שירי גולן: "לידה היא מופע חייך, תלדי רק כפי שאת רוצה"

לאחר שנכנסתי להריון התכוננתי וחלמתי על לידה טבעית. ראיתי אותה בעיני רוחי בחדר לידה טבעי, בליווי דולה, כשיוני בן זוגי, צמוד צמוד. אבל במציאות מה שקרה, זה שיוני כמעט פספס את הלידה כי הוא היה עסוק בחיפוש חנייה בחניון בית החולים העמוס, והלידה עצמה הייתה מהירה מאוד. זה אולי נשמע לכן כמו דבר נהדר, לידה מהירה. מי לא רוצה לידה מהירה? אבל עבורי זו הייתה חוויה קשה.

שירי גולן. צילום: ענת תלם

כל הלידה התנהלה בלחץ והייתה מלאת חשש, שהיה בדיעבד, מוגזם לחלוטין. היו לי צירים חזקים וכאבי תופת. מצאתי את עצמי מבקשת אפידורל מרוב כאבים ופאניקה. לא הספקתי לקבל את האפידורל, בוטל החדר הטבעי ויילדו אותי בחדר לידה רגיל. דאגתי לעוברית שלי בלי הפסקה. כל הזמן הזה הרגשתי לחץ נפשי כבד מאוד עד כדי חרדה, ובשלב הלחיצות, שהוא קריטי, התבקשתי ללחוץ את התינוקת שלי החוצה ומהר – ללא הקשבה למנגנון הטבעי של הגוף. אני זוכרת שלחצתי ולחצתי במשך כחצי שעה, התנתקתי מהצורך הפנימי שלי שאומר לי מתי ללחוץ, וקרעתי את עצמי עד שהיא יצאה.

התוצאות היו משמחות ומעציבות בו זמנית. תוך חצי שעה נולדה לנו ילדה בריאה ושלמה, אבל אמא שלה סיימה את התהליך עם שלושה קרעים פנימיים, דימום רב ומבהיל, תחושת חוסר ביטחון ביכולת לשאת כאב, תסכול, חוסר אמונה עצמית, פחד מהלידה הבאה וניתוק מהיכולת להקשיב לגוף, שגרמה לי להרגיש פשוט רע. יחד עם זאת חששתי שגם נומה, התינוקת האהובה, הושפעה לרעה מאופן הלידה ההיסטרי והקשה באופן בלתי מודע. מי יודעת.

אז נכון, זה יכול היה להיות הרבה יותר גרוע. לצערי יש נשים שחוות לידות ממושכות וכאובות יותר משלי, אני יודעת. אני משערת שאם הלידה שלי הייתה ארוכה יותר, היא הייתה טראומטית הרבה יותר. אבל גם מה שעברתי הותיר בי את חותמו עמוקות. התחושה הפנימית הייתה כה קשה, ובכלל לא התכוננתי לסוג פגיעה שכזה. הייתי מפוחדת, חסרת אונים ומבוהלת עד עמקי נשמתי. וגם ההחלמה הייתה קשה, בהתאם לחוויה. תפרים, טראומה, כאבים במשך חודשים ארוכים. נאלצתי ללכת זמן רב לפיזיותרפיה לחיזוק רצפת האגן, כדי שהגוף שלי יחזור להיות קרוב למה שהיה לפני.

הלידה הראשונה שלי הייתה טראומטית ושברה את רוחי. היום אני מבינה שהיא לא הייתה חייבת להיות כזו. לכן אני כותבת.

הלידה השנייה הייתה תיקון נפלא

זה התחיל בשבוע 40 פלוס, כשהקטן סירב לצאת. אולי גם הפחד שלי השאיר אותו עוד קצת בפנים… כשהרגשתי שאני צריכה להיבדק, נסעתי למרפאה לבדיקת מוניטור. הרופא, שזיהה האטה קטנה בדופק, דאג לשלומו של התינוק והפציר בי ללכת לבית החולים ולהתחיל השראת לידה, מה שנקרא בפי כל – זירוז. נחרדתי מהמחשבה שהלידה הטבעית והנעימה שהתכוננתי אליה רבות, לאחר שהראשונה הייתה טראומטית, תתחיל בזירוז לידה לא טבעי. למרות שזה מנוגד לכל מה שלימדו אותנו, מצאתי את הכוח הפנימי לקחת אוויר ולסרב לרגע להצעת הרופא.

