חמישה דברים שאני חייבת להפסיק לעשות ב-2019

ארבע פעמים בשנה יש לי הזמנות לעשות חשבון נפש – ביום הולדת, יום כיפור, ראש השנה היהודי וחגיגות השנה האזרחית – ונדמה שמשנה לשנה הרשימות של מה שאני צריכה להפסיק לעשות רק הולכות ומתארכות. אומנם הצהרתי לא אחת שאוותר על חלק מהדברים שאתן עומדות לקרוא כאן בעוד רגע, אבל איכשהו גם היום אני נאחזת בהם עד לנקודה החגיגית הבאה בה אני מסתכלת על החיים שלי בזום אאוט, ומבינה שלא ממש נפרדתי מהם. אולי אני יותר מידי אוהבת אתגרים, אחרת משעמם. אז עד ה-28 בפברואר, היא נקודת הציון הבאה בה אהפוך לבת 33, תעזרו לי לוודא שנפטרתי מחמשת הדברים הבאים, בסדר? תודה מראש

1. להפסיק להשוות ולהתחרות

לא הכל חייב להיות מאבקי ותחרותי. צילום: shutterstock

החיים שלי הם שלי, מה ששלי שלי, מה ששלה שלה, בעלה לא כזה חתיך, היא רק נראית מאושרת בתמונות, כל אחת מסתירה משהו, כל הרשתות החברתיות זה שקר אחד גדול ועוד ועוד הם רק דוגמה קטנה למשפטים שאנחנו אומרות לעצמינו כשאנחנו מרגישות את הקנאה הקטנה צצה בתחתית הבטן. זה קורה כשמישהי או מישהו עושים מה שחלמנו, אבל היינו פחדניות או מהוססות מידי מכדי להגשים. או פשוט לא הצליח לנו. האמת? השנה אני מרגישה שמאוד השתפרתי בתחום הזה. לא שהייתי קנאית גדולה לאורך השנים, לרוב אני הכי נהנית להתעסק בעצמי (מה יותר מעניין ממני, באמת?), אבל אני כן מאוד תחרותית.

יש רגעים שאני תופסת את עצמי ומשווה את מה שיש לי לעומת אנשים אחרים, ומרגישה את הדרייב הזה לדחוף את הקריירה עוד ועוד קדימה כדי לפצות על התקיעות בתחומים אחרים. הרומנטי למשל. כנראה שהדרך הכי טובה לשחרר את התחושה הזו היא להכיר בעובדה שתמיד תהיה מישהי יותר ממני. יותר מוכשרת, יותר חכמה, יותר יפה, יותר מעניינת, יותר מוצלחת ויותר טובה. אז מה. אבל באמת, אז מה? הקלישאות מלמעלה פשוט נכונות. כל אחת בקצב ובסיפור שלה, זה מסע עצמאי לחלוטין והשוואות הן פשוט מיותרות.

 

2. להפסיק להתנצל על זה שאני גרה עם ההורים

אני יודעת שהם מקריבים עבורי מלא ומעריכה מאוד. צילום: shutterstock

בעוד חמש שנים, כשאאחוז במפתח הדירה החדשה שלי – שקניתי בזכות עצמי – אשלח סלפי מחויך לכל אותם אנשים (גברים, הפעם זה אליכם) שעיקמו פרצוף כאשר אמרתי להם שאני בת 32 וגרה עם ההורים. למרות שאני יודעת שהמגורים אצלם זה חלק מתכנית שיקום כלכלית שאני חייבת לעצמי כדי להיות עצמאית באמת, אני עדיין מרגישה שזה חיסרון. זה מביך. אני מיד מסבירה שמגיל 18 עד 30 גרתי מחוץ לבית, ושאני יודעת לעשות קניות, לנקות ולבשל. נראה לי שהרצון להוכיח את הנ"ל אפילו יותר מביך. ואם אני לא יודעת לבשל, זה עושה אותי פחות? לא. השנה אני מקווה להפסיק להרגיש רע עם העובדה שאני עדיין אומרת בוקר טוב לאמא ואבא כל בוקר, ולהסתכל על זה בצורה הרבה יותר חיובית, כי בינינו, יש דבר יותר מדהים וטוב ויקר מההורים והמשפחה?

