היית מבקשת מבעלך לעשות ילד לחברה הרווקה שלך?

"הסיפור 'ברית'  מספר על אישה שאומרת לבעלה אולי תעשה ילד עם חברה שלי. זה התחיל מאיזו מכרה שבאה וסיפרה לי שממש בא לה לעשות את זה. ואני אמרתי לה 'תגידי מה השתגעת'. והיא אמרה 'לא, נמאס לי מהקטע האגואיסטי, אני חושבת שזה ממש אדיוטי שאנחנו נעצרים בקטע האלטרואיסטי הזה ואני רוצה לעשות לה את זה' ואז אמרתי לה חכי, אני אכנס לנעליים שלך ואני אכתוב על זה', זה מה שעושה לי דרייב בכתיבה, הסקרנות,לאן הדברים יתפתחו, לאן זה ילך. הרבה פעמים סיפורים מפתיעים אותי תוך כדי כתיבה וזה מגניב אותי. קצת כמו קוראת".

כך מתארת את תהליך כתיבת הסיפורים שלה רונית סלניקיו גפן, שאיגדה את הסיפור 'ברית' ושבעה סיפורים נוספים לספר, קרידה, שכולו מערכות יחסים של נשים, עם נשים, עם גברים, עם השכנה הזקנה מלמעלה, עם חברה טובה וגם עם זו שבאה לגנוב ויצאה בידיים ריקות.

וזה קרה בסוף לידידה? בעלה הסכים לעשות ילד לחברה?

"זה בסוף לא קרה. כל מי שקרא את הסיפור הזה אמר זה דמיוני, אף אישה לא תרצה לעשות דבר כזה אבל היא רצתה לעשות את זה".

רונית סלניקיו גפן

סלניקיו- גפן, בת 56, חולקת את חייה בעשרים השנה האחרונות עם טלי, בת זוגה ואם ילדיה ניב (11) ואסף (6) בתל אביב. עיתונאית, עורכת, מרצה, מגשרת, ועכשיו גם סופרת. את הספר היא פותחת בהקדשה שרק בשבילה שווה להתחיל לקרוא אותו:

 "לכל הנשים שאהבתי בחיי,

לרגע או לעולם,

בדמיוני או בדמיונן

ולטלי שלי

האהבה שאיתה אני חולקת

ומכפילה את חיי"

עד כמה הספר הזה אוטוביוגרפי?

"אנשים שמכירים אותי מזהים משפטים ומקרים שפזורים על פני כל הספר אבל אין אף סיפור שמתחילתו ועד סופו הוא על אישה מסוימת או עליי בסיטואציה מסויימת. זה לא נמצא. אם יש סיפור שהוא די אחד לאחד ולא בפרטים הביוגרפיים זה 'קרידה', השכנה בסיפור הזה היא סבתא שלי. גם מבחינת העוגות, גם מבחינת החוכמה, גם מבחינת החיוך והעיניים הכחולות, זו בדיוק סבתא שלי. לא בפרטים הביוגרפיים, לא הייתה לה חנות ספרים, היא לא למדה רפואה אבל זו סבתא שלי".

וקרידה (יקירה בספרדית) הוא גם שם הספר שנתנה סלניקיו גפן לספרה, כך הייתה מכנה אותה אמא שלה. הכינוי האמיתי היה 'קירידה', אבל בספרדית נהוג לומר 'קרידה'.  "כל כך הרבה אנשים אמרו לי שזה מזכיר להם את סבתא שלהם שקוראת להם ככה. זה כיף לשמוע שזה מחמם להם את הלב"

מי שמכיר יודע כמה את אדם חומל, שאוהב זכרונות וזקנים שזוכרים והנה בסיפור המרכזי את סולדת ממש מקשישים, למה?

"אני ממש אוהבת זקנים, בשנות העשרים שלי כמעט הטרדתי את השכנים הזקנים שלי בתל אביב שיהיו איתי בקשר. תמיד הייתי שואלת מה שלומם, אולי תבואו לקפה. אבל בכוונה נכנסתי לדמות של מישהי שהיא 180 מעלות ממני. מסקרן אותי להיות בתוך נעליים של אנשים שאני לא מבינה אותם כל כך ואני קצת סולדת מהם. תוך כדי הסיפור הכרתי אותה. היא סולדת מזקנים כי בגיל 3 היא איבדה את סבתא שלה, היא סולדת מאינטימיות כי יש לה סיפור של דודים שהיו בגירושים לא יפים. לאט לאט ניסיתי להבין אותה. זה אחד הדברים שהכי מאפיינים את הכתיבה שלי, אני רוצה להבין גם את אלה שאני לא סובלת. גם בחיים אני כזו".

האם לטלי (בת הזוג ה.ר.כ) לא הייתה בעיה עם ספר שמדבר על אהבות קודמות?