אבל לא הפסקתי לדאוג לרגע. רציתי לעזור לו לצאת. הרגשתי שהוא מבקש. שוחחתי עם סיגל, הדולה הנהדרת שלי, והיא הרגיעה אותי. סיגל העלתה את האפשרות לזירוז באחת מהשיטות הטבעיות, ומסתבר שיש לא מעט כאלה. אחת מהן היא לקיים יחסי-מין. נסעתי הביתה, התקשרתי ליוני ואמרתי לו שיחזור הביתה מהר כדי שנתחיל ב… זירוז. 

וכך היה. יוני חזר וזה עבד כמו קסם. לאחר כמה דקות כבר החלו לי צירים סדירים בכל 5 דקות, וכשאנחנו מרוגשים ומפוחדים יצאנו לכיוון בית החולים, לא לפני ששמנו את הקטנה אצל ההורים. 

שירי גולן הלחינה ומבצעת את שירה של יעל קלו מור "רק תקשיבי" מתוך ספרה "מאיפה את מתחילה"

שמחתי מאוד שהלידה התחילה כך – בצורה נעימה, אפילו מתוכננת, ולא בהפתעה. בבית החולים קיבלה את פנינו מיילדת מתוקה וחמה. הסברנו לה את הרצון ללדת באופן טבעי, עם הכי הרבה פרטיות וחופש בחירה. היא, לשמחתי, זרמה איתנו. לאחר מוניטור ובדיקה של המיילדת, מצאנו את עצמנו מנהלים משא ומתן עם הרופא לגבי חדר הלידה. אני רציתי להיכנס לחדר לידה טבעי, אבל הוא לא היה בטוח לגבי תקינות תוצאות המוניטור. זוהתה האטה בדופק. רגע, או שבעצם הייתה תקלה במכשיר? הרופא היסס. התעקשנו לבצע מוניטור קצר נוסף, שאחריו הגענו לארץ המובטחת. נכנסתי לחדר הלידה הטבעי.

מיד כשנכנסתי ביקשתי להחשיך את החדר. מילאנו מים בג'קוזי, גם בחוץ כבר החשיך, ומהחלון נשקף נוף של ים כינרת לאור ירח. זו הייתה סיטואציה מופלאה. אני, בשיא כאביי עם צירים מתקדמים, מביטה אל עבר הנוף המהפנט, כשיוני וסיגל משפריצים בתורות מים חמים מהברז על הגב שלי, ולוחצים על כל מיני נקודות בגב וביד להרגעת הכאבים. לאחר כשעה של צירים סוערים, שהרגישו לי כמו כמה דקות בודדות, התחלתי להרגיש את הצורך ללחוץ. המיילדת חזרה לחדר וביקשה מיוני להרים אותי אל המיטה הסמוכה. שם, התייצבתי על שש, כאשר יש לי כריות תומכות מתחת למרפקים. התחלתי לשאוג, לצרוח, לנהום. שלל קולות פשוט בקעו מתוכי ללא שליטה. זה הרגיש טוב. זה היה משחרר. די מהר המתוקי יצא אל העולם, כשהוא עדיין מכוסה בקרום שק מי השפיר. שימח אותי מאוד שהתאפשר לו לשהות עוד טיפ טיפה בתוך החמימות העוטפת הזו.

בכי ראשון. כעבור מספר דקות אני כבר על הגב והוא עליי. אי אפשר לתאר את המגע הזה של עור לעור, עם הגוף החדש, הטרי, החם, עם הריח המיוחד… וגם מלא קקי! הוא פשוט עשה קקי ראשון איך שהוא יצא החוצה, ומרח אותי בכל הטוב הזה. נתתי לו לגשש את דרכו קצת, ועם עוד קצת עזרה מסיגל, זה קרה – הוא נתפס, וינק, וינק, וינק. ארבע וחצי שעות מתחילת צירים, והוא כבר יונק. חיוך גדול התפשט בחדר.

שרה על החוויה. שירי גולן. צילום: שרון עובדיה

זו הייתה חוויה מתקנת. הפעם הצלחתי ללדת בדיוק כפי שרציתי. הקשבתי לגוף, הייתי איתו בכאבו, בסימניו, מבלי לתת לפחד להשתלט עליי ולגרום לי לסגת מהביטחון שלי בעצמי. וההחלמה? גם הפעם בהתאמה מושלמת לחוויה. בגלל שנתתי ללידה לקרות באופן טבעי, היא התפתחה מאוד יפה ובלי סיבוכים, וגם ההחלמה הייתה מאוד מאוד מהירה, ממש כמה ימים, ובלי בעיות שסוחבים אחר כך שנים. ולחשוב שהלידה שלי הייתה יכולה להסתיים אחרת לגמרי אם הייתי מתחילה זירוז לפי המלצתם של הרופאים.

