מסיבות גירושים: חוגגים את החזרה לרווקות

זה עולם שמקדש זוגיות. אנשים שנמצאים במערכות יחסים זוכים בבירור ליחס מועדף, החל מקבלת הלוואות בבנק, דרך הסדרת מעמד בביטוח לאומי וכלה באירועי חיים שאנחנו תופסים כראויים לחגיגה – כולם מעדיפים שנגיע בשניים. וכשמצב העניינים הוא כזה, מפתיע שהיציאה מהזוגיות, החזרה למצב ה"לא רצוי", הופכת למשהו שיש לחגוג אותו.

עוד באון לייף:

אולי בגלל שאנשים צריכים קלוז'ר, אולי בגלל שאין מספיק סיבות לחגוג ואולי כי אנחנו כבר חיים בעולם שבו מותר לחגוג את העצמי ולא רק את הזוגי, מסיבות גירושין הופכות לטרנד לוהט. למרות שגירושים הם תהליך קשה ולעתים קרובות ארוך ומייגע, למרות הפירוק והפרידה, יש בינינו מי שבוחר לציין את האורע דווקא בחגיגה של שמחה, ואולי גם של תקווה. "היה לי חשוב לחגוג את היציאה אל החופש", אומרת נעמה הולשטיין. "זה היה חלק מהעיבוד של הכל, אני חושבת, וזה ציון אירוע משמח".

"תהליך הגירושים הוא באמת קשה, במיוחד אם מדובר במשפחות ובנישואים לאורך זמן", אומר פרופ' אהרון בן-זאב, חוקר רגשות מאוניברסיטת חיפה ונשיא האגודה הפילוסופית האירופאית לחקר הרגשות. "מצד שני, אנשים חושבים שהם יצאו לחופש, והחופש הזה מציג להם הרבה מאוד יתרונות, הרבה מאוד פיתויים והרבה מאוד דברים שעשויים להיות טובים. לכן יש פה כאילו סיום של תקופה, אבל גם תקווה לתקופה חדשה שאפילו אם היא אשליה, אמורה להיות תקופה טובה יותר, לכן זו סיבה למסיבה". אז חוגגים.

יש כל מיני סגנונות: יש את מי שחוגגים בסגנון מסיבות רווקים-רווקות רק הפוך, עם חשפן או יועצת זוגיות (בקטע אירוני אבל גם קצת לא); יש מסיבות שדומות יותר למסיבת חתונה, עם ארוחת ערב וריקודים; יש מסיבות שנערכות בחצר הבית של בני-הזוג ואפילו בנוכחות הילדים; ויש מסיבות שנערכות במועדוני ריקודים. מכיוון שהתופעה עוד בחיתוליה, אין הרבה מסורות שהתקבעו ולכן כל אחד חוגג כאוות נפשו. מיכל, למשל, בחרה לציין את יום גירושיה בארוחה חגיגית עם בני משפחתה. "זה תהליך שהסתיים ולמרות שהוא לא נמשך המון זמן הוא היה מעיק ורציתי שיעבור", היא מספרת. "זה עבר בלי בעיות ברבנות וזה שימח אותי. זה היה מפגש של לציין את הסיום".

אחרות ערכו את מה שזכה לכינוי 'חגיגט'. שרון איתן מספרת שהחגיגה שלה הייתה "כמו מסיבת רווקות" אבל הפוך. בסוף השבוע הראשון שבו הילדים בילו אצל הגרוש, "עשינו ארוחת צהריים וצחוקים וצילומים. האווירה הייתה טובה". חגיגט דומה ערכה נעמה. "החגיגט המרכזי היה עם חברות, עשינו ארוחה, כל אחת הביאה מתנה קטנה – בעיקר קישוטים לשיער כי הורדתי את כיסוי הראש – איפור ודברים כאלה, הכנו ארוחה ואז עשינו השבעה חזרה לחיי הרווקות עם קטשופ", היא צוחקת.

פמיניזם או קפיטליזם?

האם זו סוגיה פמיניסטית? חתונות, הרי, הן לגמרי גורם עניין פמיניסטי, וגם הגירושים עצמם הם אירוע שטומן בחובו שאלות בנוגע ליחסי-הכוחות בין המגדרים. אבל המסיבה עצמה? האם לחגיגת פרידה יש קשר למעמד האישה? האם זו רק חגיגה של שמחת השחרור מהמוסד הפטריארכאלי שהוא מוסד הנישואים? או שטמון פה הרבה יותר? "יש משהו יותר פמיניסטי כשאישה מקבלת גט, לצערי", אומרת נעמה, "כי אפשרות הסירוב נמצאת אצל הגבר, הוא זה שנותן את הגט. במקרה שלי הגרוש היה בסדר גמור אבל היתה פה איזה חגיגה של יציאה לחיים יותר עצמאיים, שאני יכולה להסתדר לבד, אני לא תלויה במישהו, לא כלכלית ולא בשום מובן אחר". חוץ מזה, מסיבת הגירושים היא חגיגה של עוצמה וחוזק", היא אומרת. "הרגשתי חלוצה שמראה לכולם שזה בסדר להתגרש ושזה דבר טוב לעשות במידה וצריך. חברה שלי התגרשה כמה חודשים אחר-כך, וזה מאוד עזר לה. זו חגיגה פמיניסטית לפעמים גם בגלל הסיסטרהוד, אחוות הנשים. שרון רואה את החגיגט כאירוע מעצים: "נאספות 15 נשים, עוזבות בעל וילדים ובאות לעשות לי חגיגה וכיף, להרחיק ממני מחשבות על הלבד. ואחרי שהן הלכו בגלל שהייתי בתחושה מאוד טובה אז השישי שבת עבר נעים. איכשהו לא הרגשתי שאני לבד. הייתה בזה אחווה נשית מאוד גדולה".

