"חתונה ממבט ראשון": בדומה לרובנו, שירי היא בסך הכל בחורה שמפחדת להיפגע

חתונה ממבט ראשון. בואו נדבר על זה. מביך שאני מסוגלת להתייפח כמו ילדה קטנה רק מצפייה בתוכנית ריאליטי שנויה במחלוקת. דמעות של התרגשות התערבבו לי בעצבות על כל מה שאני עשיתי לא כמו שצריך (לא שהתוכנית הזו היא בכלל מדד למה שצריך, אבל מילא).

במבט ראשון הייתי צינית, מתביישת במין הנשי ובקולניות שלו אל מול האיפוק הגברי (מדהים איך כשאישה מבשרת לחברות שלה שהיא עומדת להתחתן הן כולן צורחות ומשתוללות, ואצל הגברים זה מסתכם באיחולי "מזל טוב אחי"), אבל ככל שהתמסרתי והסכמתי להביט בלי שיפוטיות, נסדק בי מעטה הציניות עד שהתפורר לחלוטין, בדיוק כמו שקרה בפרק האחרון לשירי קופפברג, אחת הכלות בתוכנית. אם עד עכשיו קופפברג הייתה מודל לפולניה קרה, בפרק ששודר אתמול ראינו שמתחת למעטה הקשיחות והקרירות מסתתרת בסך-הכל בחורה שמפחדת להיפגע ומנוהלת על -ידי החרדות שלה. שירי שמשך כמה פרקים יצרה אצלי אנטי כלפיה, כבשה את ליבי כשחשפה על ספת הפסיכולוגית יעל דורון כמה החרדות שלה שדוחות את הצד השני הן רק מגננה. לא בכדי המומחים הצמידו לה גבר מכיל כל-כך.  

בכלל, יש משהו ברצון הזה של רווקים להקים משפחה שכובש אותי. הרי נהיינו כל כך ציניים לגבי זוגיות וחתונה. סטטיסטיקת הגירושים והסרטונים של שחר חסון עשו שם רע לנישואים, עד שהיום כבר מדברים על זוגיות במנותק מחתונה, ונשים רבות כבר חושבות שיהיה יותר קל להביא ילד מחוץ לנישואים ואפילו מחוץ לזוגיות במקום לצעוד בדרך הקונבנציונאלית בשמלת קצפת לבנה.

גם אני, תכף בת 37, גרושה עם ילדה, וחלום המשפחה שהיה לי בשנות העשרים (היה לי כזה כנראה כבר מגיל חמש), מתחיל להתפוגג לו לגמרי כמו בלון שניקבו בו חור, ומתפוצץ לי בפנים. אפשר לחשוב שאם עברתי גיל מסוים, ובמיוחד אם התחתנתי פעם אחת, אני כבר זקנה מדי כדי בכלל לרצות את כל הטקס המבולגן. היום, אם את גרושה ולא נושאת את דגל החופש, את עוף מוזר, שלא לומר פתטית. את צריכה לבדוק מה לא בסדר בך או לפחות להצדיק את עצמך אל מול אוכלוסיית מרימי הגבה. כך שמצאתי נחמה והזדהות עם הנשים בתוכנית שמודות שהן רוצות להתחתן משל הודו ברצח בכוונה תחילה.

 

חתונה ממבט ראשון. צילום מסך קשת 12

ואם לא די בכך, על המסך החלו להופיע גם גברים שממש ייחלו לזוגיות ולבית, רווקים שרוצים את הביחד, כאלה שאני לא פוגשת באוקי-קיופיד בואך סמטת טינדר. אפשר לחשוב שמדובר בזן נדיר שנכחד מן העולם, עד כדי כך שצריך לתעד אותו לעיני המצלמות. הרי בעולם שמחוץ לטלוויזיה, נדמה שרווקים כבר נשואים בעצם – לחיי הרווקות.

במיוחד המיסה אותי הנכונות להסיר שיפוט ולהסכים להכיר "על עיוור", בעוד שבימינו בליינד דייט זה ממש מדע בדיוני. כך אף על-פי שהזוגות מדגמנים מחויבות לעיני המצלמה, כשהם יכולים עוד להתחרט, הזיק הזה של תקווה בעיניהם, שאולי נרקם פה משהו טוב ואמיתי, המיס אותי כמו חיוך של תינוק שזה עתה נולד. בהחלט קיטשי בדיוק כמו שזה נשמע.

אז מצאתי את עצמי מביטה בערגה ובתסכול בגברים האלה על המסך שמוכנים לצאת מהאפליקציות, לוותר על ההרגשה שמחכה להם מודל משודרג של בחורה ממש מעבר לפינה, ולעצור מתחת לחופה. משהו בגישה האולד-פאשיין הזו של בית ומשפחה, הפך כל אחד מהם להרבה יותר סקסי בעיני (חוץ משחר כמובן, שבשל חוסר הבטחון שלו הנמיך את אפרת בחוסר טקט משווע).

 

חתונה ממבט ראשון. צילום מסך קשת 12

 

בעצמי אני מתקשה להבין כמה זמן אפשר למשוך בחיי רווקות. אחרי תקופה מסוימת האטרף חייב לדעוך, גם המסיבות הופכות בנאליות, ומתעורר חשק לבלות עם מישהו בשניים, בלי עשן ובלי פוזה. אולי חתונה ממבט ראשון זו בעצם אופציה בכלל לא רעה. פתאום גם לי מתחשק לבקש מהמומחים למצוא לי את המדויק שלי, מקום בו אני כושלת פעם אחר פעם. ובעצם, אולי מי שמצטרפים לתוכנית הם אנשים בעלי יצר הרפתקנות, מכורים לריגושים, שאלמלא המצלמות, והבטחה לירח דבש עם כל התוספות, לא ניתן היה לסחוט מהם מחויבות. במחשבה שניה, הרי גם זו אינה מחויבות, זו בסך הכל תוכנית טלוויזיה. ימים יגידו אם בעוד 21 ימים כשהם ייפרדו מהמצלמות, הם ייפרדו גם אחד מהשנייה. אחרי הכל, הרבה יותר קשה להיפרד מאשליית עידן השפע.

אהבהזוגיותחתונה ממבט ראשון