התחתנתי עם בעלה של האישה שבעלי בגד בי איתה

לעיתים רחוקות עיתונאים נתקלים בסיפורים שמותירים אותם פעורי פה, אבל הסיפור של ענת הצליח לעשות את זה. אם לא היה מדובר בחברה שאני מכירה מהצבא, הייתי גם אני מתקשה להאמין, אבל לאישה שהתחתנה עם בן זוגה של המאהבת של בעלה, יש מסר חשוב להעביר

***

הסיפור שלנו מתחיל כמו באגדות. גיא ואני התחתנו באהבה גדולה אחרי תקופת חברות ארוכה בחתונה מרגשת. החיים שלנו נראו לי – ולכל מי שהביט בנו מהצד – מושלמים. הרגשתי שיותר טוב מזה פשוט לא יכול להיות. היה לי בעל שאהבתי בכל מאודי, נולדו לנו תאומים בריאים ויפיפיים, סיימתי את לימודי המשפטים התובעניים והכל היה נראה פשוט מושלם. עשיתי את זה.

אבל האידיליה לא נמשכה זמן רב. חודשיים לאחר הלידה הרגשתי שגיא עובר תקופה קשה. הוא נראה מדוכדך, שמשהו יושב עליו. ניסיתי להבין איתו את השינוי במצב הרוח אבל לא קיבלתי תשובה שהניחה את הדעת ואז יסיתי להבין לבד מה הסיפור. חיפשתי באינטרנט ומצאתי שיכול להיות שגיא עובר דיכאון אחרי לידה. מדובר בתופעה שקורית לא רק לנשים אלא גם לגברים ושאולי העצבות והסגירות שלו קשורים לזה. דאגתי לו וניסיתי להיות סבלנית ותומכת ככל שניתן, הרעפתי עליו אהבה בתקווה שזה ישפר את המצב. אף על פי כן, הניסיונות שלי לא עזרו וגיא המשיך להתרחק ממני ולהיות מכונס בתוך עצמו.

הבנתי שאני פשוט צריכה לקבל את התקופה הזו בקשר שלנו, ושהיא תעבור. החלטתי שעליי להמשיך להתרכז בטיפול בנסיכים שלנו והייתי עסוקה במיוחד כי ביקשתי לחוות את הטיפול הראשוני בהם ללא סיוע של מטפלת או של משפחה. המעטתי לבקש עזרה מאימי ומחמותי ורציתי ליהנות מחווית האימהות המרגשת של ילדיי בכל דקה ושנייה. הקדשתי את כל כולי להם, והסטתי את המחשבות והדאגות שקשורות בגיא לטובת גידול הילדים.

לא תיארתי לעצמי את העתיד לבוא, זה אפילו לא היה במחשבה.

עם תום חופשת הלידה, התחלתי ללמוד למבחני הלשכה. זו הייתה שעת צהריים, הייתי בבית מול המחשב, כשהתאומים היו בחדר הסמוך עם מטפלת שעזרה לי לפנות כמה שעות בכל יום בתקווה שאצלח את המבחנים. חברה התקשרה אליי ותוך כדי השיחה שוטטתי קצת בפייסבוק. כשפתחתי אותו ראיתי שממתינה לי הודעה בתיבה מגבר שאינני מכירה, לא בשם ולא במראה.

"היי ענת. אני חושב שמן הראוי שתראי את ההתכתבות של בעלך גיא עם אשתי מאיה בפייסבוק. זה לא פשוט לי לשלוח לך הודעה כזו, אבל ארגיש חרא עם עצמי אם לא אשתף אותך בזה. קוראים לי תומר, זה המספר שלי אם יש לך שאלות".

באותו הרגע הרגשתי בום ענק בחזה. ראיתי שחור. הדופק שלי האיץ בטירוף, הכל הסתחרר. תוך שניות בודדות נכנסתי להתקף חרדה, הרגשתי שאני מתנתקת מהמציאות. אני רואה מולי צילומי מסך של הודעות שגיא כתב למאיה. מילות אהבה שאי אפשר לטעות בהן. בעלי מנהל רומן מלא תשוקה עם אישה אחרת, כשאני בבית עם שני תינוקות. בעלי בוגד בי. כל עולמי חרב עליי והחיים המושלמים שבניתי קרסו לי בשנייה אחת. אני לא מאמינה שזה אמיתי.

