"למען האמת, את מרגישה הקלה": מכתב שכתבתי לעצמי ביום שבו הנישואים שלי הסתיימו, בגיל 30

ככל שאחוז הגירושים עולה, כך גם עולים בהתמדה אחוז הצעירים והצעירות שמוצאים את עצמם בתחילת החיים, אבל תחת הסטטוס "גרושים". לכאורה סיפורים כאלו נראים לנו פחות עצובים, לרוב אין לזוג לשעבר הרבה ממון שמגורם לריבים מכוערים, ואין ילדים שצריכים לראות את הוריהם רבים את ביתם מתפרק, אך עם זאת עדיין יש כאב, חלומות שהתנפצו ולב שנשבר.

מכתב פתוח, שפורסם באתר whimn, ממחיש את הכאב שבגירושים דווקא בגיל יחסית מוקדם. למעשה, זהו מכתב שסטפני ג'קסון כתבה לעצמה, ביום שבו נישואיה הסתיימו.

"סטף היקרה, הנה את בוהה בגב כפות ידיך בזמן שהן מכוונות את ההגה. האם מה שקרה עכשיו הוא אמיתי?", היא מתחילה את המכתב. "רק כמה דקות קודם לכן, את החזרת את הטבעת שלך והוא סגר את הדלת. את רק אמרת 'פרידה', אבל ברור לך שהכוונה האמתית היא לגירושים. הוא היה רגוע להפליא, הסביר את הטיעונים שלו מעל צלחת נקניקיות, בזמן שאת בכית בהיסטריה כמו בובת סמרטוטים. מנסה לנשום מבעד לכאב שכמותו הרגשת רק פעם אחת בחייך.  

אבל זה נגמר – ועכשיו את כאן".

סטפני מתארת שהתחושה היא סוריאליסטית "כמו ברגע שמצלמה מתקרבת לפניה של השחקנים הראשיים באופן דרמטי, וכל מה שסביבם יוצא מהפוקוס – תחושה של איבוד שליטה, אבל בעת ובעונה אחת רוגע מוחלט.

"למען האמת, את מרגישה… הקלה. את גם מפחדת, עצובה ופגועה – ועם זאת זה מרגיש כאילו משקל עצום ירד ממך. משקל שישב עליך יותר משנה. שנה של פגישות ייעוץ, שנה של ויכוחים על כסף, שנה של אינטימיות נעדרת. לא סקס, ללא קרבה. אין נשיקות עמוקות. אין חיבוקים מנחמים. ללא ידיים שמנסות להגיע מעל הסדינים בשעות הבוקר המוקדמות.

את יושבת לבד במכונית שלא נוסעת, ומרגישה חופשיה לגמרי…עד שמשום מקום ההכרה פוגעת בך כל כך קשה ומותירה אותך חסרת אוויר: גרושה. בגיל 30".

 

"מה יחשבו עליך ברגע שישמעו שאת סחורה פגומה?". תמונה: Shutterstock

 

סטפני ממשיכה וכותבת: "את יודעת שסיום היחסים האלו היו הדבר הנכון לעשות, אבל את עדיין מרגישה המומה ואשמה. אשמה מכך שאכזבת את בעלך, שאכזבת את משפחתו, שאכזבת את עצמך. כולם אומרים לך שנישואים זו עבודה קשה, את חייבת לעבוד עליהם, תמיד – ואת תוהה אם עבדת מספיק קשה? מה כולם יחשבו עכשיו? מה הם יגידו? איך תבשרי להם את זה? לאלה שאת מכירה, לאלה שהתפללו, לאלה שאת שונאת…כולם ידעו עכשיו. זו המחשבה שמהדהדת בך כרגע: מה הם יחשבו עליך ברגע שהם ישמעו שאת סחורה פגומה?

"את מנסה לבלוע את האשמה, להמשיך הלאה, יש דברים דחופים יותר להתמודד איתם. את מסוג האנשים שתמיד אוהבים להיות מוכנים והמוח כבר מתחיל לעכל את התהליך. היכן המסמכים החשובים שלך? יש לך מספיק בגדים תחתונים נקיים איתך? איפה תישני הלילה?

"עשית עבודה מצוינת בבניית חיים עם בעלך בעשור האחרון – כל כך מעולה שעכשיו את לבד. הרחקת את עצמך מהמשפחה, אין לך הרבה חברים קרובים, את לא מוכנה לדבר על מה שקרה.

"אז את לא".

סטפני כיצד היא יוצאת מהמכונית ויוצאת להליכה ברחוב סואן. "שרה בראש את השיר האהוב עליך שוב ושוב. לא מורידה את משקפי השמש שלך, למרות הדמדומים. זו הגנה מפני העיניים החטטניות שאת מדמיינת בכל מקום. את קונה לעצמך מנה של נולדס, מתרכזת בכל ביס, מנסה להישאר בהווה … הנודלס האלה הם שלך עכשיו, הניסיון שלך, את כבר לא צריכה לחלוק.

"סימסת לאחותך וביקשת לישון על הספה שלה, היא אומרת 'כן' וכמעט יודעת שלא לשאול למה. נראה שכבר שבועות באופן לא מודע הפרדת את הבגדים שלך לערמות שונות. הערימה שהצלחת לתפוס בדרך החוצה איכשהו מתאימה באופן מושלם לחיים החדשים והלא מוכרים שלך.

"אז מה השלב הבא?". 

כצפוי, המכתב קיבל הרבה מאוד תגובות מצד אנשים שביקשו לעודד את סטפני בדרך החדשה שהיא יוצאת אליה, ספק בעל-כורחה ספק מבחירה, ולהביע את ההזדהות שלהם עמה. היא, מצידה, הבטיחה לעדכן כשיהיו התפתחויות, ובאמת יהיה מעניין לעקוב בתהליך שהיא תעבור, שאולי יהיה קשה וכואב, אבל ככל הנראה בסופו היא תצא מחוזקת.