אף פעם לא אהיה כוכבת הפורנו הבלונדינית שבן זוגי מפנטז עליה

במקור, המילה "פורנוגרפיה" ביוונית משמעותה "תיעוד זנות". הגלגול הפרקטי שלה במציאות המודרנית כיום לא שונה בהרבה. נשים מככבות בתפקיד המשנה הזוהר לצד הגבר, מהוות כלי למימוש הפנטזיות המיניות שלו, תוך שהווייתן מצטמצמת לכדי בובת מין מתנפחת. בזאת אכליל באופן שטחי גם סרטי פורנו המתארים מין לסבי ככאלה שאינם אלא מצג שווא שנערך לכבוד הצופה הגברי.

לכאורה, היום כבר קיים שיח פתוח ומתירני באשר ליחסי מין. כשם שיש פלורליזם במיטה, יש גם ז'אנרים רבים של פורנו – כל אחד יכול למצוא את מבוקשו. אישה וגבר רשאים שניהם לחגוג את הגוף שלהם ואת התשוקה שלהם, שניהם מעודדים על ידי החברה לחקור את הגבולות שלהם, לקיים יחסי מין כאוות נפשם ולהתהולל כל אימת שירצו. הכל פתוח, הכל מותר. האמנם?

האם עצרנו לרגע ושאלנו את עצמנו מדוע, בעצם, נשים רוכשות תחתונים סקסיים של ויקטוריה'ס סיקרט? אל תגידו לי שזה כדי להרגיש נוח יותר עם הגוף שלנו, כי חוטיני הוא בהגדרתו דבר לא נוח שנועד לאמלל אותנו כך שניראה סקסיות יותר בעיני הגבר. אנחנו עדיין רצות בשם החופש והשוויון המיני אחרי בניית ציפורניים, סיליקון, מריטת שיער, קניית לנז'רי סקסי ושרבוב שפתיים באינסטגרם, ומסרבות להבין שזה לא בהכרח אנחנו, שזה לא בהכרח בשבילנו, שאולי זה נועד לשרת אידיאל יופי שלא אנחנו טבענו.

פעמים רבות אני מוצאת את עצמי נחבטת בתקרת הסיליקון הלוחצת – מרגישה לא מספיק סקסית, לא מספיק מושכת, לא מספיק בובת מין. לעיתים קרובות, אני מרגישה שאין לי מה להביא למפגש המיני. אני לא יכולה לספק את הצרכים של הגבר שמולי, ואפילו לא יכולה לדבר על סיפוק הצרכים שלי. אני עצמי שבויה מרצון של אידיאל היופי הפורנוגרפי. אף פעם לא נתתי את הדעת על הסיבה להסרת שיער הערווה, למשל. אף פעם לא שאלתי את עצמי מדוע אני מסרבת לפעמים לשכב איתו, במידה ולא ביקרתי אצל הקוסמטיקאית בבוקר.

"הרי אין שום קשר ביני או בין חברה שלי לאקרובטית בסרט. לא יכול להיות שזה לא משפיע על יחסי המין שהם מקיימים איתנו, 'נשים רגילות'". שחקנית הפורנו דילון הארפר, צילום: Shutterstock

 

יש מין הסכם בלתי כתוב ביני לבינו. אני דואגת להיות נקייה וחלקה, הוא דואג להוריד את הזבל.

לפני שבוע הודעתי לו בחגיגיות – "אין לי כוח לעשות שעווה יותר". הוא משך בכתפיו והמהם משהו על זה שכמובן מדובר בגוף שלי ושזכותי לעשות מה שאני רוצה איתו.

"אבל אתה אוהב את זה חלק", ניסיתי להוציא ממנו תגובה ורבלית קצת יותר. "כן, נכון", הוא לא נענה לניסיונותיי והמשיך לעלעל בעיתון. אני יודעת, כמובן, עם מי יש לי עסק. הוא, באינסטינקט חייתי ועייף, הריח את הוויכוח הקרב לבוא והעדיף להתמקד בהורוסקופ של סוף השבוע.

הרי אם לא היה ממשיך לעלעל, הייתי מטיחה בו שאני בכלל לא מבינה למה שיער ערווה התקבע כלא-יפה, מגעיל אפילו, מעין סימן לחוסר בטיפוח או אפילו הזנחה. הייתי כנראה זורקת בפניו שנים של דיכוי נשי ואידאלים של יופי בלתי אפשריים שאנחנו מרגישות מחויבות לעמוד בהם.

אם היה עוזב לרגע את העיתון ושואל לדעתי, הייתי כנראה זורקת עליו את התסכול שלי מזה שהוא לא חדל לגמרי מצפייה בפורנו, ושבעצם היותו מובל מרצון הוא מוביל גם אותי, משפיע על האופן בו אני מתפשטת מולו, מחלל את האינטימיות בינינו.

אני לא יכולה לתפוש למה הוא מתחרמן מדבר שברור לי לחלוטין שלא מתקיים במציאות. והוא, מצדו, במרדף מתמיד, שהוא ממשיך להמעיט בחשיבותו, אחרי דבר-מה בלתי מושג.