 

3. להוריד את העיניים מהמסך מפעם לפעם

פחות שעה ביום עם הנייד. מה אני כבר מבקשת? צילום: shutterstock

היו ימים, לפני שנה בערך, בהם הייתי חושבת על העתיד האפשרי של האנושות ועל העובדה שכולנו הפכנו ליצורים שמחוברים לנייד בווריד. אם עוד לא קיבלתם דלקות באצבעות או עיניים יבשות משעות על שעות שאתם מחוברים למסכים, חכו חכו. הכל מגיע, והגוף שלנו מתנוון, ואנחנו הופכים להיות הקלישאות האלה של אנשים ששכחו מה זה מגע אנושי והפכו מהר מידי לפרק של מראה שחורה. הייתי תמימה לחשוב שנוכל להתגבר על ההתמכרות למסכים ולעוד ועוד מידע, אנחנו פשוט לא. השנים הבאות שלנו הולכות להיות הרבה יותר חריפות מבחינת השימוש באמצעים טכנולוגיים, וזה פשוט לא טוב. אני יודעת שלא אוכל לנצח את המהפכה הזו, אבל לפחות מאחלת לעצמי לא להירדם עם הנייד ביד, ולהצליח לקרוא ספר אחד לפחות, בשנה.

 

4. להפסיק להרגיש אשמה על זה שאני מדברת על סקס

למה בננה עם אודם גורמת לכם להרגיש כל כך מובכים? משל. צילום: shutterstock

יותר מידי פעמים אמרתי לעצמי – אם הייתי גבר לא הייתי מרגישה ככה. אם הייתי גבר הייתי גאה בהישגים המיניים שלי ולא מתביישת בהם. אם הייתי גבר הייתי מרגישה הרבה יותר נוח לדבר על סקס ולהביע את הרצון שלי לעשות אותו. כמה אשמה אני מרגישה על זה שאני מתעניינת באחת הפעולות הכי מענגות שהקיום האנושי מציע לנו, למרות שאני כבר לא מרגישה "סוטה" אלא סתם קינקית, זה עדיין לא יושב במקום בטוח. אני כותבת בשמות בדויים, אני לא מספרת על רוב הדברים שאני עושה, ואני נזהרת נורא במילותיי – ועדיין נראה לי שנחשבת פתוחה בתחום המיני. כואב לי שאני רואה שהפכנו לחברה מאוד שמרנית ופורינטנית בכל הנוגע לדיבור על סקס, וגם מי שמנסים לקדם "סקס פוזיטיב" נראים מיושנים לעומת שנות השישים והשבעים של המאה הקודמת. אין שום דבר רע באקטים מיניים, הגם שנחשבים קיצוניים, שנעשים בין שני בגירים ובהסכמה. אני מקווה שלמרות החברה המאוד שיפוטית שהפכנו להיות בכל הנוגע לסקס, ארגיש פחות חריגה. תמשיכו לעקוב אחרי ליבי טייב.

 

5. להפסיק לקדש צניעות כערך עליון

מכירים? תתרגלו. צילום: shutterstock

פעם הייתי הרבה יותר צנועה. אם היו מחמיאים לי ישר הייתי מקטינה, נותנת את הקרדיט לאחרים ומבטלת את ההצלחה שלי. "תודה, תודה זו לא רק אני, זה עניין של מזל, ועזרה, ומומנטום". נכון, הצלחות זה עניין של שיתוף פעולה, תזמון וניצול הזדמנויות, אבל זה גם עניין של יכולות אישיות. היום אני הרבה פחות מפחדת לקדם את עצמי מאשר פעם, כי זה העולם בו אנו חיות וצריך ללמוד את הכללים. אני מתה על מנחם בגין, אבל ב-2019 הוא לא היה שורד. לשים את עצמי בפרונט, לא צריכה להיות פעולה שאני מרגישה איתה רע. אני לא אקח קרדיט לא שלי ולא אעוות את העובדות והמציאות, אבל אני גם לא אדחה ממני מה שמגיע לי. ואם אני יכולה – אקח צעד קדימה כי זה מה שצריך לעשות כדי להתקדם. מאמינה שב-2019 ארגיש יותר נוח לעוף על עצמי. הנה אני מתחילה.

2019החלטות לשנה החדשהמיניותקנאה