מתגרשים סדרתיים: האנשים שהתחתנו והתגרשו יותר מפעם אחת

מוטי גלאי, בן 41, איש עסקים, גרוש 3 פעמים, אב לשניים

בפעם הראשונה התחתנתי בגיל 19.5. הייתי חרדי, את אשתי הראשונה הכרתי באמצעות שידוך. כשהייתי בן 25 אשתי חוותה משבר נפשי קשה. בדיעבד אני מבין שזה משהו שהיה קיים אצלה עוד לפני שהכרנו, אבל בשלב הזה לא היה לי מה לעשות. היה לנו ילד, זוגתי הייתה באשפוז תקופה ארוכה ואני ניסיתי לשמור על הבית. עד היום אני בטוח שאם אימא שלה לא הייתה אישה מהסוג שנכנס לחיים של בני הזוג, אולי עדיין היינו יחד. יכול להיות שזו רק דעתי כי הרי הרבה פעמים אנחנו נוטים לחשוב: "הנה, חמותי לא אוהבת אותי", אבל לפני כמה זמן בני הבכור בן ה-18 אמר שהוא לא רוצה להעביר שבת אצל האימא, בגלל שהסבתא אישה מאד קשה".

לקראות הסוף, כשהודעתי לרבנים שאני חושב לעזוב, הם רמזו לי שכדאי לי ללכת לחפש נשים אחרות (כי אסור לומר במפורש), כדי לשמור על הבית בכל מחיר. עשיתי כפי שהם הציעו, עד שהכרתי מישהי שאמרה שאם אני רוצה שנהיה יחד אני חייב להתגרש. היום אני מבין שהיא פשוט קלטה שאני במשבר וניצלה זאת.

באותו זמן אשתי כבר עברה למוסד שיקומי, המצב שלה השתפר. לא רציתי לפגוע בה פגיעה נפשית נוספת, לכן נאלצתי לבשר על כך שאנחנו מתגרשים לאימא שלה. היום אנחנו גרושים כבר 15 שנה ומעולם לא אמרתי עליה מילה רעה.

בנישואים השניים נולדה לי בת, עבדתי קשה מאד כדי שהזוגיות הזאת תצליח, אבל גרושתי השנייה הייתה מאד קשורה לאימא שלה. היא נהגה להישאר אצלה ימים שלמים. גרנו קרוב אליה, אז החלטתי שכדי לשנות את המצב, אני צריך לקנות דירה רחוק יותר. קניתי דירה במרחק של 20 דקות נסיעה, אבל אשתי סירבה לעבור אליה. הבנתי שגם הפעם זה לא ילך. היו לנו גם לא מעט פרידות לקראת הסוף, במקביל עזבתי את עבודתי כשוחט חרדי והחלטתי לפתוח עסק – מועדון בתל אביב. התקרבתי לחילוניות, התחלתי לטעום מחיי הלילה. אחרי שהתגרשתי בפעם השנייה נכנסתי למשבר עמוק ולא הבנתי מה קורה לי. הייתה תקופה קשה במהלכה התמכרתי לסמים, התרחקתי מהדת, אחרי זה, בניסיון להציל את עצמי חזרתי לעולם החרדי ואפילו התארסתי למישהי, כי קיוויתי שזה יעצור אותי.

את אשתי השלישית הכרתי כשאני מאורס לאישה אחרת. היא הייתה בת 22 ואני בן 30. ביטלתי את האירוסין. עברנו יחד לטבריה, חזרתי להיות חילוני. אפילו לא הייתי מודע לזה שאני עדיין נמצא במשבר. תמיד הסתדרתי מבחינה כספית, אבל מבחינה נפשית הרגשתי מעורער כל הזמן, מכאן כל החיפושים והניסיונות שלי.

לדעתי הזוגיות השלישית התפרקה לי כי לא טיפלתי בעצמי ובמשבר שלי. במסגרת הניסיונות שלי להשלים את הפערים בחיים חילוניים, החלטנו שאנחנו מנהלים זוגיות פתוחה. אחרי זמן מה אשתי התאהבה במישהו אחר ונפרדנו. בגיל 40 מצאתי את עצמי אחרי 3 מערכות יחסים רציניות, שבור ומרוסק.

