פוליאמוריה טובה יותר לנשים? "החברות שלי אומרות שהלוואי עליהן"

מאז שבני האדם זוכרים את עצמם, הטבע שלנו תמיד נע בין עולם המונוגמיה לעולם הפוליאמוריה. כל תרבות קידשה משהו אחר ולכל אורח חיים יש אלף ואחת סיבות שמצדיקות אותו. ובצדק, הרי מדובר במנהגים של אלפי שנים. לפני שננתח את הנושא לעומק ונבין למה אנשים בוחרים את אחת משתי האפשרויות, נסביר שמונוגמיה היא מערכת יחסים עם בן אדם אחד ופוליאמוריה היא כמה מערכות יחסים במקביל.

סגנונות החיים המגוונים שנגמרים באותיות "יה" קיימים עוד מימי התנ"ך, אבל המונוגמיה הפכה לסטאטוס קוו רק במאה ה-19, ולא עזבה אותנו מאז. התכתיבים של החברה, ביחד עם פחדים שקיימים בנו מהרגע שנולדנו, גורמים לנו לבחון פוליאמורים בעין חשדנית במקרה הטוב, ולהוקיע אותם במקרה הרע. בחלק מהמקרים זהו חוסר ידע שמרים לנו את הגבה, ובחלק השני זו ראייה צינית כלפי תחושות ומחשבות האחר.

"זו לא קינאה הרסנית. זו קינאה בריאה"

"אני פוליאמורית מזה שנים רבות. אם אדייק, אני א-מונוגמית כבר מגיל 17", מספרת נופר זוהר, סמנכ"לית משאבי אנוש, "גם בנישואיי היינו שנינו א-מונוגמים ובנישואים פתוחים. בשנים האחרונות גילינו את המונח פוליאמוריה, שעזר לנו לדייק את עצמנו ולהכניס אותנו למקום שיותר מתאים לנו. למה? כי אני אדם שאוהב חופש. אוהב לאהוב. אוהבת להעניק אהבה. הקנאה והרכושנות אלו בדרך כלל הרגשות העיקריים שמעורבים. אני חייבת להודות שבמערכת היחסים הראשית האחרונה שהייתי בה, כן התעוררה אצלי אותה גברת קנאה, אבל ממש לא ברמות שאנשים מתארים אותה. הרגשתי מין קווץ', ומהר מאוד תיעלתי את הרגש הזה למקום של פרגון. חשוב לי שלבן/בני הזוג שלי יהיה טוב, ולא רק איתי. הקנאה תעשה ההיפך. על מנת למגר את הקנאה צריך לעשות עבודה עצמית, לעיתים גם לא פשוטה. קנאה זה רגש לא רע. אין רגש רע. צריך להבין מהיכן הוא נובע ולפרק את זה מהמקור. לרוב זה מגיע מתוך חשש מסוים, וכשמגיעים אליו, ומפרקים אותו יחד עם בן הזוג, זה חולף".  

הקנאה היא אכן הרגש "השולט", אבל היא מתקבלת ומתבטאת בצורה שונה אצל אלו שבחרו בפוליאמוריה. "זו לא קינאה הרסנית. זו קינאה בריאה", אומר ד', "רכושנות מעולם לא הייתה. מאז ומעולם אני מאמין שהאדם הוא לא חפץ. יש לו רצונות וצרכים שבן או בת הזוג לא תמיד יכולים לספק לו במהלך כל כך הרבה שנים, והוא צריך מעבר. אם בת הזוג שלי ממש רוצה משהו, שתעשה אותו. כמובן שזה דורש חוקים ועבודה, כי זה חדש ולא מוכר. לימדו אותנו דרך חיים מסוימת ועכשיו אנחנו מנסים משהו אחר. כמו כל דבר, זה מצריך למידה. היא לא צריכה לעצור את עצמה בגללי. כל אורח החיים הזה בא מתוך אהבה גדולה לבן או בת הזוג. אני שם את עצמי ואת הקינאה בצד, על מנת לאפשר לבת הזוג שלי לממש את עצמה ולהיות מאושרת. מה יותר כיף מלראות את האדם שאתה אוהב מאושר? אפילו אם זה על חשבונך".