אין לי מושג איך, אבל איכשהו אספתי את עצמי והחלטתי לארוז את כל הדרוש לילדים ולנסוע איתם לבית הוריי. זה היה מין אינסטינקט חייתי, לא חשבתי, פעלתי על אוטומט. המטפלת לא הבינה מה קורה איתי אבל לא התייחסתי. הרגשתי שאני חייבת לטוס מהבית כמה שיותר מהר, להתרחק ולברוח למקום בטוח. אספתי הכל במהירות מטורפת, דחפתי לתיקים, לשקיות, לכל מה שמצאתי סביבי והכנסתי לרכב. רציתי רק לצאת כבר מהבית. לעוף משם. אני חייבת מהם חיבוק ומילה טובה, שיגידו לי שכל זה סיוט לא אמיתי ושהכל בסדר.

לא האמנתי שדבר כזה יכול לקרות לי. אני? האישה המושלמת, האישה שכל גבר רוצה לצידו. אהבתי את גיא בלי סוף, נתתי לו את כל כולי, ויותר חשוב מזה – נתתי לו שני בנים מהממים ומתוקים. הייתי בהלם. הדבר שהכי לא ציפיתי לו, שחשבתי שלעולם לא יקרה לי, קרה לי. לא ראיתי את זה בסרט, לא קראתי על זה בכתבה, וזה לא קרה לחברה. זה קרה לי.

כל הדרך להורים שלי התרוצצו לי מיליון מחשבות בראש. הרגשתי חסרת אונים. לא ידעתי מה לעשות. יש לי שני ילדים קטנים, רכים ותמימים, וכל החלטה שאני אעשה תשפיע על כל חייהם. הרגשתי כמו ילדה שלא יודעת מה לעשות עם החיים שלה. הכל התמוטט לי. גיא היה עמוד התווך שלי. הבנאדם שהכי אהבתי בעולם, שהכי סמכתי עליו, הוא היה כל המשפחה שלי, האבא של הילדים שלי.

הגעתי להורים שלי בוכייה, והם כמובן לא הבינו מה קרה. הרי דיברנו באותו היום והכל היה כרגיל. לתגובה שלהם לא ציפיתי. הם כעסו עליי מאוד שבאתי ואמרו שלא ייתכן שאני באה אליהם לפני שאני מבררת את הנושא עם גיא. איך אני מאמינה למישהו שלא פגשתי מעולם על סמך שיחת פייסבוק? אולי מישהו מנסה לפגוע בנו, ממציא סיפורים ואני מיד מאמינה?

את השעות שלאחר מכן אני זוכרת בקושי. אני מרגישה שיש לי חורים שחורים בסיפור כי הדחקתי. אני יודעת שגיא חזר הביתה והבין שעזבתי, אני חושבת שאז הוא התקשר אליי ואמרתי לו שגיליתי שיש לו רומן עם מישהי אחרת ושאני לא רוצה לדבר איתו. הייתי בסערת רגשות גדולה מאוד. גיא הגיע לבית של ההורים שלי, והכחיש הכל. הוא אמר שלא היה ולא נברא ושמי ששלח את ההודעות זה מישהו שרוצה לפגוע בו, שתומר, בעלה של מאיה, עושה מסע נקמה וזה לא באמת. זה פשוט כדי לפגוע במאיה, כי הוא עצמו נפגע. הוא הכחיש למרות שההתכתבות ביניהם הייתה ברורה. התקשרתי למספר שהשאיר הבחור בהודעה רק כעבור מספר ימים. השיחה הזו הבהירה לי סופית שגיא משקר ושהוא אכן בוגד בי.