התגרשתי. חזרתי שוב לקומה השנייה בבית של ההורים שלי, כפי שעשיתי אחרי כל זוגיות. מעולם לא גרתי לבד, תמיד רק עם בת הזוג. אחרי תקופה ובעזרת חבר שניסה לעזור לי לצאת מהמצב, הבנתי שאני צריך לנסות להתנהל לבד. שכרתי לעצמי דירה (עדיין לא רחוק מההורים). הבנתי שאני זקוק למשהו שיאזן אותי. ראיתי שכל העולם סביבי לוקח "ציפרלקס" וניגשתי לרופא משפחה לבקש מרשם גם לעצמי. אני חושב שזו הייתה החלטה מאד נכונה. היום, כשאני על כדורים, אני הרבה יותר שלם עם עצמי.

כבר שנה אני נמצא עם בת זוג חדשה. הבנתי שגם אם נפגעתי כמה פעמים, עדיין אפשר להתאהב שוב. אנחנו יחד, אני אוהב אותה מאד, מפרנס אותה ולא יכול לישון בלעדיה בלילה. אבל עדיין יש לי צורך בריגושים, לפגוש נשים אחרות. כן, היא נותנת לי "פס" מדי פעם ואני משתדל להשתמש בו כמה שפחות ובכבוד, כדי לא לפגוע. אני פתוח מאד עם בת הזוג שלי. היא מבינה אותי.

אני עוד לא יודע אם נתחתן. מצד אחד זו הזוגיות הכי נכונה שהייתה לי. בהתחשב בכל החיים המטורפים שלי עד לפני כמה שנים. אני מרגיש שאני נמצא במקום טוב, כאילו עד עכשיו הייתי רדום והיא הגיעה והעירה אותי. מצד שני, לך תדע.

אליה אלון-הכהן, בת 50, מנכ"לית פלטפורמת גיוס מימון המון, גרושה פעמיים, אם לשלושה

בפעם הראשונה התחתנתי בגיל 23. הוא היה בן 31. לפני שהפכנו לזוג היינו חברים טובים. אחרי שנתיים של זוגיות תכננו להתחתן ואז גיליתי שאני בהריון. תמיד חלמתי להיות אימא אז הקדמנו את החתונה. היינו יחד עוד חמש שנים. כל הזמן הרגשתי שהמצב הזה לא נכון עבורי. מערכת היחסים לא דמתה בכלל למשהו שראיתי בבית, היו בינינו הרבה ריבים, וכן, אלה פשוט היו נישואי בוסר עבורי. החלטתי לעזוב את הבית יחד עם בני. עם הגרוש הראשון שלי אני בקשר עד היום, הוא אבא נהדר, תומך ואוהב, אבל בתור בן זוג הוא לא התאים לי.

אחרי הנישואין הראשונים היו לי רומנים עם גברים, אבל ידעתי שאני לא רוצה להתחייב. כמובן ככל שלא רציתי אותם יותר, כך הם היו מוכנים להביא לי יקום שלם על הצלחת. אחרי כמה שנים הרגשתי שהשעון הביולוגי שלי מתקתק ואם אני רוצה להביא עוד ילדים, אני צריכה לחפש זוגיות.

ואז הכרתי את זוגתי השנייה. היא הייתה צעירה ממני ב-9 שנים, הייתי בת 40 והיא הייתה בת 31. להבדיל מהזוגיות הקודמת שלי, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. שתינו ידענו שאנחנו רוצות ילדים משותפים. שנתיים אחרי, כשאני נמצאת בשלבי הכנה להריון גילו אצלי סכרת נעורים. הריון לסבי נחשב מראש להריון בסיכון גבוה כי הרי זה לא הריון ספונטני, זו הפריה ואם יש גם סכרת נעורים ברקע, אז זה הופך למשהו בלתי אפשרי ומסוכן גם לאם וגם לעוברים. אם הייתי מתעקשת לחכות, היו צריכות לעבור עוד שנתיים בהן אני מאוזנת מבחינת המחלה ובגיל 44 הסיכון כבר ממש גבוה. לכן העברנו את השרביט לבת זוגתי. צחקנו, מזל שיש לנו פעמיים רחם בבית ולא צריך לחפש פונדקאית. כך נולדו התאומים שלנו.