נופר זוהר. צילום: דנה אופיר.

אם מקלפים את האגו והפחדים החוצה, גם במונוגמיה וגם בפוליאמוריה נשארת אהבה. שני קצוות הספקטרום מתבססים על אותם הערכים ושניהם רוצים את טובת בן/בת הזוג. אולם, זה לא תמיד מתפרש בצורה הזו אצל הקצה השני. בין אם זו האהבה שלנו למתוח ביקורת כלפי השונה או חוסר היכולת להתמודד עם כל מה שהוא לא תחת הנורמה החברתית, הפוליאמוריה עדיין מקבלת שם רע. "רוב החברה הקרובה לא יודעת שבחרנו בסגנון החיים הזה", מוסיף ד', "זה משהו שאנחנו מעדיפים לשמור אותו לעצמנו. החברה הקרובה שלנו לא פתוחה לרעיון ולא פתוחה להבנת הנושא. הם מאוד מקובעים, ולכן יש דברים שעדיף לא להיכנס אליהם. בין החברים הקרובים הדעות חלוקות, אבל זה עדיין לא שם".

במקרה של נופר, המצב שונה. "אני לא מסתתרת מפני הסביבה שלי, וכולם יודעים. חלק מהחברות שלי אומרות שהלוואי עליהן, וחלק אחר אומר שכל אחד יעשה מה שטוב לו. אבל, קיים גם חלק קטן מאוד שטוען שמדובר בבגידות בהסכמה, בתאוות סקס בלתי מסופקת בבית ושאר ירקות".

צילום: shutterstock

ואכן, בחלק גדול מהמקרים הפוליאמוריה לא מתקבלת בברכה, בעיקר לא במדינה בה קיים מספר גדול של אנשים מאמינים. פסגת ההתנגדות לאורך החיים הזה קרתה בישראל לפני מספר חודשים, כאשר מפגינים קראו לבטל כנס בנושא פוליאמוריה, שהיה אמור להתקיים באוניברסיטת בר אילן. המקומות בכנס אמנם אזלו, והוא אכן התקיים כסדרו, אבל קולות המחאה נשמעו למרחקים. פרופסורים ורבנים שנמנים עם הסגל באוניברסיטה התנגדו נחרצות לקיום הכנס.

מנגד, קיימים גם אנשי מקצוע שמעודדים פוליאמוריה. קארי ג'נקינס, פרופסור לפילוסופיה באוניברסיטת קולומביה הבריטית בארה"ב כתבה ספר בנושא, שנקרא "What Love Is: And What It Could Be". עם השנים, הפכה ג'נקינס לתומכת נלהבת בסגנון החיים הפוליאמורי והיא טוענת כי "הקונספט של החברה כלפי אהבה רומנטית הוא צר מידי ואקסקלוסיבי מידי. העובדה שהמבנה החברתי אינו כולל אותי זו לא סיבה להרגיש כאילו אני עושה משהו לא בסדר, זו סיבה לאתגר את המבנה החברתי".  

'what love it and what it could be'. ספרה של קארי ג'נקינס

"התאוריה שלי אומרת שאהבה רומנטית מתחלקת לרכיב ביולוגי ורכיב חברתי. מבחינה ביולוגית, יש לנו את הכימיה המוחית. מבחינה חברתית, אהבה רומנטית עדיין כוללת מרכיב מונוגמיה חזק. אז אם חושבים על הצד החברתי של אהבה רומנטית, יש תחושה שאם אני פוליאמורית, זה לא בסדר. הכפייה שלנו למונוגמיה, היא אותה כפייה לגבי מודל ההטרוסקסואליות. אסור לנו לכפות על אנשים בחירה שלא מתאימה להם. כשאנחנו מחליטים שיש רק דרך אחת שנכונה עבור כולם, אנחנו מכריחים אנשים לחיות בתוך תיבה אחת, חיים שלא בריאים עבורם".  

