולים בסך הכל שלושה ימים. היו לי כאבי תופת, צירים כל מספר דקות ופתיחה שממאנת להגיע. מכיוון שכל התהליך לקח המון זמן, המיילדות סביבי התחלפו, המשמרות שלהן הסתיימו ואני נשארתי באותו מצב, כורעת ללדת אבל חצי אפויה. את המיילדת שליוותה אותי כשהגיע הרגע והתינוק שלי עמד לצאת לאוויר העולם, לא אשכח. הייתי תשושה, פחדתי פחד מוות, והיא בעיקר כעסה וצעקה עליי שאני לא לוחצת נכון ולא יודעת ללדת. בשלב מסוים הרגשתי שאני נכנעת, שאני כישלון ושהעובר שלי לא מצליח לצאת בגללי. הצוות הרפואי לחץ עליי לעשות ניתוח קיסרי, אבל למזלי בעלי שהיה לצידי חיזק אותי והלידה עברה בסופו של דבר בשלום. התברכתי בתינוק מושלם, ילד ששינה את חיי, אבל החוויה הזאת הכניסה אותי לסחרור שכאמא טרייה היה לי קשה להתגבר עליו.

תמונה: Shutterstock

לצערי מקרים כאלו הם לא יוצאים מין הכלל, בשנים האחרונות יותר ויותר נשים מספרות על פגיעה או הפרת זכויות שחוו ברגע הלידה או בזמן ההיריון על ידי הצוות הרפואי שלעיתים נותר אדיש לצרכיה של היולדת. הנושא החשוב שהיה לטאבו בעבר, עולה לסדר היום ומעמת רופאים ומיילדות עם נשים שרוצות לשים קץ לקשר השתיקה. בדיוק מהסיבה הזאת החליטה עמותת 'נשים קוראות ללדת' לפתוח מחדש את 'קו ליולדת', קו תמיכה הנותן מענה לנשים שחוו פגיעה או הפרת זכויות בלידה, מתוך הבנה כי קיימת תופעה של אלימות כלפי נשים בהקשר גינקולוגי ומיילדותי.

הקו נפתח בינואר האחרון ומופעל על ידי מתנדבות שהוכשרו לנושא. יעל לוי, מרכזת הקו מספרת: "כחלק מהמקצוע שלי, אני מלווה נשים רבות בתהליך הלידה ונחשפתי לרופאים ולמיילדות נפלאים ורגישים שנותנים לכל אישה את הכבוד הראוי לה ולכל לידה את הזמן והמקום שלה. לצערי, לצידם יש גם מיילדות ורופאים שמתייחסים ליולדות בזלזול, צועקים ואפילו מתעלמים מרצון היולדת". לוי, דולה במקצועה, מלווה במסגרת עבודתה נשים שחוו טראומה ומתקשות להחלים ממנה: "בין אם בגלל טראומה מלידה קודמת, ובין אם זו לידה ראשונה, לכל אישה בלידה מגיע לקבל יחס מכבד, שיכבדו את זכויותיה במסגרת חוק זכויות החולה ויראו שמאחורי הרחם הזה עומדת אישה שנמצאת באחד הרגעים המשמעותיים בחייה. היחס וההתנהגות הפוגענית לעיתים של הגניקולוגים, אם זה בזמן הבדיקות ואם זה בזמן הלידה הפעילה, מותירה צלקת נוראית בדבר שאמור להיות כל כך משמח ומופלא ועליה קשה להתגבר".

