אלון נוימן על טיפולי הפוריות: "זה כמו שמישהו יבוא ויגיד לך 'תקשיב, אתה לא גבר'"

השאלה הבנאלית "איך באים ילדים לעולם?" ריתקה אותי מאז שהייתי ילד קטן. לא היה לי מושג כמובן איך זה קורה, וזה מאוד סקרן אותי. כשגדלתי, עם השנים התחלתי לשמוע את כל הסיפורים על החסידות ועל לאה כרוב. אחר כך, בשלב יותר מאוחר, הגיעו כל מיני חצאי הסברים כמו אבא ואימא מתנשקים, אבא ואימא שוכבים ערומים.. היה ברור לי שמשהו חסר, משהו מאוד מאוד חשוב אז כשהגעתי לגיל ההתבגרות, החלטתי לבדוק את העניין הזה לעומק, אם אתם מבינים למה אני מתכוון. גם אחרי שנים של אימונים ועבודה על הטכניקה, השאלה הזו נותרה מסתורית.

 

רבים וטובים חקרו את הפלא הזה של היריון ולידה, ויש ספרות מקצועית מאד ענפה. אבל חשבתי שיהיה נחמד לשתף אתכן מהחוויה ומהפרספקטיבה של הגבר, יותר נכון של הגבר המבולבל. כי אשתי (היא לא באמת אשתי, אבל יותר קל לי לקרוא לה אשתי) ואני ניסינו להיכנס להיריון במשך קרוב לשנתיים. זה לא היה אמור להיות מסובך, אבל למרות שיישמתי את כל גוף הידע שצברתי מגיל ההתבגרות ועד אותה נקודה, שום דבר לא עזר.

 

אז התחלנו לשתף חברים קרובים שלנו בעניין הזה, והתחלנו לקבל עצות מאד מוזרות כמו "תאכלו הרבה ירוקים", "תשים ערק" ו"תיקח אבץ", כל מיני עצות סבתא למיניהן. במהלך התהליך גיליתי למשל שגבר מייצר 100 מיליון תאי זרע ביום, שזה המון (!) פלא שיש לנו זמן לעוד דברים. אומרים שגבר לא יכול לעשות שני דברים באותו זמן, נשמה בזמן שאת ראית פה "הכוכב הבא לאירוויזיון", אני הנפקתי. אני מנפיק עכשיו כשאני מדבר איתכן.

 

אלון נוימן. צילום: יובל יוסף

אז יוצא שגבר מייצר בסביבות הביליון תאי זרע במהלך חייו, ולמרות הכמות המרשימה הזאת, 40% מבעיות הפוריות משויכות לגבר. בערך בין 5% ל- 10% מהגברים עוברים בדיקת זרע, אז אמרתי לעצמי וואלה סבבה, מה כבר יכול להיות רע? נעשה בדיקת זרע, לא כואב, אין זריקה, תכלס קצת זמן איכות שלך עם עצמך. תעצרו כל גבר ברחוב תשאלו אותו "סליחה, בא לך לאונן?" הוא לא ידחה אתכם על הסף, אלא אם כן הוא ממהר לעבודה, וגם אז לא בטוח. בכלל אני חושב שצריך לעשות דוכן כזה ברחוב, 'סליחה צדיק, אוננת צדיק?'

למדתי על בשרי שזה לא כל כך סקסי כמו שזה נשמע. הגעתי למחלקה בבית חולים, קיבלה אותי אחות ושאלה אותי "הבאת זרע מהבית?", אמרתי "לא ידעתי שאפשר", אז היא נתנה לי כוס פלסטיק כזאת סטרילית עם השם שלי, הפנתה אותי לשירותים הקרובים, וציוותה עליי לחזור עם הילדים הפוטנציאליים שלי.

אני לא אלאה אתכם בפרטים, אני רק אגיד שזה היה מאתגר, כי בזמן שהייתי בשירותים שמעתי בכריזה של בית החולים "ד"ר פיימן, דחוף טיפול נמרץ, ד"ר פיימן דחוף, אנחנו מאבדים אותו", לא בדיוק מה שציפיתי וקיוויתי שיהיה.

חזרתי לאחות עם הכוסית, עם הבציר שלי, מנסה לא ליצור קשר עין, מביך ברמות, באמת, אני לא יכול לתאר לכם כמה. אישה זרה לחלוטין שיודעת בדיוק מה עשיתי לפני 5 דקות ועם מי שיחקתי. אני גם אומר 'נשמה, את יושבת שם בחוסר מעש, אז לפחות תני יד, יש לי מכבי מגן זהב'.

אלון נוימן. צילום: יובל יוסף

כשחזרנו לרופא וישבנו מולו עם תוצאות הבדיקה נמחק לו החיוך. הוא מיד אמר לי "תקשיב, זה רע מאד". ושלח אותי לעשות עוד בדיקות כדי לבדוק למה הזרע שלי נראה כאילו הוא מיוצר בסין. אני חייב להגיד שהרגע הזה היה אחד הרגעים הקשים בחיי. זה כמו שמישהו יבוא ויגיד לך "תקשיב, אתה לא גבר". ואז אחרי שאתה מתחיל לעכל מתחילות לך כל מני מחשבות נורא קשות כמו 'יכול להיות שאני לא אהיה אבא אף פעם, ולא אממש את הפוטנציאל שלי, תרתי משמע'.