יש חלל אותו אני איני מסוגלת למלא בנוכחותי. אני לא נראית כמו השחקניות בסרטי פורנו, לא כל שכן, מורשית "להתלכלך" כמוהן. אני נותרת בעמדה טהורה ומנותקת, מופרדת מהיכולת שלי למלא את כל הצרכים שלו, מודרת מראש ללא יכולת להגיב. מערכת היחסים שלנו מראש מוותרת על היכולת שלה להיות מלאה ומספקת יותר, מכל הבחינות.

וכך, נוצר נתק שהולך ומחריף בינינו ככל שעוברות השנים. הוא מסרב לדבר על זה ופוטר עצמו כשהוא אומר, "זה סתמי לגמרי – אני אמנם מאונן על השחקנית הבלונדה, אבל זה בכלל לא קשור לזה שאני אוהב אותך". אני טוענת שלא יעזור לו כלום. הוא לא יכול להכחיש את העובדה שבעצם העובדה שהוא מאונן על אותה בלונדה, הוא תוחם קו גבול אותו אני לא מורשית לחצות.

"מערכת היחסים שלנו מראש מוותרת על היכולת שלה להיות מלאה ומספקת יותר, מכל הבחינות". שחקנית הפורנו קגני לין קרטר, צילום: Shutterstock

 

בכיתה ג' בערך זכור לי שנכנסתי בטעות לחדר כשיוסי, דניאל ותום אוננו מול דוגמנית בלונדינית, גבוהה ומלאת חזה. שנים אחר כך, אני לא יכולה שלא לתהות מה קורה עם יוסי, דניאל ותום – עם מי הם יוצאים? איך היא נראית? איך העובדה שבגיל צעיר כל-כך הם נחשפו לאותה בלונדינית, משפיעה היום על יחסי המין שלהם עם בנות הזוג שלהם? איך זה משפיע על האופן בו הם תופשים את גוף האישה?

הרי אין שום קשר ביני, או בין חברה שלי, או כל אישה אחרת שאני מכירה, לבין האקרובטית האומללה בסרט, שמוקפת שלושה בבונים מצדדיה ונראית מנותקת להחריד מהסיטואציה בה היא נמצאת. לא יכול להיות שהסרטים האלו לא משפיעים על יחסי המין שהם מקיימים אתנו, "נשים רגילות".

מסקר לא-מתיימר שערכתי בקרב הסביבה הגברית הקרובה אליי עולה כי הם לא מצליחים להבין ממש על מה המהומה. "זה תמיד היה ככה. מגיל צעיר אני רואה פורנו, אני לא מבין למה אני צריך להפסיק עם זה עכשיו. אני לא מבין מה הבעיה בזה", אמר לי אחד מחבריי. "אני חושב שנשים לא מבינות", אמר חבר אחר, "כשאנחנו רואים פורנו, זה ממש לא בא על חשבון בת הזוג. זו פעולה יומיומית בשבילנו, כמו לאכול ולשתות".

הצחיק אותי שכל החברים איתם דיברתי, השתמשו במילה "לראות" פורנו ולא "לצפות" בפורנו. קשר-לא-מחייב כזה. הם כולם חולפים ליד זה, "רואים" פורנו כמו שהם רואים שמים כחולים בבוקר, או כמו שהם רואים סדרה דבילית בטלוויזיה.

נדמה שיש כאן ממד מסוים של הכחשה מצד הגברים הצופים. בשום פנים לא הצלחתי להסביר להם שבכל פעם שהם צופים בסרט פורנו כזה או אחר, הם נשבים במשהו מן האלימות "הפלסטיקית" שמוצגת שם. הם לא תופשים, ואני כשלתי מלהסביר, שהפורנו עושה אסתטיזציה של אלימות. הוא משטיח את הכל לכדי דימויים גרפיים בלתי-מושגים. החל מגודל הזין וכלה בתפאורת ההתרחשות, כל זה נכנס תחת הכיפה האסתטית ונראה אותו הדבר – סינתטי, גדול, מצועצע.

באשר לצרכני הפורנו, מגיל צעיר הם נחשפים בשיטתיות לכל תנוחה אפשרית, משתעשעים בבחירת קטגוריות פורנוגרפיות שונות מתוך הסופרמרקט הענק שמציע האינטרנט. "שעירות", "צעירות", "אסיאתיות" והרשימה עוד מאוד ארוכה – בכל פעם הם מהנדסים לעצמם חוויה מרגשת שסף האלימות בה, ככל הנראה, עולה עם כל צפייה.

והגרף, אבסורדי במהותו. ככל שרף האלימות עולה, הוא תואם את המציאות עוד פחות. החושים מתקהים אל מולו, סף הריגוש ממשיך לעלות כל הזמן, דורש מזון חדש. כמו בכל התמכרות ידועה – הסימפטומים ברורים כשמש.

העניין המטריד הוא, שהמכור לא מעוניין לעבור גמילה. הוא לא מודע לכך שהלב שלו שבוי. שיחד איתו, גם בת הזוג שלו שבויה, ובמידה רבה, הם שניהם כלואים בדימויים גרפיים, מנותקים מהמציאות, באסתטיקה קיצונית וקרת-רוח, נטולת נוזלי גוף, נטולת שיערות, נטולת גוף אמיתי, נטולת סיפוק אמיתי.

זוגיותמערכת יחסיםסקספורנו