חשבון אינסטגרם חדש שובר את קשר השתיקה שקיים לגבי הפלות טבעיות

אובדן של תינוק שעדיין לא נולד הוא אחד הדברים שהכי מפחידים נשים. אימהות צעירות חוששות אפילו להעלות על דל שפתותיהן את המילה הפלה, ואחרות שחוו אובדן שכזה, מרגישות לפעמים צורך לשמור את החוויה המטלטלת שעברו לעצמן, בין אם זה בגלל שהן מרגישות אשמה מסוימת, כאילו יכלו באיזשהו אופן להציל את העובר, או בין אם זה בגלל שהן מרגישות שהן צריכות להצניע את הכאב כי אין להן באמת דרך ומקום להתאבל על תינוק שעדיין לא נולד.

בישראל קשר השתיקה הוא אפילו גדול יותר. במדינה שמקדשת אימהות וילודה, גם אם חווית אובדן כזה אין לך ממש זמן להתאבל ואת מיד צריכה להתקדם ולהתחיל לחשוב על התינוק הבא. נשים שחוו הפלה נדרשות להתאושש מהר ולעשות שינוי מנטלי בלתי נתפס וכאילו לשכוח שעד לא מזמן היה להן תינוק חי ובועט בבטן שהן כבר הספיקו לפנטז עליו ולהתאהב בו, ומכיוון שאין להן אפילו לגיטימציה להתאבל, ההתמודדות קשה אף יותר.

ד"ר ג'סיקה צוקר, פסיכולוגית מלוס אנג'לס שמתמחה בבריאות הנפש של נשים בגיל פריון ולידה, החליטה לשבור את קשר השתיקה בעקבות אובדן הריון שחוותה בעצמה. צוקר הייתה בהריון שני, והפילה את התינוק שלה כשהייתה בשבוע 16 להריון. אחרי האובדן שחוותה היא הרגישה שהחברה סביבה לא באמת מאפשרת לה להתאבל ולדבר על האובדן והחליטה שהיא חייבת לפעול למען אימהות אחרות. היא יצרה את ההאשטאג #IHadAMiscarriage, שכל מטרתו הייתה לעודד נשים לשבור את קשר השתיקה סביב הפלות, וליצור שיח סביב הנושא הכאוב. "כשאדם נפטר, אנחנו יודעים כיצד לנהוג", אמרה צוקר בעקבות היוזמה שהתחילה, "יש טקסים מסוימים שהחברה הפנימה, בין אם זה ללכת לנחם, להגיע להלוויות, או להעניק תמיכה, אבל כשזה מגיע לאובדן של 'משפחה דמיונית', או רעיון של משפחה, אין שום דבר מוחשי שאנחנו יכולות לפנות אליו ושום טקס שיעזור לתהליך האבל לחלחל ולשקוע". עד מהרה עשרות נשים החלו להעלות תמונות שלהן בהריון או אחרי ההפלה שעברו יחד עם ההאשטאג של צוקר, וסיפרו על הקשיים שחוו. האפשרות שלהן לדבר סוף סוף על הטראומה שעברו הפכה את השיתוף למרפא עבורן.

"היום לפני שנה, מתבוננת בעצמי ומעריצה את הגוף המשתנה שלי, את הילד שגדל בתוכי. מה לא הייתי נותנת כדי לחוש שוב בתנועות של ג'וד בתוכי. מה לא הייתי נותנת כדי שיהיה כאן איתי בזרועותיי. אין שום דבר יפה יותר מאמא והאהבה שלה לילד שלה".

 

"'את נראית מדהים יחסית למישהי שיש לה שני ילדים', זרק לי אדם אקראי שישב בבר במרחק של כמה כיסאות ממני. 'זה דבר מעניין להגיד', אמרתי לו. ולא התכוונתי למעניין בצורה חיובית. 'למעשה, היו לי שלושה תינוקות, שניים מהם חיים אחד מת'. לא יכולתי להתאפק. למה שלא נחלוק את האמת אם אנחנו מסוגלות לכך כדי להעמיד דברים על דיוקם?! מעבר לעובדה שלהעיר על הגוף שלי זה סיפור בפני עצמו".

 

"בגיל 27 הפכתי להיות אמא ומה שהיה אמור להיות השנה הכי יפה בחיי הפכה להיות השנה הכי קשה ובלתי נתפסת שהייתה לי. אם לא הייתם איתי בקשר מאז שבתי נפטרה, אנחנו וודאי נאלץ להיפגש שוב. עוצבתי מחדש בעקבות שתי החוויות שעברתי – ההיווצרות והאובדן של הילד שלי. העובדה שהפכתי לאמא והייתי הרה עם בתי הייתה הדבר שהכי הסב לי גאווה בחיי והייתה גם הרגע בו הלב שלי נשבר ונחצה לשניים. הלוואי שגיל 28 יהיה שונה עבורי. הלוואי שאוכל להתחיל מחדש".

 

"מרגישה כל כך חזקה אבל עם זאת כל כך פגיעה. אחרי ההיריון הקשה של פורסטר, שלווה בלידה הטראומטית שלה ו-3 הפלות שחוויתי קודם. הייתי מלאה באשמה וחשבתי שאולי הגוף שלי לא תפקד כמו שהיה 'צריך'. אבל הנה אנחנו. סוף סוף מחלימות מוצאות את החיבור המושלם שלנו יחד".

אימהותבריאות נשיםהפלההריון