פוליאמוריה טובה יותר לנשים? 

כפייה היא אכן דבר שלא צריך להתקיים באף חברה מתוקנת, אבל הטענה העיקרית כנגד פוליאמוריה עדיין טוענת שזו למעשה דרך מילוט מחיי הנישואין שמאפשרת בגידה בהסכמה. גם לנושא הזה מתייחסת ג'נקינס בספרה ואומרת כי "עבור הרבה אנשים אהבה ומין הולכים יחד וזה עובד מצוין. אנשים אחרים הם א-מיניים ועדיין נמצאים במערכות יחסים רומנטיות. חשוב לזכור שאהבה וסקס הם לא אותו הדבר. אפשר לקיים יחסי מין עם מישהו שאנחנו לא מאוהבים בו, ואפשר לקבל אהבה בלי סקס. שני המושגים הללו מאוד מבלבלים ולעיתים קרובות יש לנו נטייה לחשוב שהם צריכים להיות חופפים, אבל הם לא. המטרה בפוליאמוריה היא לא סקס, אלא אהבה. יש עדיין הרבה סטריאוטיפים מיניים הקשורים לאהבה רומנטית. יש עדיין הנחות נורמטיביות שטוענות שכולנו נתחתן, נעשה ילדים ונחיה כזוג מונוגמי עד סוף ימי חיינו. זה מודל מצוין, אבל לא בשביל כולם. אהבה רומנטית היא לא דבר אחד, ואנחנו צריכים מודל שתופס את זה".

קארי ג'נקינס

כשזה מגיע להבדלים בין נשים וגברים, ד' מאמין כי "יש יותר גברים שלא מאמינים בפוליאמוריה מאשר נשים. גברים הם כובשים, רכושניים וקנאים. הרבה יותר קשה להם להכיר במציאות שבה בני אדם הם לא מונוגמיים, כי הם חונכו ככה. קשה להם להתגבר ולהבין שאהבה יכולה להתחלק בין עוד אנשים, גם כשהיא אהבה רומנטית". למרות זאת, כמות הגברים הפוליאמורים ביחס לכמות הנשים הפוליאמוריות, עדיין גבוהה יותר. נתון זה עומד בסתירה מוחלטת לעובדה שמערכות יחסים מונוגמיות לאורך ההיסטוריה היו הרבה יותר מדכאות כלפי נשים, מאשר גברים. "אין ספק שההיסטוריה אכן מדכאת במיוחד את הנשים", מסבירה ג'נקינס, "אם חושבים על מקורות המונוגמיה, על מצבים בהם נשים נמכרות מגבר אחד לגבר שני, זהו לחלוטין מצב שלא צריך להתקיים בכלל. יש ראיות פסיכולוגיות על נשים עם פנטזיות רומנטיות של אביר על סוס לבן שיגיע ויסחוף אותן. הפנטזיות הללו, בין אם הנשים מודעות לכך או לא, מתואמות עם שאיפות נמוכות שלהן כלפי עצמן. יש עדיין המון אסוציאציות תרבותיות עם מונוגמיה שאני מתנגדת אליהן כפמיניסטית, אבל הבעיה הכי גדולה היא עם מונוגמיה פטריארכלית. מונוגמיה מסוג זה מניחה שנשים נחשבות לרכוש בעליהן, או במקרים מסוימים, שותף משני בשותפות הנישואין. הבעיה עם מונוגמיה, פוליאמוריה או פוליגמיה היא לא אורח החיים, היא הפטריארכיה שמכתיבה לנו איך להתייחס לנשים".

אהבהמיניותפוליאמוריה