בפעם השנייה לא רציתי להתגרש. גם מאד אהבתי את בת הזוג וגם לא רציתי לפרק לילדים שלי את המשפחה. חוץ מזה, פחדתי מאוד כי היה ברור שאני זו שיוצאת מהבית, אני זו שיוצאת להקים בית חדש לילדיי. הבית שלי לא מוכר להם והייתה לנו תקופת הסתגלות שאת פירותיה אני קוטפת היום ביחסים המופלאים איתם.

הבנתי שבזוגיות חייבת להיות אהבה, חייבת להיות חברות, אבל יותר מכל חייב להיות הריקוד המשותף הזה. הוא מחבר בין שני בני הזוג והוא זה שמחזיק את הזוגיות. המטרה המשותפת היא חשובה. לא מזמן סיימתי זוגיות נוספת של שנתיים עם מישהי מקסימה. נכנסתי לזוגיות הזאת בלב שלם, זה ממש לא היה ריבאונד או משהו כזה, אבל יום אחד זוגתי התעוררה ושאלה אותי מה דעתי על להביא ילדים.

אני יודעת בוודאות שאת הזוגיות הבאה שלי אני רוצה רק לעצמי. האהבה הבאה שלי תהיה בשלה, אהבה עם הרבה חברות, הומור וחופש. אני לא מחפשת שוב להקים משפחה. אני רוצה זוגיות בוגרת שתתקיים כל זמן שנראה את טובתנו יחד. שה"ביחד" שלנו יהיה זוגיות כשהילדים של כל אחת מאתנו משתלבים לתוך היצירה הזוגית שלנו.

ורד פלד-ורשאי, בת 43, מנחת סדנאות למציאות זוגיות, גרושה פעמיים, אם לשלושה

לראשונה נישאתי לבחור נורבגי שהכרתי כשטיילתי בקמבודיה. הייתי בטוחה שיהיה בינינו קטע ולא יותר, אבל זה הפך לזוגיות רצינית. הוא מאד רצה שאבוא לגור אתו בנורבגיה, אבל לא יכולתי להישאר שם אם לא היינו מתחתנים אז התחתנו. אחרי שנתיים הרגשתי שאני לא יכולה לחיות שם והוא מצדו לא ראה את עצמו גר במדינה אחרת. הפרידה שלנו לא קרתה ביום אחד. הוא ראה שאני מאד מנסה. מאד התחברתי לאנשים שם, אבל החושך והקור התמידיים כמעט היו קשים מדי עבורי. זו הייתי פרידה מאהבה מאד גדולה. אגב, אנחנו בקשר עד היום, יש לנו ילדים בערך באותו גיל והוא ובת זוגו הזמינו אותנו לבוא אליהם בתקופה של "צוק איתן".