למרות שלא האמנתי לו חזרתי הביתה כעבור כשבוע. החלטתי עם עצמי שאני לא יכולה להתגרש מגיא. יש לנו ילדים משותפים, וגם אם היה משהו, אני חייבת לתת לו עוד הזדמנות. הרגשתי שאני חייבת את זה לילדים שלנו. התחלנו טיפול זוגי אבל זה כבר לא עזר. בלבי, החל מאותו הרגע, לא האמנתי לגיא. פשוט איבדתי בו את האמון. לכן, למרות שידעתי שזה לא מקדם אותנו, חיטטתי לו בטלפון ללא הפסקה. במשך חודשים לא מצאתי אצלו כלום, הטלפון היה נקי.

עד שיום אחד, עלה משהו.

למרות שבשיחות בינינו היה ברור שאסור לגיא לדבר עם מאיה, מצאתי שתי התכתבויות שלהם. זה קרה פעמיים. בהתכתבות הראשונה מאיה כתבה לו שכואב לה הגב מהסקס שעשו אתמול על השולחן שלו במשרד. בשנייה הוא הציע לה לטוס איתו לחו"ל, טיול שדווקא סיפר לי עליו, רק שאמר שהוא "רוצה לטוס עם חבר כדי להתאוורר". כשראיתי את זה אמרתי שזהו זה. הודעתי לגיא שאני לא מוכנה לזה, שאני לא יכולה לחיות ככה. אני לא מקבלת את הבגידה הזו יותר. גם אז, הוא עדיין לא הודה. בעצם, הוא מעולם לא הודה בבגידה והמשיך להכחיש, להתחמק ולתרץ. זה היה הזוי. אבל אני קיבלתי הוכחות לכל, לא היה מקום לספק. גם בבית הדין הרבני, מאוחר יותר, הראיות לא השאירו מקום לספק.

ההחלטה להתגרש הייתה קשה. בכיתי בלי סוף. ידעתי שאני עומדת לעשות משהו שישפיע על החיים שלי ללא הכר, ויותר מכך, על החיים של ילדיי. לא ידעתי אם זה הדבר הנכון לעשות, איך אני אחיה, מה יהיה עם הילדים ולקראת איזה מאבק אני עומדת. הראש שלי היה מלא תסריטים כיצד יראו חיי אם אבחר להישאר איתו וכיצד ייראו אם ניפרד. מה שכן, הבנתי שאני לא מוכנה לקבל חיים בצל פחד של בגידה. של חיטוט מתמיד בטלפון הנייד, של חוסר אמון. אין סיכוי שאני אוכל לחיות כך.

שוחחתי עם גיא ואמרתי לו שזהו. זה נגמר. אני מבקשת שהוא יעזוב את הבית ונתחיל תהליך גירושין. הוא עזב, אבל לאחר כחודש, ככל הנראה בהמלצת עורך דינו – חזר לבית המשותף שלנו. לא יכולתי לסלק אותו מהבית אלא בהתערבות בית משפט, ונאלצתי לעזוב אני עם שני התינוקות הקטנים, לדירה שכורה. זו הייתה תקופה קשה מאוד של מעברים בין דירות, ואז גיליתי שגם את כל הכסף בחסכונות שלנו גיא הוציא והותיר אותי חסרת כל. נוצר מצב בו שילמתי בכוחות עצמי על דירה שכורה כולל כל החשבונות של הבית הקודם שלנו, אותו גיא סירב לעזוב וכמובן את כל ההוצאות הנדרשות לטיפול בתאומים. גיא לא שילם מזונות בחודשים האלה. כל העול נפל עליי.

בתוך כל זה, המשפחה של גיא התנכלה לי בהודעות מרושעות ללא הפסקה וחברים של גיא, שחשבתי שהיו חברים שלי, התנתקו ממני לחלוטין. כל החיים הקודמים שהכרתי, המשפחה הנוספת שהייתה לי, התפוגגה כלא הייתה. זה היה נורא. הרגשתי שברגע אחד בגדו בי, פגעו בי וזרקו אותי.

אבל למרות הכל, מה שעשיתי ואני עושה עד היום, זה את הכי טוב שאני יכולה בכוחות עצמי. אין לי מושג איך זה קרה אבל את מבחני הלשכה אליהם ניגשתי באותה תקופה – עברתי. אני בטוחה שקיבלתי עזרה מלמעלה כי מה שזכור לי מהלימודים, זה אותי בוכה על ספרי הלימוד והסיכומים. לא הרשתי לעצמי להתפרק מול הילדים ורק כשהייתי לבד, בחדר, התפרקתי. ידעתי שאעשה הכל כדי לתת לתינוקות שלי את החיים הכי טובים שאפשר, גם אם זה יהיה לבד.