חגיגה פמיניסטית. עוגת גירושין. צילום: pinterest.com

ואולי זו סוגיה קפיטליסטית, במובן הזה שאנחנו מייצרים סיבות נוספות להוצאה כלכלית וצריכה – במסיבת הגירושים מעורבים, בדרך-כלל, הרבה בעלי מקצוע, האורחים מביאים מתנות שהם קנו במיטב כספם ובעלי האירוע מתחדשים בבגדים לטובת העניין. כולם מוציאים כסף. מסיבות הגירושים הולמות במיוחד את הקפיטליזם, שהיא שיטה כלכלית ששמה את האינדיבידואל במרכז, כשהן חוגגות את עצמאותם של הגרושה והגרוש. בכלל, ה"חדש" הוא כנראה לא רק מוטיב חוזר במסיבות האלה, הוא המניע.

"אנחנו חיים בחברה שמכונה The throwaway society", אומר פרופ' בן-זאב. "אנחנו משתמשים במוצרים באופן חד פעמי, כלומר אם מוצר מתקלקל, אנחנו לא מתקנים אלא זורקים וקונים חדש. זה קל. גם ביחסים הרומנטיים יש גישה דומה, מכיוון שיש הרבה מאוד אלטרנטיבות ויש פחות תמריץ להשקיע במה שקיים. אז אומרים, 'אוקיי יש בעיות, נשליך את זה הצידה ונלך למצוא משהו חדש' – שקל למצוא אותו. יש גם ראיות לכך, למשל מחקר שנערך בארצות הברית מראה שהזוגות הנשואים משקיעים פחות זמן ביחסים ביניהם וגם הזמן הזה הוא פחות איכותי. כל הסיבות האלה יחד מגדילות את הסיבות להעלאת כמות הגירושים, אם כי צריך לציין: אם לפני 30 שנה הייתה עלייה מתמדת, היא נעצרה בסביבות 50 אחוז ואצלנו קצת פחות, אבל אם מוציאים מהרשימה את האוכלוסייה החרדית והערבית מקבלים מספר די דומה". נעמה מוסיפה, "היום זה יותר פשוט, להתגרש. החיסרון של זה הוא שהיום, היד יותר קלה על ההדק ואנשים מוותרים אולי מהר יותר אבל מצד שני, זה גם מאפשר להרבה אנשים שממש לא טוב להם ביחד למנוע שנים של סבל".

למנוע שנים של סבל. צילום: John C Bullas /flickr

ואולי בעצם זה השינוי שמרגש אותנו, שגורם לנו לרצות לציין אותו בטקס. "צריך להבדיל פה בין עוצמה רומנטית לבין עומק רומנטי", מסביר פרופ' בן-זאב. "כל דבר שהוא שגרתי מעורר בנו פחות התרגשות כי הרגש מתעורר עקב תפיסה של שינוי משמעותי במצבנו. זה לא שאנחנו לא יודעים להתמודד – זה ככה. זה מנגנון פסיכולוגי". מסיבות הגירושים לא נראות כל-כך משונות כשבוחנים אותן בפרספקטיבה הזו, של הפסיכולוגיה של האינדבידואל. כשאני שואלת על הסיבה לחגיגה, מיכל עונה, "זה בעיקר תשומת הלב. זה תהליך שהוא סיוטי ולקח הרבה זמן עד שזה באמת היה מאחורי, אבל חגגנו בשביל לציין את היום הזה שעבר ונגמר, כי זה יום משמעותי, שמציין סיום של קשר שנמשך 8 שנים". קלישאה גדולה היא שסוף הוא גם התחלה, אבל חבר אמר לי פעם, שקלישאות נעשו קלישאות כי הן בדרך-כלל נכונות. אז נעמה בוחרת להתמקד בהתחלה שבאה מהסוף. "זה קצת כמו להיוולד מחדש", היא אומרת. "לצאת ממשהו שלא עושה לך טוב ואת עוזבת את זה, וזה אפשרי. כשאנשים מספרים לי שהם מתגרשים התגובה שלי היא מזל טוב. זה אמנם קשה אבל זה שינוי מצב, יציאה לדרך חדשה עם הרבה תקווה".

כמו כל דבר שאנשים עושים, יש למסיבות הגירושים הרבה סיבות. פמיניזם או קפיטליזם או כל איזם שיהיה פה, בסיומו של יום החגיגטים משמחים אנשים כשהם במצבים רגשיים ואישיים מורכבים, קשים ועצובים. אז אולי אנחנו דווקא צריכים לשמוח שאנחנו חיים בעולם שהולך ומבין שמה שחשוב לאדם הוא להיות מאושר, ולא שיעמוד בקונבנציות חברתיות שמטרתן למשטר אותו. כך או כך, שיהיה במזל.