אחרי השיחה העגומה עם הרופא אשתי ואני חזרנו הבייתה ונכנסנו לפוך. לא יצאנו ממנו יום שלם. זה היה נורא, הרגשתי פשוט כישלון. לא מצאו שום דבר בבדיקות, רק אמרו שיש לי זרע עצלן. מה שקצת מעליב. מה זה זרע עצלן? "תעקפו אותי, אני קושר את השרוך", גם לחשוב על כך הכסף שהוצאתי על קונדומים כל השנים.

בדרך כלל בשלב הזה מנסים לעשות השבחת זרע, לוקחים את הזרעים שנראים סבבה, מחזירים אותם ביום של הביוץ ומקווים לטוב. בדרך כלל זה לא עובד. אצלנו זה לא עבד שלוש פעמים ואז לרופא לא הייתה ברירה אלא להפנות אותנו ל- IVF, הפריה חוץ גופית, או הפרית מבחנה. זה נשמע מלחיץ בהתחלה, IVF, ואז לאט לאט אתה מגלה שזה פופולרי כמעט כמו בוטוקס.

 למי שלא יודע IVF זה תהליך שבו בעצם לוקחים זרע מהגבר, מפרים אותו מחוץ לרחם, מחוץ לגוף במעבדה, מחזירים את העובר לרחם ואז אם הוא נקלט יש היריון נורמלי לחלוטין.

התהליך הזה התחיל בעצם באנגליה ב- 1978 והיום בסביבות אחוז אחד מכל הלידות בעולם הן תוצאה של IVF.  כל  התהליך הזה הוא מאד ארוך, האישה עוברת הרדמה מלאה, שואבים לה את הביציות, תעשו גוגל. מה שבטוח, פיקניק זה לא. ובעיקר בגלל שנכנסים לנו דיירים חדשים לחיים – ההורמונים.

 

אלון נוימן. צילום: יובל יוסף

אפשר לדבר על זה רגע? הורמונים? בנות? לפני, תוך כדי המחזור, אחרי, PMS, מוכר, נכון? אז ב- IVF כל יום זה PMS, AM, PM  – PMS. אני לא ארחיב, אבל בתקופה הזאת יש רגעים שאתה נכנס למחשב לאתר של דאע"ש ואתה אומר לעצמך 'זה לא כזה נורא להילחם למען האסלאם לעומת מה שקורה לי בבית'.

אז הורמונים זה השטן, אני מקווה שיש על זה קונצנזוס. לפני שקופצים לי על הצוואר – ברור לי שהנשים עוברות את זה בצורה הכי קשה, אבל אני חייב להצביע על עובדה אחת חשובה: הורמונים זה הסם היחידים בעולם שהגבר לא לוקח, ועדיין אוכל כאפות מתופעות הלוואי שלהן.

אז אנחנו עברנו 6 מחזורים של IVF לאורך שנה בערך, בכל מחזור כזה עובר או שניים מוחדרים לרחם ואז יש תקופה של שבועיים של המתנה, אז מחכים לשמוע את הבשורות הטובות או הרעות מבית החולים, מחכים לטלפון, בדרך כלל אלו בשורות רעות. זו התקופה הכי קשה כי זה מאתגר אותך נפשית אתה מנסה פשוט לא לחשוב על זה אז אתה שומר את עצמך עסוק. זה קשה בעיקר כי אין שום דבר שאתה יכול לעשות כדי להשפיע על התהליך, ואתה בעיקר ממתין. מדובר בשבועיים של המתנה שבהם אי אפשר לעשות שום דבר. ממתינים לתוצאות, שזה בערך כמו לשלוח כרטיס לוטו – אתה מחכה ומדמיין בינתיים מה יהיה בזכייה. והתקופות האלה מאוד מורכבות ביחסים. אני זוכר איזה בוקר אחד שאשתי רצתה שאכין לה ביצת עין. אז לקחתי ביצה, שברתי לצלחת והיו בה שני חלמונים, הופה, סימן. שברתי עוד ביצה, שני חלמונים, אמרנו צירוף מקרים, עוד ביצה שבחרתי, שלושה, אמרנו – תאומים! זה מה שמחכה לנו? שש ביצים לא טועות. בכל זאת בתקופה הזאת מה שקורה זה שאתה יושב ומפנטז. התחלנו לפנטז שיהיו לנו  בת ובן, כבר חשבנו איך נקרא להם, דמיינו איך הם ייראו, זה מה שיש לעשות. ובכל פעם שהיינו מקבלים תשובה שלילית אחרי השבועיים האלה היינו פשוט גמורים, הרוסים לגמרי. זה היה כמו קרב אגרוף עם יותר מדי סיבובים, אתה חוטף איזה נוק אאוט כזה ואז אתה צריך להרים את עצמך עם עוד תקווה ועוד סבלנות ועוד ביטחון, להרים את הראש ולהמשיך הלאה.

מה שכן, יש גם דברים מאד יפים בתהליך הזה. הוא מאוד קירב אותנו אחד לשנייה, וזכינו לכל מני רגעים של חסד כאלה. מה שבעצם אני רוצה להגיד זה 'שיט האפנדס', ועם כל הקושי צריך לפעמים לא לקחת את החיים כל כך ברצינות ולהמשיך לחייך.

מה שעוד היה שווה בכל התהליך הזה, זה שבסופו זכינו בשתי מלאכיות, נגה  – היום בת 11, ומיה  -היום בת 5. היא נולדה אחרי 13 מחזורים של IVF ועוד 18 חודשים. וכשהן יגדלו ויבואו לשאול אותי "אבא, איך באים ילדים לעולם?" אני פשוט אגיד להן "תבואו לראות את ההרצאה שלי".

 

גבריותהורמוניםהכנה ללידהחדר לידהטיפולי פוריות