אבל התברר שלא הייתי לבד. בכל הרע זה קרה לי הדבר הכי מדהים, מחזק ונפלא. התאהבתי עד כלות הנשמה. אם חשבתי שידעתי אהבה עם גיא, אז הגבר החדש שנכנס לחיי לימד אותי שהלב שלי יכול להכיל הרבה יותר ממה שחשבתי.

התאהבתי בתומר, בעלה של מאיה, איתה גיא בגד בי. גם הם היו בתוך תהליך גירושין בעקבות הבגידה. במקביל לכל הכאוס הזה, מה שהפך להיות חוף מבטחים עבורי, היו שיחות תמיכה ועידוד שעשינו האחד עם השנייה. מספר חודשים אחרי ששלח לי את ההודעה הראשונה, זו שהודיעה לי שבני הזוג שלנו בוגדים בנו זה עם זו, יצרתי איתו שוב קשר. התחלנו כידידים שמשתפים ופורקים את הכאב הגדול של הבגידה, כי מי יכול להבין טוב מאיתנו מה אנחנו עוברים, ונהגנו לדבר כל יום, כל היום. היינו מקשיבים ותומכים ומנסים להתגבר ביחד על התחושה הנוראית שליוותה אותנו. היינו זקוקים האחד לשנייה. הרגשנו שאף אחד לא יכול להבין את מה שקורה למעט אנחנו. סבלנו ביחד, התנחמנו ביחד, התחזקנו ביחד. לאחר תקופה הבנו שאנחנו מאוהבים. לא יכולנו לעבור את היום בלי לשוחח, ולא רק על הבגידה אלא על דברים נוספים. החלטנו לנסות להיות זוג, וזה פשוט עבד.

גיא ומאיה נפרדו כעבור פרק זמן קצר יחסית. מאיה נשואה היום לגבר אחר ויש להם ילד משותף. תומר ואני נשואים היום. הבאנו לעולם ילד משותף ואנחנו הורים לשלושה. בקרוב נחגוג את יום הנישואים החמישי שלנו. הקשר שלנו מלא תמיכה, הקשבה ואהבה. תומר קיבל את התאומים כאילו הם הילדים שלו והם קוראים לו "אבא". הם אוהבים אותו והוא אוהב אותם מאוד. המקום הקשה הזה, בו הקשר שלנו התחיל, זה משהו שהיה רק שלנו. לגבר לא קל לקבל שאשתו בוגדת בו, כמו שלאישה קשה לקבל שבעלה בוגד בה. שנינו היינו באותה סירה. למרות זאת הצלחנו ביחד להתחזק. לקום בבוקר עם חיוך ולדעת שנצא מזה.

אנחנו מרגישים בלתי מנוצחים. אחרי שעברנו תקופה כל כך קשה, אנחנו נמצאים במקום שהוא מעבר לכל דמיון. מי היה מאמין שמדבר כל כך קשה אני אמצא את אהבת חיי. אני מאוהבת בתומר בכל נימי נפשי והוא ללא ספק החבר הכי טוב שלי. אני סומכת עליו בעיניים עצומות, ולעולם לא עלה בדעתי לא לסמוך עליו. ולא, אני לא מציצה לו בנייד.

אני מאמינה שכשאלוהים סוגר לנו דלת אחת, הוא פותח לנו עשר אחרות. גם אם ברגע מסוים נראה כי הכל שחור ונורא וכי לא מגיע לנו כל הרע הזה, תמיד הטוב יתגלה, גם אם ייקח לו קצת זמן. מכל התקופה הקשה הזו אני מרגישה שהכרתי את עצמי מחדש. מאישה שתפסה את עצמה כאישה חלשה, הבנתי שאני יכולה להתמודד. הוכחתי לעצמי שאני יכולה לעמוד בכל מכשול ושאני פשוט חזקה. אני חזקה.

 

בגידהזוגיותמערכת יחסיםנישואים