אחרי הפרידה חזרתי לארץ. אחת הסיבות שנפרדתי ממנו הייתה שמאד רציתי ילדים, אבל הבנתי שאני לא אוכל לגדל אותם במדינה שלא שלי. הייתי בקטע של "אני רוצה ילדים עכשיו". בת שלושים, התחלתי לצאת לדייטים, חברים גם ניסו לשדך לי, עד שיום אחד אחותי נתנה לי מתנה – ללכת לסדנת התפתחות אישית במדבר. בדרך לסדנה תפסתי טרמפ מתל אביב עם עוד משתתפים והוא היה ביניהם – בחור מרשים, שמאד אהבתי איך שהוא דיבר. בסדנה היו הרבה תרגילי זוגות, וכשהמנחה ביקשה שנתחלק שניים-שניים, יצא שאנחנו ביחד. כך במהלך כמה ימים עשינו הרבה מאד תרגילים יחד, חלקם מאד אינטימיים. הרגשתי שאנחנו מתקרבים. אחרי שנגמרה הסדנה הוא לא דיבר איתי ודי נפגעתי מזה. חזרתי לתל אביב. הוא לא יצר איתי קשר ואני די התלבטתי מה לעשות. יום אחד דיברתי עם חברה שלי והיא אמרה לי: "אם את רוצה לדעת אם הוא מעוניין בך או לא, פשט דברי איתו!". התקשרתי אליו והוא ישר נזכר שדיברנו שפעם נלך לראות יחד סרט עליו המליצה המנחה של הסדנה. ניסינו לקבוע, בהתחלה הוא טען שהוא מאד עסוק, אבל בסופו של דבר נפגשנו. אחרי שבועיים הוא כבר עבר לגור איתי. עשינו יחד הרבה דברים, הבאנו שלושה ילדים נהדרים, הקמנו יחד עסק. אחרי שהתאומים נולדו פתאום התחלתי להרגיש שמילאתי את המשימה של "הבאתי ילדים לעולם".

הרגשתי שאני ובן זוגי שותפים מאד טובים והורים מאד טובים, אבל חסר העניין הזוגי. התחלתי לחקור את העניין. כתבתי ספר "זוגיות עובדת", בו חקרתי את המחשבות שלי על זוגיות. ניסיתי לעשות הכל כדי שהזוגיות הזאת תעבוד, אבל בכל פעם כשהייתי אומרת לו שהוא לא מתקשר איתי מספיק, הוא היה עונה לי שזו בעיה שלי עם עצמי ואני צריכה לטפל בזה. לאט-לאט הבנתי שהוא פשוט לא מתאים לי.

הסוף של הזוגיות שלנו היה הרבה יותר עצוב, כי גיליתי שהוא מנהל רומן מאחורי הגב שלי עם מישהי שפעם הייתה חברתי הטובה. גיליתי את זה לגמרי במקרה. נתתי לו 4 ימי חופש לנסוע לאיזשהי סדנה ונשארתי בבית עם שלושה ילדים קטנים. היד שלי באופן אוטומטי הלכה לטלפון הנייד שלו שהשאיר בבית וכך גיליתי את ההתכתבות. הוא שואל אותה אם הוא יכול לבוא אליה בערב, בזמן שהוא מספר לי שהוא עובד עד מאוחר.

אני יודעת שאפשר היה לגמור את זה אחרת, אני לוקחת אחריות, יכול להיות שהייתי צריכה לעזוב אותו קודם, אבל באותו יום קראתי לשניהם לבוא, הסתכלתי להם בעיניים  ואמרתי: "זה שפגעתם בי ככה לא יגרום לי להפסיק להאמין לאנשים". התעמתי איתם. אני מודה למישהו שם למעלה ששלח לי את המשפט הזה, כי מאז הוא הולך איתי כל הזמן. אחרי אותה תקרית עוד ניסיתי ללכת אתו לכמה פגישות של ייעוץ זוגי, אבל בסופו של דבר הרמתי ידיים ואמרתי שזהו, אני לא רוצה יותר.

בשנים האחרונות בזוגיות שלי הרגשתי מאד לבד. אני אדם זוגי מטבעי ולכן אחרי הגירושין, כאשר יצאתי משוק הדייטינג וניסיתי למצוא לעצמי בן זוג חדש, הבנתי די מהר שמשהו לא עובד. הספיקו לי כמה חוויות לא נעימות כדי שאלך ללמוד. מאז ומעולם, מאז שהייתי בכיתה א', ידעתי שאם לא מבינים או לא יודעים משהו, אפשר ללמוד. תמיד היו לי מערכות יחסים ארוכות. הבנתי שאני יודעת להחזיק זוגיות, אבל לא יודעת למצוא את הבן אדם הנכון. אז הלכתי ללמוד. תוך כמה חודשים החוויות שלי מהדייטים השתנו, פגשתי 4 גברים באתרים, כולם רציניים ומכבדים. הרביעי הוא בן הזוג שלי, אנחנו יחד כבר כמעט שנתיים.