לידה טבעית לא מתאימה לכל אחת

לא כולנו אותו דבר, ולא כל אישה תבחר ללדת בלידה טבעית. יש נשים שמתחברות לזה ומעדיפות כמה שפחות תרופות ומכשירים, ויש מי שיבקשו לקבל יותר תרופות נגד כאבים ולהישאר צמודות למכשירים. אין פה נכון או לא נכון, יש כאן בחירה, אבל הנקודה שלי היא שיש לנו זכות וחובה להכיר את האפשרויות העומדות בפנינו ולבחור איך אנחנו רוצות ללדת. יש לנו אחריות על הגוף שלנו, על העובר ועל אופן הלידה, במיוחד בעידן בו הרפואה מעודדת לידה עם התערבות יתר.

נשים רבות מגיעות ללידה עם חוסר ידע וחוסר הבנה, והולכות אחרי מה שמציעים להן ומה שמקובל. הייתי רוצה שכל אישה תכיר בכוח שיש לה בגוף שלה עצמה, וגם תכיר את הכוח שלה להתנגד לכל מיני הצעות של הרופאים, כי הם לא תמיד צודקים. לעיתים הם עסוקים בלפטור עצמם מאחריות, ולפעמים הם בעצמם לא מודעים לאפשרויות של פתרונות טבעיים יותר. חשוב להבין שלהתערבות רפואית בזמן לידה יש השלכות. זו לא פקודה אוטומטית, אפשר לסרב. כמובן שיש לפעמים סכנות בריאותיות בלתי צפויות, או לעיתים סיבוכים רפואיים אמתיים וחשוב לומר שבמקרים כאלה חייבות להישמע להוראות הרופאים. אבל בכל מה שנוגע לבחירה במצב תקין, אני רוצה שתדעו שיש מספר דרכים ללדת, ואין דרך אחת אולטימטיבית.

הלידה הפעם הייתה של בחירה, והקשבה. אילוסטרציה: shutterstock

לא נוכל לדעת הכל מראש, אבל כדי לצמצם את הסכנות, אנחנו חייבות לנסות להישאר כמה שיותר קשובות לעצמינו. לא לבטל את הרצונות של הגוף שלנו, כי הוא יודע לפנינו. המהירות בה מבטלים את הרצונות והאינטואיציה עתיקת השנים שלנו, בלתי נסבלת.

אני משערת שעכשיו ברור לכן מדוע החלטתי לספר לכן את סיפורי הלידות שלי. בחשיפה הזו אני מקווה לתרום להעלאת המודעות לאפשרויות שיש לנו בלידה, גם אם לא מספרים לנו עליהן, לכוח של הגוף שלנו, ולזכות שלנו ללדת כפי רצוננו, גם אם זה לא תמיד מה שהכי נוח לרופאים.

אחרי הלידה השנייה והמקסימה, חוויתי רגע עוצמתי במיוחד. זה היה כששכבתי על המיטה, התינוק יונק, המלווים שלי לצידי, והצלילים של השיר שאני רוצה שתשמעו עכשיו, בוקעים מהרמקולים. הטקסט מעורר ההשראה הוא של המשוררת יעל קלו מור, והלחן שלי. ביצירת הקליפ לשיר השתתפו עשרות נשים בהריון, כולל אני כמובן, ששרות, רוקדות ומתנועעות, כל אחת בדרכה. לא תאמינו איך אפשר לרקוד בחודש תשיעי. השיר הזה עבורי מעורר השראה ומחזק. הוא ליווה אותי בכל תקופת ההיריון וגם כאמור, אחריו. הוא הזכיר לי את הרצון להתחבר לגוף ולהקשיב לו, ולא לקולות החיצוניים, שלפעמים נשמעים חזק מדי. אני מאחלת לכל אחת להיות שם כפי שהיא רוצה להיות, בבחירה חופשית ואמיתית, עם הקשבה כנה לגוף. זהו מופע חייך, עופי על זה.

 

דולההריוןלידהלידה טבעיתמודעות עצמיתרפואה