התייחסו אליי כמו מספר

קירה פרצ'יק, אם לתינוקת בת חצי שנה, מתארת בכאב את סיפור הלידה שלה: "עברתי היריון לא פשוט וגם ככה הייתי לחוצה. כששכבתי בחדר הלידה המיילדת שנכנסה התייחסה אליי כאילו אני חלק מפס ייצור. כנראה שהיו הרבה נשים במחלקה באותו יום. הייתי צריכה אותה אבל היא נעלמה וכשנכנסה לחדר שלי היא בדקה אותי בלי רגישות וכעסה כי הלידה לא התקדמה". למרות שעברו מספר חודשים מרגע הלידה, קירה עדיין מתקשה לדבר על אותם רגעים: "בכל שלב בלידה המיילדת התנהגה אליי בצורה ביריונית. היא ביטלה את כל מה שהיה חשוב לי ופעלה רק בדרך שלה. התקפלתי מרוב כאבים בגלל הצירים והיא כעסה שאני לא עומדת מספיק ישר כי לא הצליחה לחבר אליי את המוניטור. היא הייתה כל כך אטומה ועשתה דברים כמו רובוט, כאילו לא הבינה שאישה עם צירים מתקשה לעמוד ישר". לדבריה של קירה, בשל כמות היולדות במחלקה, היא ובעלה נשכחו: "היו אמורים לעשות לי קטטר אבל אף אחד לא הגיע. שכבתי יותר משעה בתוך השתן של עצמי, הרגשתי כמו חיה. בעלי הסתובב במחלקה והפציר בצוות שיגיע אבל לא היה עם מי לדבר. אני משחזרת את הדברים וזה כואב לי פיזית, רק רציתי שמישהו בבית החולים יסתכל עליי ויגיד לי שהכל בסדר אבל במקום זה התייחסו אליי כמו מספר".

צילום: Shutterstock

סוני, אם לשלושה, שיתפה בסיפור לידת בנה הבכור: "בלידה הראשונה לא ידעתי לקראת מה אני הולכת ואכן 'נשלטתי' על יד הצוות הרפואי. הם קיבלו בשבילי החלטות ואני, שהגעתי בלי ניסיון, פשוט נאחזתי בקרנות המזבח והובלתי. במהלך הלידה הם החליטו לגזור אותי בלי להגיד לי, ובלי להתייעץ. יכול להיות שזה היה הכרחי אבל אף אחד מהצוות הרפואי לא אמר לי כלום ולא הסביר מה קורה. כאב לי וסבלתי מאוד, הרגשתי שאני שקופה ושהרופאים לא רואים אותי בכלל".

"ההחלמה הייתה קשה עבורי, גם פיזית וגם נפשית", סיפרה סוני, "הדברים התחילו לחלחל אצלי רק אחרי חודש. שיחזרתי כל הזמן את מה שקרה ולא הבנתי איך בן אדם חזק כמוני הושפע בצורה כזאת, אמרתי לעצמי שדברים כאלו קורים לנשים חלשות שמפחדות מהצל של עצמן לא לבן אדם כמוני, אבל ככל שעבר הזמן הבנתי שהאשמה היא לא בנו היולדות, אלא במערכת שמנצלת את חוסר האונים של נשים שמגיעות ללדת בפעם הראשונה. אנחנו תעשייה של ילדים, מדינה של 'פרו ורבו ומלאו את הארץ' אבל בתוך הפרו ורבו הזה יש הרבה ליקויים"

מאז שהתחיל הקו לפעול קיבלו המתנדבות מאות פניות מנשים ברחבי הארץ ונדמה שאכן השינוי המיוחל בדרך, "אנו מאמינות שהבחירה בלידה היא של נשים, בחירה על הגוף שלהן, ועל הדרך בה הן בוחרות ללדת", אמרה לוי והוסיפה: "חשוב לנו להגיד שאנחנו בעד הנשים. ברור שיש מקרים בהם הרפואה באמת מצילה חיים – של אמא ושל תינוק, וברור שמטרת העל של אמא ותינוק בריאים היא חשובה והכרחית. אנחנו אומרות שהבריאות של אמא ותינוק היא לא רק בגוף, אלא גם בנפש. אנשי צוות רבים מתקשים להאמין שהתופעה הזו אכן קיימת ונרחבת אך לפי מחקרים ההערכה היא שבכל שנה כ-50 אלף נשים חוות פוסט טראומה בעקבות הלידה. המטרה של העמותה שלנו היא להגיע לכל אותן נשים ולפעול למען שינוי משמעותי".

לעמוד פייסבוק של הקו.

דולההריוןלידהפוסט טראומה