"זה לא ספר אהבות קודמות. קודם כל לא היו לי שמונה מערכות יחסים. ממש לא. אבל באופן כללי טלי לפעמים מתלוצצת שעדיף להיות אקסית שלי כי יש בי משהו שמקדש עבר, ואני חושבת שמערכות יחסים שלי מהעבר, גם כאלה שהתפתחו למערכות יחסים וגם כאלה שבכלל לא היו רומנטיות, הם חלק ממני ואני אוהבת את עצמי ובתור בן אדם שאוהב את עצמו, אני אוהבת את העבר שלי. גם דברים שאני חושבת שהיו טעות, גם דברים שלא הייתי חוזרת עליהם בחיים. אני עדיין אוהבת נשים מכל מיני סיבות. למזלי יש לי את טלי שמבינה לעומק ולא נכנסת לשטויות האלה".

רונית וטלי סלניקיו גפן והילדים ניב ואסף. צילום:  נטע מיכל יצחק

סלניקיו גפן פרסמה שני ספרי שירה (הראשון 'שח הקול אני' – 1984, הספר שני היה 'תני לי לקרוא לך' – 2014 ) אבל לספר משל עצמה הגיעה רק כעת בגיל 56.

"הספר הראשון שכתבתי היה בכיתה ז'. הייתה בכיתה שלי מישהי שלאחות שלה היה פיגור שכלי, נורא עניין אותי לדעת איך אמא שלה מרגישה, וכתבתי על זה. כתבתי ספר עם איזה שמונה מחברות. מאז שאני זוכרת את עצמי, אני כותבת שזה כל הזמן, יש לי המון ספרים שהם במחשב או במחברות, אבל לא פורסמו. הרגע שחולל את השינוי היה כשקראתי את הספר של אורנה קזין 'לטפס על ההר או איך לכתוב', התחלתי לקרוא אותו והיא אמרה 'פשוט שבו ותכתבו'. ופיניתי לי שבועיים. השתדלתי להיות גם פנויה נפשית ולא רק פיזית. היו לי שמונה סיפורים בראש והרגשתי שאני פשוט פולטת אותם".

בכל אופן בעבר כתבת ספרים ולא פרסמת, אז איך השבועיים האלה בכל זאת התרקמו לכדי ספר?

"בעבר הייתי בן אדם מאוד פרפקציוניסטי והייתה לי הרגשה שאם אני לא הולכת להיות טולסטוי החדש אז אוי ואבוי. יש גם פער בין ספר השירה הראשון לשני. הראשון יצא כשהייתי בת 23-24 והוא קיבל ביקורות מאוד טובות. נתן זך כתב ב"עולם הזה" שאני ה-משוררת אחרי לאה גולדברג. ואז עזבתי את זה. הרגשתי שאני לא יכולה לגעת בזה. אני חושבת שקצת פחדתי מזה שזה לא פרפקט. כשהגעתי לגיל 50 אמרתי לעצמי – 'אז מה לא תעשי שום דבר כי זה לא פרפקט? מה לעשות, זה מה שזה'. ובאמת יש בי משהו עכשיו שיותר משחרר. זה תהליך שבן אדם עובר".

סלניקיו גפן התחילה את דרכה העיתונאית במקומון בעיר ילדותה לוד. בהמשך עבדה בחדשות המקומיות וערכה גם את מהדורת חדשות ירושלים ובהמשך את חדשות המרכז עם מרב מיכאלי וניב גלבוע. בתפקידה האחרונה הייתה מנכ"לית משותפת של ערוץ 98 ומרצה במכללת ספיר. כיום היא מרצה במכללת יזרעאל ועוסקת בצעדים ראשונים בגישור.

את בורחת בספר מכותרות ומגירות למרות שאת אלופת העולם בלתת כותרת. 

"בחיים אני לא טובה בכותרות, ברגשות לא. אני עורכת בנשמתי, אני גם אשת חדשות, כותרות וסקופים אבל בחיים האישיים אני יותר צמודה לרגשות ויותר לתהליכים. כשערכתי חדשות הרגשתי שאני שמה בצד את הצד השני שלי, הרוחני יותר, המכיל יותר, הכותב. עזבתי את התקשורת כשניב נולד. לא רציתי להיות אמא שעובדת תחת לחץ. רציתי להקדיש את האנרגיה שלי לאמהות ולא לתקשורת. הרבה פעמים הייתי יוצאת מהחדשות, מהמהדורה, ומבינה שלא הייתה לי שנייה. אנשים היו מתקשרים אליי והייתי עורכת אותם תוך כדי שיחת טלפון. והייתי יוצאת מיום כזה עייפה ומותשת ואומרת לעצמי 'מה בעצם עשינו? עשינו חצי שעה של חדשות? מה קרה? מה שינינו?'. אני חושבת שבאיזשהו שלב הבנתי שהתקשורת לא משפיעה על מה שקורה במדינה, ובחרתי לעסוק בחינוך לתקשורת וגם להשפיע במעגלים קטנים יותר כמו ערוץ 98 שיכול להביא לידי ביטוי את כל סוגי האוכלוסייה, כל סוגי האג'נדות, וכל הטעמים".

