מחקר: האם הנטייה להתגרש עוברת בתורשה?

אף אחד לא מתחתן בידיעה שהקשר נידון להיגמר בגירושין. בדרך כלל אנו מביטים על האדם שעומד מולנו בחופה ומאמינים שנעשה הכל כדי לשמור אותו לצידנו, בבריאות ובחולי, באושר ובעוני. ובכל זאת, אחוז הנשואים שהופכים לבסוף לגרושים הוא מעל ל-50%. אין ספור חוקרים ניסו לבדוק למה הנתון הזה הולך ומטפס, ומה מביא אנשים להתגרש אחרי שכבר היו סמוכים ובטוחים שיבלו את כל חייהם זה לצד זו. הם הצביעו על שינויי התקופה, על אורחות החיים שלנו, על ילדים ועל שורה ארוכה ומסועפת של השפעות סביבתיות, או החלטות שחתמו את הגולל על הקשר. אך מה אם למעשה, יש אנשים שמעולם לא היתה להם ברירה? מה אם יש אנשים שזה בדם שלהם, שנידונו להתגרש מראש?

זה בסדר, מותר לכם לגחך, גם לנו זה נשמע מופרך בהתחלה. אולם מחקר חדש בדק והוכיח שגירושין אינם נובעים מנסיבות סביבתיות בלבד.

עובדה ידועה ומבוססת היא שלילדים להורים גרושים יש יותר סיכוי להתגרש בעצמם, לעומת ילדים להורים שנשארו נשואים. אך חוקרים רבים מעריכים כי יש מעבר להסברים המוכרים למגמה הזו, שנוגעים להשפעה של גירושים על התפתחותן של התפיסות של מערכות יחסים בין השאר. מחקר חדש הוכיח השערה זו, לאחר שמצא שהתופעה הזו אינה מתרחשת אצל ילדים מאומצים שגדלו בסביבה דומה וחונכו על ידי הורים גרושים. חוקרים מניחים כעת כי לא רק גורמים סביבתיים משפיעים על הסיכוי של אדם להתגרש, אלא שיש גם גנטיקה בתמונה.

ד"ר ג'סיקה סלבטורה מאוניברסיטת וירג'יניה לרווחת הכלל, VCU, הוכיחה במחקר שביצעה כי ילדים מאומצים לרוב הולכים בעקבות הוריהם וקרוביהם הביולוגיים, ולא המאמצים, בכל הנוגע לגירושין. "זוהי הוכחה מוצקה שגורמים גנטיים הם ההסבר העיקרי לתורשה הבין-דורית של גירושין", היא טוענת.

האם יש אנשים שנידונו להתגרש מראש? צילום: Shutterstock

"ניסינו לענות על השאלה הבסיסית: למה גירושין עוברים במשפחות?", הסבירה ד"ר סלבטורה. "כיום, רוב ההוכחות הנוגעות ללמה גירושים עוברים במשפחה מצביעות על הרעיון שלגדול לצד הורים גרושים יחליש את המחויבות שלך ואת הכישורים הבינאישיים שנדרשים לנישואים. עם זאת, המחקרים הללו לא לקחו בחשבון דבר נוסף מעבר לסביבה שהורים גרושים מעבירים לילדים שלהם: גנים".

סלבטורה מציעה כי אם מלכתחילה גירושים נגרמים מגורם גנטי, יתכן שהמאמצים הרבים שמושקעים מדי יום בטיפולים זוגיים וניסיונות אחרים להציל מערכות יחסים, שכרוכים בזמן רב, כסף רב והררים של אנרגיות נפשיות, נעשים בכלל לשווא.

"אם זוג במצוקה מגיע למשרדו של מטפל זוגי, ומגלה תוך כדי הלמידה על העבר המשפחתי של הזוג שאחד מהם מגיע ממשפחה גרושה, אז המטפל עשוי להתמקד בפיתוח המחויבות או חיזוק הקשרים הבינאישיים במסגרת הטיפול", הדגימה, וטענה שאולי זו אינה הדרך המיטבית למטפלים לעבוד עם זוגות במצוקה.

אז מה אפשר לעשות בכל זאת כדי לצמצם את רוחבה העצום של התופעה הזו ולגרום לפחות זוגות לסבול מהכאבים הרבים שבגירושין? ד"ר סלבטורה מאמינה שיש להקדיש יותר זמן ופוקוס כדי לחקור את מאפייני האישיות הבסיסיים של אנשים שבעבר קושרו לגירושים, כמו: גישה שלילית ברמות גבוהות, רמות גבוהות של רגישות או רמות נמוכות של אילוצים. "מחקר אחר הראה שאנשים מאוד נוירוטים נוטים לתפוס את התנהגותם של בני/בנות זוגם כשלילית יותר ממה שהיא באמת, באופן אובייקטיבי, כפי שנמדד לפי צופים עצמאיים מהצד".

רק הזמן יגיד כיצד תקבל הקהילה הפסיכולוגית את ממצאי המחקר הזה, האם תוצאות נוספות יבואו בעקבותיו והאם בסופו של דבר מטפלים ישנו את גישתם לטיפול בזוגות בסכנת גירושין. מה שבטוח הוא שאנשים בכל העולם, ולא רק פסיכולוגים, ימשיכו לעקוב באדיקות כדי להבין את אחת הבעיות הכי כואבות וקרובות ללב של כולנו.

גירושיןגנטיקהמחקר