אם נחזור לספר, את חושבת שכל חברות בין נשים היא קצת אהבה?

"אני חושבת שכן. זה בדיוק המסר של הספר. אני אומרת שהכל על הרצף. יש שם סיפור של הגנבת ובעלת הבית, מה אין שם הידלקות? יש שם הידלקות לדקה. יש סיפור. לא כולם מסכימים איתי. אצלי כל בן אדם שאני מכירה ונכנס לי לנשמה, אני מתאהבת בו בעצם. גם גברים, לא רק נשים. אני מתלהבת ואני מדברת על זה, ואני רוצה להיפגש הרבה. אחרי זה הוא הופך להיות אחד מהחברים שלי, אבל בהתחלה יש לי כמו תחושה של התאהבות. בתור לסבית אני מאוד סובלת מזה שאני צריכה איך שאני נכנסת לחברות להגיש את הכרטיס, להבין לאן אני רוצה לנסוע עם זה. האם עכשיו אני מתלהבת כי זו חברה חדשה או האם בעצם אני מתאהבת בה. אני חושבת שבנשים יש משהו שיותר מאפשר את זה. נשים אוהבות גוונים, אנחנו חיות גוונים, ולכן אני מרגישה בסדר שזה ככה. החברות הלסביות שלי כועסות שאני אומרת את זה כי הן אומרות 'מה את רוצה עכשיו להגיד שכל בחורה שעכשיו אני אפגוש תילחץ מזה שאני מתאהבת בה?'  זה לא ככה. אבל אני לא בן אדם של מגירות, אני לא יכולה לשים על כל אחד כותרת ואני חושבת שכותרת גם מחמיצה לא מעט פרטים. אז ברגשות אני לא רוצה לוותר".

יש שני סיפורים בספר שמתייחסים לסטרייטיות שמוצאות את עצמן בתוך מערכת יחסים כזו או אחרת עם לסביות. זה קרה לך? זה קורה תמיד?

"זה קורה תמיד. הסיפורים הספציפיים האלה לא קרו לי אבל אני מכירה לא מעט סיפורים של סטרייטיות שנמשכות לנשים ושמות את זה בצד או שהן נמשכות וחוות את זה ואז שמות את זה בצד. יש כמובן גם כאלו שלא שמות את זה בצד ועוברות מדרכה. מה שאני יכולה להגיד זה שיש לא מעט סטרייטיות שמבחוץ מסתכלות וכל כך מסתבכות עם הדבר הזה של מערכות יחסים עם גברים שהן אומרות 'וואלה הדבר הזה של מערכת יחסים בין שתי נשים זה פתרון מעולה' אבל זה לא שהבת זוג שלך נהיית עכשיו החברה הכי טובה שלך. כי צרות של מערכות יחסים הן צרות של מערכות יחסים. קנאה, ומי עשה מה למי, זה תמיד חלק מהסיפור. זה לא זוגיות עם החברה. זה לא אידיאלי, זה אותו דבר".

את אומרת בעצם שלאהבה אין חוקים.

"אני באמת לא יודעת אם נולדתי בזה או לא. אני חושבת שזה שילוב של קטע חברתי, כמה אתה בטוח בעצמך ומשהו מולד. אני חושבת שכולנו על הרצף. נורא מצחיק אותי שאישה יכולה להגיד לי, הוא מדליק אותי, אם לא הייתי לסבית הייתי מתאהבת בו, ולהיפך, נשים שאמרו לי בעבר 'וואו תדעי לך שאם הייתי לסבית הייתי מתאהבת בך בטירוף. לאחרונות הייתי אומרת 'זה אומר שאת מתאהבת בי' ולחברות הלסביות שלי הייתי אומרת – 'זה אומר שאת מתאהבת בו'.  למה כל הזמן להיות צמוד לדגל? אני מאמינה שאנחנו על הרצף כולנו, יש כאלה שיותר, יש כאלה שפחות, יש כאלה שזה בוער בהם. זה חלק מההגדרה של הספר – סיפורים. בכוונה חלק לסביות חלק סטרייטים, וחלק על הרצף. היה לי מאוד חשוב לשים את כל הסיפורים האלה ביחד. הם חלק מסיפור אחד והסיפור הוא שאנחנו על רצף".

הספר קרידה יצא בהוצאת פרדס בעריכת דפנה שחורי. 

קרידהרונית סלניקיו גפן